שלום לך אמא השראה

התרגשתי מהכבוד שמהדהד באופן שבו את מעבירה את השאלות שמטרידות את הבת שלך ומההתגייסות שלך לעזור לה בחיפוש. מדהים שבת ה15 שלך מרגישה פתוחה איתך ורואה בך כתובת שאפשר לשטוח בפניה שאלות. כנראה שיש קשר בין הכבוד שלך כלפיה לאמון שלה בך.

לאחרונה קראתי קטע יפה (עילאי עופרן, ‘לנבוכי העולם החדש’) שמדבר על אתגרים בחינוך הדתי. הוא מסב את תשומת ליבם של ההורים והמחנכים לכך שכאשר הם עסוקים בשאלה איך לחנך או מה לענות לילדים שלהם הם בעצם מבררים את הרצון והאמונות של עצמם, וכך הוא כותב: “הדיון בשאלה כיצד להנחיל ולהעביר ערכים ואמונות לדור הבא מחייב דיון מקדים, מעמיק ומשמעותי בשאלה מהם בדיוק אותם ערכים ואמונות”. יוצא אם כן, שהדיון ב”אתגרי החינוך הדתי בימינו” חופף במידה רבה לדיון על אודות “אתגרי החיים הדתיים בימינו”.

אז זה בדיוק מה שאת עושה, כשאת לא מוצאת בתוכך תשובה טבעית, מיידית ב’שלוף’, את מבינה שביתך הצעירה מציבה בפניך אתגר אמיתי, ובעצם השאלה היא לא ‘מה לענות לה?’, אלא ‘מה את עונה לעצמך?’.

הנטייה האינסטינקטיבית היא להגן על היהדות ולבטל את הטענות: לא נכון! היהדות לא מפלה וכן נותנת שוויון זכויות! וכן הלאה, אפשר להיכנס לדקדוקים על כל מקרה ומקרה ולהוכיח לגביו שאין אפליה. התשובות האלה אמנם מגיעות מרצון טוב להגן על האמונה היקרה לנו כל כך, אבל הגם שיש בהן חלקים נכונים (השורשים של ההגות שדוגלת בשוויון שאבו השראה בראש ובראשונה מהתנ”ך שמדבר על צלם אלוקים, היהדות היא דת מוסרית שחותרת להגנה על כבוד וזכויות אדם, וחלק מהמקורות לא הונגשו כראוי לאוזן בת ימינו) הן אולי מרגיעות קצת את ההתקוממות על אפליה וגזענות אבל לא משכנעות באופן מלא, כי היהדות באמת אף פעם לא קידשה את השוויון כערך נעלה.

זה האתגר. היהדות היא אמת, והיהדות גם לא שיוויונית. בעבר לא הייתה עם זה בעיה כי כל העולם לא היה שיוויוני, אבל כיום הבת שלך גדלה בעולם שבו ערך השוויון הפך לתפיסת עולם טריוויאלית, ונוצרה התנגשות בין ערכים שהיא נושמת סביבה ואפילו לא שואלת את עצמה אם הם נכונים, לבין מה שהיא פוגשת ביהדות.

הבת שלך היא לא היחידה שחשה בהתנגשות הזו, וזה לא דבר שהולך להיפתר בעתיד הקרוב. כשהאתגר אמיתי, הוא משאיר אחריו מורכבות גם אחרי כל התשובות והתירוצים ואין ברירה אלא ללמוד לחיות עם זה. ובמילים אחרות: התשובה הכי כנה מול הבת שלך היא: את צודקת. זה לא פשוט להתחבר לתפיסות מסוימות ביהדות בתקופה שבה החברה מציבה את השוויון כערך ראשון במעלה. זה לא פשוט. נקודה.

בעצם אולי זו בדיוק התשובה שענית לה בכך שלא פצחת בהסברים ובהוכחות אלא שתקת והבטחת ללמוד את הנושא יותר לעומק. זה המסר הכי מדויק ואמין.

ועכשיו בואי נדבר קצת על המפגש של היהדות עם ערכים שמתחדשים או מתחדדים בעולם.

אמנם ברור שזאת התורה שקיבלנו מסיני לא תהא מוחלפת, יחד עם זאת הקב”ה לא חתם את התורה כפי שהיא אלא השאיר מרחב גדול לחכמי כל דור ודור להרחיב את היריעה, לעצב את היהדות ולהטביע בה את הטאצ’ האנושי שלנו (אמת מארץ תצמח). לאורך הדורות החכמים לא רק מסרו את מה שקיבלו מרבותיהם אלא חידשו ופיתחו רעיונות וכיווני מחשבה ששורשם בתורה אבל הגוון והטון מותאמים לדור. כך למשל הרמב”ם אימץ באופן מלא גישות פילוסופיות של אריסטו, המהר”ל דיבר על גדלות האדם במקביל לכך שבעולם התחילו להכיר בזכויות האדם. תורותיו של רבי נחמן מברסלב על שמחה מדברות לדור שמתמודד עם דיכאון יותר מאשר דרכי התשובה של נובהרדוק. ועוד דוגמאות רבות.

עם השנים הספרות התורנית מתעבה, מתפתחת וצוברת עוד ועוד תפיסות עולם ומשמעויות עד כדי כך שכבר קשה לומר ‘היהדות אומרת’, ‘התורה אומרת’ או ‘היהדות מפלה’, ‘התורה גזענית’. יותר מדויק לומר שאפשר למצוא ביהדות גם הדים של אי שיוויון בין עמים, קבוצות או אנשים וזה יוצר חיכוך בין העולם שלנו לבין תפיסות עכשוויות.

עכשיו, נחזור רגע אלינו, ככל שמתקדם הזמן, המטען הדתי שאנחנו נושאים איתנו הוא עמוס ומסועף יותר. כיהודים מאמינים אנחנו חשים מחוייבות עמוקה מאד למסורת שלנו, והמסורת שלנו היא עצומה בהיקף, במורכבות ובגיוון שלה. וכשאנחנו, עם 2000 שנות מסורת על הגב שלנו, פוגשים בתפיסות עולם חדשות מבחוץ, כאלה שעדיין לא פותחה התייחסות סדורה ועקבית אליהן – זה חיכוך בין עולמות!

האתגר שלנו הוא מצד אחד להישאר נאמנים לתכנים העתיקים והנצחיים שלנו, ומצד שני לעשות חיבור בין זה לבין הערכים העכשוויים שלנו. זה יהיה לא נכון ולא משכנע לטעון שהתורה נותנת יחס שווה לגברים ונשים, או ליהודים וגויים. מצד שני זו תהיה טעות לומר שלא נורא שאין שוויון, וזה קביל מבחינה מוסרית שיש אפליה. האינטואיציה לא מקבלת את זה ומתקבלת התחושה שכדי להישאר נאמן לתורה אנחנו צריכים חלילה לעשות שקר בנפשנו. אז השאלה היא איך מחברים את המטען התורני העשיר שלנו בנושא השוויון, עם מסרים חדשים שמרחפים באווירת הדור וכבר הפכו לחלק מהאינטואיציה הפנימית שלנו.

כרקע לנושא כדאי להדגיש שלאורך רוב שנות ההיסטוריה העולם היה לא שוויוני בעליל. הלאומנות נתפסה כחיובית, לגזענות לא היה שם רע, בכל חברה היו מעמדות היררכיים ברורים, ועל היחס לנשים – אין מה לדבר… דווקא היהדות הצטיינה בתפיסה ובהתנהלות מוסרית יותר מהמקובל בעולם בכל אחד מהתחומים האלה, ודרשה לתת זכויות לעבדים, כבוד לגר והגנה ואהבה לאישה בתקופות שבהן זה היה חריג, ובכך הקדימה את העולם בתפיסות ובנורמות מוסריות.

כיום, החברה המערבית מציבה את השוויון כערך ראשון במעלה ובעיניי אף הביאה אותו לקצוות מעוותים במקרים מסוימים. כתוצאה מכך, הלכות מסוימות או אמירות מסוימות ביהדות קשות יותר לעיכול. וזה לא קל. האם זה אומר שאנחנו אמורים להצטרף לערכים האופנתיים ולקבל את השוויון כעיקרון מקודש? אני לא בטוחה. מותר לנו לתהות על כך ושווה להקדיש לכך מחשבה. לא מובן מאליו שעמדה דתית-תרבותית שמדגישה את הייחודיות של עם ישראל תוך שהיא נתמכת על ידי עובדות היסטוריות מוצקות היא פסולה. גם לא בטוח ששוויון מלא והתייחסות זהה לגברים ולנשים היא מוצדקת מוסרית ומוסיפה אושר לאנושות, וגם הבדלי תפקיד ומעמד במרקם החברתי זה לא דבר שבהכרח ראוי לגנות ולטשטש עד בלי היכר. מה שבטוח הוא שהיהדות והתורה שואפים לחברה מתוקנת, שיש בה כמה שפחות אפליה ועוול וכמה שיותר כבוד, חירות וצדק לכל אדם שנברא בצלם, ויש שפע של פסוקים ומקורות שמעידים על כך שזו המגמה המרכזית.

בכל אופן, מול הקונפליקט שנוצר נצטרך להיות עדינים וזהירים. כמובן שלא נשנה את ההלכה, ולא נצנזר דברים שנכתבו בעבר ולא תואמים את ערך השוויון. הדבר האחרון שכדאי לנו לעשות זה לעמת את הדברים באופן שנצטרך לכופף את הדת בפני השוויון או את השוויון בפני הדת.

מה כן? כמו שעם ישראל עשה כל השנים, גם אנחנו מוזמנים להדגיש ביהדות דברים מסוימים על פני האחרים. כדי לעשות את החיבור אנחנו יכולים להאיר את האמרות השוויוניות יותר ומותר לנו גם להשאיר בסימן שאלה את אלה שפחות. לפעמים מוצאים פירושים חדשים או מעמיקים שמצמצמים את הסתירה, ולפעמים לומדים לחיות בשלום עם זה שהדברים לא מסתדרים.

לדוגמה, את תיאור בריאת האישה מצלע האדם בספר בראשית אפשר ללמוד בדרכים שונות, הייתי מציעה להדגיש במקורות מסוג זה את הערך ואפילו את השוויוניות שרמוזים שם. אפשר להאיר את ההלכות שמצמצמות את פעילותה של אישה במרחב הציבורי כסייגים שנועדו לשמור על מקומה במרחב המשפחתי ולהגן על האינטימיות שלנו. הכל כבר טמון במקורות שלנו על אותם פסוקים.

דרך נוספת ליצור את החיבור בין המקורות שלנו לתחושה שאין שוויון היא להשאיר את הסתירה במקום הרעיוני ולעשות את החיבור ברמה הפרקטית בשטח. לדוגמה: למרות שהצטווינו למחות את עמלק. אני בטוחה שאם יבוא יהודי לרב עם עמלקי למהדרין מיוחס באופן ודאי – לא תצא הוראה בימינו להרוג אותו. זה לא אומר שביטלנו את המצווה או החלטנו להתעלם ממנה, אלא שיש כלים לעשות את ההתאמות הללו (לדחות את החובה לעתיד לבוא, להגביל אותה לתקופות בהן יש סמכות וכו’).

דוגמה נוספת לכך שמעתי מדמות שבקיאה בהתנהלות בבתי הדין: למרות שאישה פסולה לעדות, בפועל בבתי הדין של ימינו לא מתעלמים מדבריה של אישה רק בגלל היותה אישה אלא מוצאים דרכים פרקטיות לכלול את המידע שבידיה בשיקולי הפסיקה. לדוגמה: לא מגדירים את המידע שהיא הביאה כעדות אלא תחת קטגוריה משפטית אחרת.

דוגמה נוספת להצגת היהדות בדרך שלא מכחישה את אי השוויון אבל גם לא מקוממת: אפשר להסביר את ההיררכיה בין כהן, לוי וישראל או בין ישראל לעמים כחלוקת תפקידים (שאין ספק שיש בה יותר ופחות) אבל לא כעליונות מהותית או כהבדלים במידת היותם ‘רצויים לפני ה’.

עד כאן כתבתי את דעתי האישית. אבל מאחר ואת לא הראשונה ששואלת על אי שוויון ביהדות, ואני לא הראשונה שעונה, נראה לי שכדאי לך להכיר גם התייחסויות אחרות. אני זיהיתי בהן את קווי המחשבה הבאים:

1. אבחנה בין שווה לזהה. בני אדם שונים אחד מהשני כמעט בכל פרמטר, זו עובדה. אנחנו שונים במראה, בכישורים, במצב בריאותי ובתנאי הסביבה שלנו. וזה מצב שאנחנו לא רוצים לשנות. ההיסטוריה כבר הראתה לנו את התוצאות ההרסניות של חתירה קיצונית לשוויון כלכלי מוחלט בקריסת הסוציאליזם ואת טישטוש הזהות המינית בעקבות שוויון מגדרי. בחברה מתוקנת השאיפה צריכה להתמקד בנסיון למזער עוולות ואפליות (על רקע גזעני, מגדרי לאומי או אמוני) ולא בחתירה לאחידות ולשוויון מלא. ובאשר לזה אין ספק שהגם שניתן למצוא ביהדות דעות מהותניות על גברים ונשים, על ישראל והעמים ועל כהן לוי וישראל, עדיין אין ספק שהתורה מצווה על התנהלות הוגנת במשפט ומעודדת חברה שמגנה על זכויות אדם.

2. אבחנה בין זכויות לבין חובות. גם בחברה שמדגישה ערכי שוויון, יש חלוקת תפקידים. אחד טייס והשני מכונאי שמתדלק את המטוס שלו. החברה לא רואה בעין רעה את הפער בין התפקידים ולא מנסה לצמצם אותו למרות שלטייס יש יתרון ברור על פני המכונאי מבחינת גובה השכר והמעמד החברתי. מתוך הבנה ששניהם נחוצים למרקם החברתי השלם. ועדיין לשני בעלי המקצוע האלה יש זכויות סוציאליות זהות ולקול שלהם בקלפי ניתן אותו משקל ואסור לתעדף אחד מהם בסיטואציה שבה אין רלוונטיות של העיסוק שלהם (לדוגמה: לשניהם יש אותו חופש תנועה ברחובות). כלומר, יש להבדיל בין שוויון בפני החוק (זכויות שוות לכל אדם) או שוויון הזדמנויות (לתת לכולם חינוך שיאפשר להם בעתיד לבחור את עתידם כטייסים או כמכונאי) לבין שוויון בתפקיד. זה לגמרי בסדר שלאנשים שונים יש תפקידים אחרים, חובות אחרות או מהות אחרת. לדוגמה, ההסתכלות על היהודים כעל עם נבחר יכולה להיות ממקום גזעני שמייחס לנו עליונות טבועה מעצם לידתנו לאם יהודיה (לא זכור לי יחס כזה במקורותינו) והיא יכולה להיות ממקום של חובה ותפקיד שהוטל עלינו. ובמקרה הזה ספציפית – מי שמעוניין לקחת חלק מהייעוד הזה ולקבל עליו עול תורה ומצוות – מוזמן.

מאחלת לך ולבתך חיבור עמוק ומשמעותי לעבר מפואר שלנו ולחברה המתוקנת שאנחנו שואפים להיות.

חני