שלום לך יקרה,

את כ"כ יקרה, וכל כך צריכה אוויר.

קשה היה לקרוא את הפניה שלך בלי להידבק קצת בתחושת הלחץ על גבול המחנק מהעומס בחיים, הלימודים התובעניים, הלחץ הכלכלי וכו'.

את רואה את עצמך בסה"כ בתחילת הדרך מבחינת הקמת המשפחה התנהלות כלכלית וכו' וחוששת שעלול להיות הרבה יותר קשה…

אנסה לעזור לך לנשום קצת אויר ולהירגע.. והלוואי שתתחילי את הסמסטר רגועה קצת יותר.

כשעומדים לפני מסלול אתגרי, או צורך לסדר בית מבולגן מאד והכל נראה בלתי אפשרי עדי כדי רצון לפרוש מראש, אחת האסטרטגיות המומלצות היא לבחון את הצעד או שניים הקרובים. וזהו.

במסלול: האם אני יכולה ללכת עד, לדוג' הסלע הקרוב? בבלגן: האם אני יכולה לסדר רק לדוגמא, את השולחן?

אחרי הצעד הראשון אפשר לבחון האם אני מסוגלת לעשות צעד נוסף. בד"כ זה יתברר כאפשרי עכשיו או אחרי מנוחה קצרה. כשבוחנים מראש מטלה מורכבת היא כמעט תמיד "חונקת" ובלתי אפשרית וכ"כ חשוב לפרק אותה ולגשת אליה צעד אחרי צעד. להשתיק את קולות הרקע המחלישים של כל מה שעוד לא עשינו ולעשות רק את מה שהגדרנו כ"צעד הבא" האסטרטגיה הזו נותנת תחושה טובה ומוטיבציה להמשך.

גם ברמה האמונית אפשר לתת לזה חיזוק: מפרשים את "ברוך גוזר ומקיים" שכאשר הקב"ה גוזר גזירה על אדם הוא נותן לו כוחות להתמודד איתה, אבל כשיש דאגות על מצב שלא קורה בהווה, אלא על העתיד, האדם רואה בעיני רוחו את אותה דאגה עם הכוחות העכשוויים ונחלש למרות שהוא עוד לא נדרש להתמודד בכלל. החפץ חיים מפרש באותו אופן את חיוב האדם בתורה ומצוות שנראה כגדול ומחייב כל כך שנקודת המבט צריכה להיות "אשר אנוכי מצווך היום" תתייחס לחיוב כאילו יש רק את היום הזה ותעשה בו מה שנדרש.

אני נתקלת בכ"כ הרבה אנשים שיודעים לספר שהדאגה במצבי לחץ או עומס היו הרבה יותר קשים מהמצב עצמו שהתברר לבסוף כמאד אפשרי. כהצעה ראשונית אני ממליצה שבמקביל למערכות סמסטריאליות ותכנון לטווח ארוך כשאת נחלשת מכל הדרישות תנסחי לעצמך רק את הצעד או שניים הקרובים.

מה את צריכה לעשות עכשיו? את מסוגלת? יופי. לא מסוגלת? תפרקי את זה לעוד יותר קטן ומה שאת מסוגלת תעשי וזהו.

תשתיקי את כל רעשי הרקע המחלישים. את יכולה לחזור במנטרה על הצעד הבא שאת נדרשת לעשות כדי להרגיע את עצמך, לעזור לך להתמקד ולא להיבהל מכל המשימות. ואל תדאגי. זו דרך בטוחה יותר להגיע ליעד. בסוף כל דרך משמעותית מורכבת מהמון צעדים קטנים.

מעבר לדאגות מהעתיד הקרוב או הרחוק את נשמעת לי קצת שחוקה כרגע או לא מספיק מצליחה להנות ממה שאת עושה. אני רוצה להמליץ לך המלצה שאולי ברגע הראשון תעלה לך את רמת הלחץ אבל ברגע הבא ולטווח ארוך את אמורה ממש להיתרם מזה.

כדאי לך מאד למצוא לעצמך זמן איכות בשבוע לעצמך- זמן איכות זוגי, יציאה נחמדה, עיסוק בתחביב וכו'. הנאה וזמן איכות לנפש מגבירים ממש ברמה הפיזיולוגית הפרשה של מוליך עצבי שנקרא "סרוטונין". הסרוטונין אחראי בין השאר על הנאה ומצב רוח טוב וכשהוא מופרש הגישה הכללית ליום יום משתפרת, כל דבר נראה אפשרי יותר הלחץ והשחיקה מדכאים את ההפרשה שלו ועיסוק בפעילות מהנה יגרמו לכל המשימות שלך להיראות קצת יותר אפשריות. גם פעילות גופנית מעלה את רמת הסרוטונין בגוף ואם תתמידי בזה תתפלאי לראות שלמרות שהלו"ז נהיה צפוף קצת יותר, הכל נראה אפשרי יותר.

ומעוד זוית: אני רוצה לדייק כאן איזה דיוק לשוני, שאולי אפילו לא התכוונת אליו, אבל אני רוצה לחזק דבר שאולי יתן יותר משמעות למה שאת עושה. כתבת על "עבודה סיזיפית" מ8:00 עד 4:00, יכול להיות שהתכוונת לסתם עבודה מאומצת אבל המונח עבודה סיזיפית משמעותו עבודה שאין בה שום תכלית (במיתולוגיה היוונית המלך סיזיפוס קיבל עונש לגלגל סלע גדול במעלה ההר ובכל פעם שהסלע כמעט הגיע לפיסגה הוא היה מידרדר וסיזיפוס נדרש לגלגל אותו שוב) העבודה שאת עובדת ותעבדי בבית ובמשרד היא עבודה שאולי כרגע הפירות לא ממש נראים לעין חוץ מהיכולת לממן את התשלום למעון אבל העבודה הזו לטווח אפילו לא מאד רחוק יכולה להיות כ"כ מתגמלת. התינוקת קצת תגדל ותוסיף בבית כל הרבה נחת, צחוק ואור, את תסיימי את הלימודים ויהיה להם תועלת מבחינת ההכשרה המקצועית או המשכורת ואת מקדישה עכשיו מאמץ שיקיים עולמות ויחזיר את עצמו בריבית והצמדה בעז"ה. יהיו תקופות פחות לחוצות וקלות יותר ובע"ה תוכלי להסתכל אחורה ולדעת שהמאמץ היה שווה! עכשיו קשה. אבל יהיה כ"כ שווה יום אחד בס"ד.

לגבי העומס שרק יגדל, את צודקת, זה טבעי שעם הזמן העומס הולך וגדל, גם טבעי שמתרגלים אבל צריך לזכור שחלק גדול מהעומסים שנוצרים לנו יש לנו לגביהם בחירה חופשית.

הקב"ה מנהל אותנו ואין לנו שליטה מוחלטת על נסיבות חיינו אבל כמה לעבוד קשה או להרפות זו הבחירה שלנו. אני כותבת את זה כי כשברור לך שאת בחרת בדבר מסויים יותר קל להתמודד איתו ולקחת עליו אחריות ולא להתייחס לזה כאל מציאות שהתגלגלת אליה ואין לך אלא להתמודד איתה. (לא אתייחס כאן בהרחבה לעניין המניעה כי הלכתית והשקפתית יש כ"כ הרבה תפיסות בעניין, רק אומר שביום שתבחרי להפסיק ותזכי להביא לעולם עוד ילד יהיה לך קל יותר לקבל ולגדל אותו כי תרגישי שבחרת בזה)

הלימודים עמוסים בלי פרופורציה? אפשר לפרוס על יותר שנים.(לפעמים) העבודה תובענית? אפשר להוריד סמכויות או להחליף.

קל יותר לשאת כל מציאות כשהיא מציאות שאת יודעת שיצרת אותה לעצמך. אני בטוחה שזה לא פשוט כשהצורך הכלכלי גדול אבל אני מזכירה לך (וגם לעצמי) שמצב כלכלי וכסף הם אמצעים שקיימים כדי לאפשר חיים ורווחה נפשית.

אם "אין חיים" ונכנסים לסחרור בלתי אפשר המחיר יקר יותר מהתועלת וכדאי לחשב מסלול מחדש או לפחות למצוא תועלות והנאות בתוך הסחרור הזה. (שלא תטעי, זה נורמלי מאד וכ"כ הרבה אנשים נמצאים בסחרור מתמיד כדי להגיע לאיזה יעד כלכלי אבל לא כדאי להפסיד את הדרך.) חיזוק בביטחון בה' יכול לעזור בחלק הזה. אם את מתחברת לרעיון- לימוד אפילו קצר פעם ב שמסייע להרפות ולזכור שאנחנו מנוהלים מלמעלה ובידיו הרחומות של הקב"ה יכול להרגיע ולתת מרחב נשימה.

הלוואי שעזרתי לך לראות את הדברים קצת אחרת ולהוריד את מפלס הלחץ, אבל אולי גם כדאי, אם את מתחברת לרעיון שתדעי כמה טכניקות של לעזור לעצמך להירגע ברגע של הצפה של לחץ. יש טכניקות פיזיולוגיות פשוטות להרפיה והרגעה שאולי יעזרו לך למנוע חלק מכאבי הבטן שנהיים כתוצאה מהעומס והלחץ. ברשת יש ההרבה הדרכות ידידותיות ונגישות להרפיה והרגעה פיזית, אבל אם פחות נגיש לך ולא תגיעי לדברים האלו לבד, אני יכולה לשלוח לך הקלטה או קובץ שיצא לי להכין מס' פעמים בעבר בנושא של ויסות עצמי ברמה הפיזיולוגית. זה בפירוש עוזר. אומרת לך כמי שניסתה את זה בבית…

מאחלת לך הרבה מרווחי נשימה ורוגע,

הנאה, נחת והרבה הצלחה!!

איתך-

חנה פ.