שלום לך צדיק

השאלה שהעלית היא אחת השאלות הקשות והכואבות בעבודת השם. אולי השאלה בהא הידיעה. כשנופלים ונכשלים הכאב הוא עצום, הבושה היא גדולה, האכזבה היא עצומה, והנה פתאום כשמצליחים ומתרוממים אנחנו מקווים לחוש שמחה לפחות בהתאם לעצבות שחשנו בזמן הירידה, אבל פתאום שוב עצבות וריקנות, אולי אפילו תחושת הפסד והחמצה על הטעם האסור שאיבדנו. ממש כך, חוסר נוחות וחוסר שקט, מצויים לא מעט פעמים דווקא אחרי התגברות רוחנית או אחרי התעלות גדולה. הדבר הזה שובר וכואב.

יש לי חבר שהוא איש עסקים מצליח. והוא לימד אותי סוד חשוב בהשקעות – תמיד בזמן חתימה על נכס היד רועדת. ואחרי החתימה יש תקופה מדכדכת תחושה שנכנסנו לדבר שגדול עלינו, ושעכשיו נצטרך להצטמצם ולחיות בדוחק ומי אמר בכלל שהנכס יניב את הרווחים שצפינו ממנו.

היינו מצפים שזה ייראה אחרת, שבן אדם יישמח שהנה "הצלחתי למצוא נכס טוב, וברוך השם יש לי את הכסף לקנות אותו, והנה ברוך השם אני בעל נכסים ואני גדל מבחינה כלכלית" אבל ההיפך הוא הנכון – אנשי עסקים מצליחים הם דווקא אלו שמוכנים לשאת את הדיכאון שמגיע בשלב הראשון אחרי השקעה טובה.

אני אישית זוכר את התקופה אחרי שקניתי דירה טובה לעצמי. נפלה עלי עצבות עמוקה שלא הכרתי, כאילו הנפש שלי לא הכילה את ההצלחה והתמרדה בה. פתאום נבוכתי מאנשים שאין להם, הרגשתי לא ראוי וכדו' ניתן לומר, שהדיכאון הבא מחמת הצלחה הוא לא פחות מהדיכאון שבא מחמת כישלון.

ההבדל בין עצבות מחמת הצלחה לעצבות מחמת כישלון היא, שעצבות מחמת הצלחה בסוף עוברת ופתאום מתחילים לראות את הפירות ויש שמחה גדולה. אבל עצבות מחמת כישלון עלול לגרום לאדם להתחפר בתוך מצבו, אלא אם כן הוא לומד מזה שיעור לחיים [אבל זה כבר עניין אחר]

בהרבה מקירם הצלחה תלויה בכך שנסכים לחוות את הצער שהיא מלווה בו. אבל החידוש הגדול שזה מצוי גם בהצלחה רוחנית. לפעמים אדם יכול לסיים סדר לימוד רציני שקוע כל כולו בעולמה של סוגיא. ואז לצאת לרחוב ולשאול את עצמו "למה כל זה"? כי הנפש יש תהליכים משלה.

זה לא אומר, שהצלחה רוחנית לא מביאה אושר, אדרבה אין אושר כמו האושר הבא מחמת התקדמות רוחנית, אלא שזה בא בגלים. לא תמיד בקו רציף, ולעיתים ישנן נסיגות עמוקות, שאינן נסיגות באמת אלא פניה הצידה על מנת להתקדם עוד וללמוד עוד על החיים. אין ספק בעיני שאת הפירות של ההתפתחות הרוחנית שלך תאכל עוד בעולם הזה, אבל זה לא אומר שזה יקרה מיד כאן ועכשיו.

יש בארץ ישראל מלחמה עכשיו, האם זה לא משפיע על הנפש? בוודאי שכן. יש מריבות פוליטיות וסכסוכים האם זה לא משפיע על הנפש? בוודאי שכן. ההישגים האישיים שלנו הם בלי ספק מרכיב משמעותי בתוך האושר והסיפוק, אבל ישנם גם דברים שהם לא בשליטתנו דברים שהם בידים של השם. אחד הדברים האלו זה עצבות ריקנות וחוסר סיפוק. גם זה בידים של השם.

הקב"ה השליך עליך עצבות וריקנות, זה בהחלט משגע, אבל זה הנסיון שלך האם תקבל את הריקנות ואת העצבות שהם נתן לך, האם תבין שהם המציאות שלך כרגע, וכנראה לא סתם, כנראה יש בזה תיקון גדול לנשמתך בייסורי נפש הללו. אכן אחד מהדברים שהצדיק לומד בדרכו לפסגת עבודת השם, זה שלפעמים זה מר. לפעמים עושים את הטוב מפני שהוא טוב, ולא מפני שהוא מפיק עונג רוחני או גשמי, כאשר אדם נוהג כך אז גם העונג בוא יבוא [בהמשך הדרך] וזה לשון הרמב"ם:

העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה אלא עושה האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבא בגללה, ומעלה זו היא מעלה גדולה מאד ואין כל חכם זוכה לה, והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקדוש ברוך הוא אוהבו לפי שלא עבד אלא מאהבה והיא המעלה שצונו בה הקדוש ברוך הוא על ידי משה שנאמר ואהבת את ה' אלהיך, ובזמן שיאהוב אדם את ה' אהבה הראויה מיד יעשה כל המצות מאהבה. (רמב"ם הלכות תשובה פרק י)

זו היא מעלה גדולה שלא כל אדם זוכה לה, ובוודאי אינה נדרשת מכל אדם, אבל הקב"ה השליך אותך לתוך הזדמנות כזו, להשיג מעלה מיוחדת של עבודת השם, שהאדם פונה אליה לא מפני שהיא מענגת אותו עונג רוחני או גשמי, ולא משום טעם בעולם אלא מפני שהשם חושק בזה, ומפני שהדבר נכון בעצם. ניתן לומר שזזה אחד השיאים של הרוח האנושית בכללה – שהיא יכולה לעשות דברים שהמטרה שלהם לא נמצאת בתוך האדם אלא מחוץ לו.

הקב"ה טבע באדם יכולת ומודעות לכך שיש דברים שהם מחוץ לו, לדבר הזה אנחנו קוראים תודעה / מודעות / דעת, זה המבדיל בין אדם לבהמה. שהבהמה רואה כל דב במה שנוגע אליה ואין לה יכולת לראות את הדבר כמות שהוא מצד עצמו. אבל האדם יש לו יכולת לראות אפילו את עצמו "מבחוץ" קל וחומר דברים אחרים. על כן האדם יכול לראות שבעולם עצמו ישנם דברים שצריכים להיעשות, זה אולי לא משתלם לו עצמו, ואלי הוא לא ירוויח מזה כלום, אבל הוא מבין שזה דבר שטוב להיעשות המעלה הגדולה הזו היא מעלת היצר הטוב והיא מעלת הדעת.

הדעת הזו מאפשרת לנו לעשות "את האמת מפני שהוא אמת" כמו שכתב הרמב"ם כי הדעת מאפשרת לנו לשעבד את עצמנו לדבר שאין לו משמעות בתוך מעגל החיים שלנו אלא רק בתוך מעגל החיים של האחר. זה למשל מה שאנחנו מכנים חסד, או קיום המצוות שזה רצון השם ותיקון המציאות.

אמנם בדרך כלל הנפש בזמני הטובים היא שלמה עם עשיית הטוב ושמחה בו, "ושמחת בכל הטוב" הטוב והשמחה והאושר ורצון השם מטבעם הם מעגל אחד, אבל לפעמים זה לא ככה. לפעמים בגלות הנפש ופיזורה הדברים סותרים אחד את השני, הטוב והאושר לא הולכים ביחד, ההצלחה והשמחה לא הולכים ביחד. [זה קורה גם להיפך, אנשים שמצאו את עצמם צוחקים צחוק מתגלגל בתוך אושוויץ] ההגיון הוא דבר חשוב אבל לא תמיד אנחנו בני אדם הגיוניים.

בזמנים הללו, גדולתו של האדם צריכה לבוא לידי ביטוי. שם לאדם יש הזדמנות לגלות את האישיות הפנימית שלו – את הנשמה שצופה מראשית העולם ועד סופו. הוא יכול להבחין שאמנם כרגע הנפש לו לא רוצה כלום והיא חסרת סיפוק ריקנית ועצובה מאיזה טעם שיהיה, אבל הוא יודע מה טוב ומה רע, מה הוא רוצה לעשות ומה לא, מה העולם צריך שייעשה ומה לא, מה השם רוצה שייעשה ומה לא. והוא יכול לפעול לפי מה שנכון ולא לפי מה שמתחשק מפני שבתוך תוכו האדם רוצה את הטוב.

כואב לשמוע שההצלחה הרוחנית לא מביאה לך אושר כרגע זה דבר נורמלי בכל תחום, בטח ברוחניות שהיצר הרע גם כן פועל שם. הייתי מציע לך לשים לב לזה שאתה רוצה מאוד להיות מאושר – זה הגיוני וטבעי, טרחת עמלת השגת אתה רוצה לראות את התוצאות. אתה תראה את התוצאות, אבל זה כנראה ייקח זמן.

אשריך צדיק, דיכאון היא תחושה הגיונית בתוך המצב שהארץ שלנו נמצאת בו, ויתכן שמצבך הרגשי הוא טוב לאין שיעור בגלל ההצלחה הרוחנית. ייתכן שלמרות כל ההצלחה לא קל להכיל את הכאב שמסתובב בכל מקום. והחוסר סיפוק שלך קשור למצב הכללי ולא להישגים הרוחניים שלך בכלל. כרגע כדאי להיות קצת בחוסר סיפוק יש הרבה מה ללמוד גם בזמן הזה. בעזרת השם בקרוב זה יחלוף -כ ל המקיים את התורה מעוני סופו מקיימה מעושר.

יש עוד נקודה חשובה שצריך להוסיף. יתכן שמדובר בדיכאון שצריך עזרה רפואית/נפשית כדי להתמודד מולו. במקרה כזה נכון לפנות לרופא משפחה/לפסיכולוג או עו"ס כדי לקבל עזרה.

יוסף