שלום לך שואלת יקרה

ראשית אנא קבלי את התנצלותי הכנה על האיחור הניכר במתן תגובה לשאלתך. הצגת בעיה אישית לא פשוטה ובוודאי לא היה לך קל להמתין. לצערינו, יש תקופות עמוסות מאד ולפעמים יכול לחול עיכוב . עימך הסליחה.

כעת לשאלתך.

כתבת בפירוט ובאופן ברור את מסכת היחסים שלך עם משפחתו של בעלך לאורך השנים. ניכר היטב שהנושא כואב ומציק לך מאד, את מתארת קושי ביחסים כבר כבר מראשית הדרך. ולמרות ההיסטוריה המורכבת, את מביעה רצון כנה ואמיתי לשינוי ושיפור המצב.

אצביע ברשותך על כמה נקודות חשובות שתפסו לי את תשומת הלב מתוך דברייך.

ראשית, ניכר היטב כמה את מעריכה את בעלך ואוהבת אותו. זה נהדר! את מכירה במעלתו וחשוב לך שהקשר שלכם יהיה קרוב וטוב.

שנית, ניכר שאת עושה מאמצים כבר מתחילת הדרך ליצור קשר טוב גם עם משפחתו. את מביאה מטען של יכולות בינאישיות, וחשוב לך הקשר החם והמשמעותי עם המשפחה. למרבה הצער, התוצאות אינם עולים תמיד בקנה אחד עם המאמצים והרצון הטוב.

בנוסף, את מבהירה היטב שמובן לך ההבדל הבסיסי בין הרקע שלך ושל בעלך. את מסבירה יפה את הסגנון השונה של המשפחות, ומצביעה על ההבדלים המעשיים הנובעים מכך. זה לא חדש לך. כבר בפגישה הראשונה שמת לב לסגנון השקט והמאופק של אמא שלו, והרגשת איך את רוצה לגייס את היכולות שלך כדי לשבור את המחיצות ולהתקרב.

בפועל, לאורך השנים, ובעקבות קונפליקטים שונים, קשה לך כיום להיות איתם בקשר טוב, והדבר קשה עוד יותר בזמנים כמו חגים ושבתות כשנמצאים ביחד הרבה זמן.

כעת השאלה העיקרית היא מה לעשות היום כדי לשפר את המצב.

הנה כמה עקרונות כלליים:

א. הדבר החשוב ביותר בכל הסיפור הוא הקשר שלך עם בעלך. המשפחה זה אחר כך. הפוקוס העיקרי צריך להיות הקשר הזוגי שלכם.

לא פירטת הרבה בעניין הזה, אבל אני יכול להבין שהדברים קשורים זה בזה והסיבוך עם המשפחה יכול להעיב גם על הקשר הזוגי.

חשוב מאד להפריד בין הדברים ולטפל בהם בנפרד. קשר זוגי חזק יכול בתורו לתרום אחר כך לשיפור היחסים עם המשפחה. אבל קודם צריך שתהיה ביניכם הבנה משותפת והסכמה שהקשר שלכם קודם לכל. אחרי שתגיעו למקום בו אתם רוצים לשפר את הקשר עם המשפחה ביחד, תהיו הרבה יותר פתוחים ויצירתיים במציאת הדרך לעשות זאת.

הקשר המשותף מניב כח כפול של יכולת בין אישית ושילוב סגנונות תקשורת שרק תורם למצב. סביר להניח שכשיש הבדלים בין בן זוג אחד למשפחתו של השני, הדבר אף יכול להופיע בקשר בין בני הזוג עצמם. למשל: אם את חברותית ופתוחה ומשפחתו של בעלך מאופקים וסגורים יותר, ייתכן שגם הוא בעצמו שונה ממך. כמה זה משפיע על הזוגיות שלכם? האם הקושי עם המשפחה הוא בעצם שיקוף של קושי עם ההבדלים ביניכם כזוג? (אינני קובע שזה ככה, אינני מכיר אתכם, אבל אני מציע את זה ככיוון מחשבה כדי להבהיר את התמונה).

אם אכן קיימים הבדלים ביניכם, חשוב מאד לדעת – זה לא דבר שלילי אלא להיפך! בני זוג רבים חושבים שכדי שתהיה להם זוגיות טובה עליהם להיות דומים זה לזו. לאהוב את אותם דברים, ולהיות בעלי מזג דומה.

האמת היא שפעמים רבות ההיפך הוא הנכון. דווקא הסגנונות השונים תורמים לכל אחד את מה שאין בו.

אחד מבני הזוג תוסס וקופצני, והשני שקט ומחושב. אחד מאחר כרוני והשני דייקן ומסודר. אין אמת אחת. האיזון הוא היופי בזוגיות, ובסופו של דבר כל אחד מבני הזוג נתרם וצומח מהחיבור והשילוב הזוגי.

המטרה היא ליצור דבר חדש ויפה שלא היה כשכל אחד מבני הזוג היה לבד. בזוגיות טובה, שני בני הזוג צומחים ונבנים זה מזה ויוצרים יחד יחידה משותפת טובה יותר משניהם גם יחד. זוהי אהבה אמיתית.

בן הזוג המאחר לומד להיות מסודר יותר ולנהל חיים מאורגנים יותר, והקפדן לומד לשחרר קצת ולהירגע. בן הזוג השקט לומד קצת לצאת מעצמו ולתקשר באופן בהיר יותר וחם יותר, ובן הזוג השני לומד להעריך את המרחב האישי ואת השקט המאופק.

יחד נוצרת יצירה חדשה ויפהפיה המורכבת מתכונותיהם וכשרונותיהם של שני בני הזוג.

ניתן להבין שחיזוק הקשר הזוגי באופן הזה, נותן הרבה כלים ליצירת מערכת יחסים טובה יותר גם עם המשפחה. וכאן אני מגיע לנקודה נוספת:

ב. בהמשך להבנה הקודמת, חשוב להבין שאין צודק או לא צודק בתכונות אופי. זה מורכב מכל כך הרבה דברים ולא ניתן לבוא ולומר שזה טוב או לא טוב. הדבר היחיד שנכון לחשוב בהקשר הזה הוא, מה הכי נכון לעשות עם המציאות הקיימת ואיך ניתן לבנות מזה. אפרט:

מאד מובן אם את מניחה שטוב יותר להיות אנשים עם תקשורת פתוחה וכנה. יש בזה המון מעלות. היחסים חמים ופתוחים יותר, לא מדחיקים ומעלימים דברים, ויש בבית חמימות וקשר חזק.

מצד שני, חשוב להבין גם את המעלה שיכולה להיות בסגנון אופי שונה. ישנם אנשים שבטבעם הם שקטים וסגורים יותר. זה הטבע שלהם. הם לא ממהרים לשתף ברגשות, לא מפגינים אהבה באופן חופשי, ובאופן כללי שקטים וסגורים יותר.

מה המעלה בזה? יש מעלות בהחלט.

למשל נושא המרחב האישי והפרטיות. פעמים רבות יחסים חמים נלווים בקרבה רבה. יש אנשים שמרגישים שזה בא על חשבון הפרטיות והמרחב האישי שלהם. זאת תחושתם וצריך לכבד את זה.

לפעמים המרחק והשקט נותנים לאנשים את היכולת להיות לבד עם תחושותיהם ולעבד אותם בשקט ובקצב שלהם. יש בזה מעלה גדולה במקרים מסויימים.

החכמה היא לדעת לזהות את המעלות שכל אחד מבני הזוג מביא איתו, וללמוד אחד מן השני ולצמוח יחד.

את יכולה לתרום המון בתחום התקשורת הבינאישית, ולהביא יכולות שיתרמו לזוגיות ולבית שלכם. מאידך, בעלך יכול להביא את הדברים בהם הוא מתייחד ובכך תוכלו ליצור יחד דבר חדש ויפה שלא היה מעולמים. אינני יודע מה הם תכונותיו של בעלך, אבל כלפי המשפחה שלו זה גם תופס. אם את מרגישה שהם שונים ממך, אין צורך שתהיו דומים לגמרי. הקשר שלכם צריך להיבנות עם הלבנים מהם אתם עצמכם בנויים. כל אחד וסגנונו, כל אחד ויכולותיו.

אתן לך משל: יש משפחות שקשה להם להיות שבת שלימה או חג שלם ביחד. אז הם מוצאים נוסחה שעובדת להם, למשל, ביקורים קצרים באמצע שבוע, או מפגשים במקומות ציבוריים כמו פארק וכדומה. זה לא שאלה של טוב או לא טוב, אלא של מה נכון עבורם.

אותו הדבר בסיפור שלך, ייתכן שקשר תקין עם משפחתו של בעלך לא צריך להיות כמו שדמיינת אותו מלכתחילה, חם וקרוב, פתוח וזורם. הנוסח המדוייק של הקשר המשפחתי שלכם הוא משהו שאתם צריכים לנסח יחד. שבו יחד, את ובעלך,  ותחשבו על הדברים, ותגיעו לנוסח המתאים ביותר.

אני מאחל לכם למצוא יחד את שביל הזהב ולהמשיך לבנות ממנו את הארמון המפואר והמיוחד שלכם. הוא ייחודי ואין כמוהו בכל העולם. הוא שלכם. הוא אתם עצמכם.

שבת שלום וחג שמח

יוסי

yodgreen@gmail.com

נ.ב. אשמח לעמוד לרשותכם אם תרצו הבהרה או עניין אחר.