שלום וברכה

שאלתך רגישה כואבת ומצריכה תשובה כזו שהמשיב מבין את השאלה לעומקה על שלל רבדיה, ואני שמח שיש לי את הזכות לענות לך

כאשר אנו באים לדון בשאלה של יחסיך עם אביך מהראוי לחלק אותה לכמה גורמים ע"מ שנוכל לענות עליה באופן מקיף.

א. האם הלכת לרפא את עצמך בשיחות עם אנשי מקצוע בעקבות מסכת ההתעללויות שעברת ושראית אותם?

ב. כשאתה מדבר על לסלוח לו למה אתה מתכוון בעומקם של דברים, האם לסלוח מבחינה רוחנית או סליחה אמיתית על המעשים שהוא עשה?

ג. על מנת לסלוח צריך שהחוטא יבקש סליחה, האם הוא ביקש אותה? ואם ביקש האם הוא מבין מה חווית?

ד. אם הסיפור היה על איש זר בחייך האם אתה חושב לסלוח לו בכלל?

ה. כתבת: " אני מרגיש שזה הריפוי הכי טוב שיש לי לא לדבר איתו" אם הריפוי הזה באמת עובד אז איך זה שאתה עדיין כה נסער ופגוע, אולי זה משהו יותר של נקמה והענישה כלפיו ופחות ריפוי עבורך- אני אסביר: אני לא בא להגיד שאסור לך לנקום בו, אני רק מנסה להבין לעומק אם יש פה ריפוי או בכלל העמקה של המחלה בדימוי ריפוי.

ו. מה דעת התורה בזה כאשר אתה גם פגוע מהעבר וגם נסער בהווה לגבי סליחה להורים.

ז. מה זה לסלוח בכלל???

ננסה לענות על השאלה האחרונה מה זה לסלוח בכלל ומזה ננסה להבין את התשובות האחרות:

על מנת לנסות ולענות לשאלותיך המורכבות והרגישות ברשותך בוא נצלול לעולם אחר להבדיל אלף אלפי הבדלות-

ישנו ספר נפלא "המתנה" שכתבה ד"ר אדית אווה אגר, פסיכולוגית, ניצולת שואה, "12 שיעורים שיצילו את חייכם", היא לקחה את החיים שלה בשואה ובתקומה וכתבה מזה תובנות חיים נהדרים ומכוננים, השיעור האחרון בספק- שיעור 12 נקרא "הכלא של אי הסליחה", ואני רוצה לצטט לך קטעים חשובים ממנו ואני ממליץ לך בחום לרכוש אותו ולקרוא את כולו-

"אנשים שואלים אותי איך אני יכולה לסלוח אי פעם לנאצים, אין לי סמכות אלוקית להעניק למישהו סליחה, אבל יש לי סמכות להוציא את עצמי לחופש, סליחה איננה משהו שאנו עושים למען מי שפגע בנו, זה משהו שאנו עושים למען עצמנו, כדי שלא נהיה עוד קורבנות או אסירים של העבר, כדי שנוכל להפסיק לשאת נטל שאין בו דבר פרט לכאב"

"כל עוד אתם אומרים שאינכם יכולים לסלוח למישהו, אתם מבזבזים אנרגיה כדי להיות נגד במקום להיות בעד עצמכם ובעד החיים שאתם ראויים להם. לסלוח אין פירושו לתת הרשאה למישהו להמשיך ולפגוע בכם, זה לא בסדר שנפגעתם, אבל זה כבר נעשה. רק אתם עצמכם יכולים לרפא את הפצע"

בהמשך דבריה הנפלאים היא מדברת על זה שלא אפשרי לסלוח בלי כעס, הפגישה עם הכעס על האירועים שהיו הם חלק בלתי נפרד מהיכולת להתרפא מזה.

ואשתדל קצת להרחיב ולהסביר את עומק דבריה,

אנחנו מכירים את מושג הסליחה מהיהדות שלקב"ה יש כוח אדיר ונפלא לסלוח לנו על החטאים אפילו שהם קשים, כי הוא חנון המרבה לסלוח, ולכן יש לנו תפילות ויום כיפור וסדר תשובה וכו'.

אבל כאשר אנו מדברים על סליחה של אדם לאדם זו לא הסליחה הזו בכלל, כאשר אדם חוטא לאדם הפוגע הוא פוגע והנפגע הוא נפגע, הפוגע יכול להמשיך בחיים שלו והנפגע תלוי בבחירה שלו, ישנה אופציה שהוא יבחר להמשיך בחייו וישנה אופציה כביכול לעצור את חייו.

בשתי האופציות עליו לעשות מעשה עם עצמו על מנת שכך יהיה, אם הוא בוחר כביכול לעצור את חייו אז הוא חייב להמשיך עם הפגיעה, ולהחיות אותה, ולגרום לה לדמם מפעם לפעם ע"מ להצדיק את הפגיעה, כל מחשבה שמביאה אותו למשהו רציונלי בנושא הזה הוא מדחיק, הוא מציף את הרגש כל הזמן, את הרגש הפגוע, שים לב במקרה זה הוא יכול להצהיר שהוא המשיך בחיים והוא לא רוצה קשר עם העבר וכו' אבל לאמיתו של דבר הוא מיום ליום שקוע יותר בעבר וכלן בעצם בחיים שלו נעצרו בפגיעה….

באופציה השניה האדם בוחר להמשיך את החיים, בשביל זה הוא צריך להציף את המקסימום רגש הפגוע, עד כדי שיגיע לכעס גדול, להתמודד עם הכעס הזה עם עצמו וגם בעזרת אחרים ומומלץ שיהיו אלו אנשי מקצוע, ובפגישות האלו הוא בעצם מאפשר לאני הפגוע שלו להשתחרר מהטראומה ולהמשיך באמת את החיים, התהליך הזה מתרחש בשלבים, בתחילה צפים האירועים הקשים והאכזריים, והכעס בך בוער עד לב השמים, עוד פגישה עם הכעס ועוד פגישה דורם לך להעביר זה מהרגש אל השכל, ושם נצבת לה השאלה החזקה האם אני רוצה להמשיך בחיים או להישאר תקוע בפגיעה, אם אני רוצה להמשיך אני חייב לסלוח לפוגע לא בגלל שהוא איש טוב, ולא בגלל שמגיע לו, מה גם שהמעשים שלו לא נמחקים מההיסטוריה, אבל אתה תתחיל משם תהליך של ריפוי פנימי עמוק.

"כי עמך הסליחה למען תוורא" אם אתה סולח אתה נהיה בריא מזה!

לסלוח לנאצים זה בלתי אפשרי בכל פרמטר, אבל לסלוח להם במובן שזה יוציא אותי מהעבר ומהפגיעה זו בחירה של אנשים חכמים, אם אתה ממשיך להיות שקוע בפגיעה אתה מעניק פרס לפוגע, כי הוא הצליח לפגוע בך לעומק שגם בגיל 33 אתה עדיין שם… "אנשים שואלים אותי איך אני יכולה לסלוח אי פעם לנאצים, אין לי סמכות אלוקית להעניק למישהו סליחה, אבל יש לי סמכות להוציא את עצמי לחופש, סליחה איננה משהו שאנו עושים למען מי שפגע בנו, זה משהו שאנו עושים למען עצמנו, כדי שלא נהיה עוד קורבנות או אסירים של העבר, כדי שנוכל להפסיק לשאת נטל שאין בו דבר פרט לכאב"

אבא שפגע במשפחתו בצורה כה קשה לא מגיע לו סליחה ומחילה בשום צורה, את המחילה שלו הוא יצטרך כנראה לתקן לא בעולם הזה, אבל אתה סלח לו, לא בגלל שהוא טוב, אלא כי אתה רוצה להתקדם,

שים לב עד כמה אתה תקוע בעבר כמו שאתה כותב:

" שעד היום יש לי צלקות נוראיות"

" גם כל פעם שבאים שנשלים אני לא מסוגל פשוט הצלקות קיימות אני חווה את זה יום יום"

כתבת "מרגיש שזה הריפוי הכי טוב שיש לי לא לדבר איתו" זה ממש לא ריפוי זה התחפרות בתוך הטראומה עוד ועוד, אתה כל יום קם ומחדש את הידיעה שאתה כועס עליו ופגוע ממנו ולא מדבר איתו, אתה משחזר את הטראומות שלך על בסיס יום יומי, האם זה מה שאתה באמת רוצה או שאתה מחפש ריפוי??

אם אתה מחפש ריפוי, תסלח לו בשביל שזה ישתחרר ממך, זה לא אומר שאתה צריך מהיום להיות בקשר איתו, אבל זה בוודאי לא יהיה מצב שאתה ברשמיות לא מדבר איתו, יש הבדל בין פועל יוצא של המצב לבין מצב של לכתחילה, אם לא תדבר איתו כפועל יוצא של ניתוק טכני ולא ניתוק עקרוני חייך יהיו טובים לאין ערוך ותצליח באמת לרפא את הטראומה.

השאלה ההלכתית האם אתה צריך לסלוח לו או לא לא רלוונטית בכלל, אתה צריך לסלוח לו כי "חייך קודמים" כי אתה צריך להתחיל להשתקם ולחיות ולא בגלל שאתה סולח לו או לא.

בסוף דברי אני ממליץ בחום שתקבל סיוע מאיש מקצוע על מנת שההתנהגות שלו לא תשפיע עליך מול ילדך, וגם על מנת לעבור את תהליך הסליחה הזו שהיא עבורך בצד הטוב ביותר.

בשולי הדברים אני יכתוב עוד שורה שתהיה רלוונטית רק עוד כמה שנים אבל חשוב שתדע ממנה, הילדים שלך יצטרכו סבא באופן טבעי, הילדים שלך יגדלו בחוויה שניתן להחרים סבא מכל סיבה שלא תהיה (אל תשכח שהם לא היו בזמן הפגיעה שלך ואין להם מושג מה היה שם), אם תעשה תהליך שכזה של סליחה בשביל עצמך יתכן שבהמשך תוכל להביא אליו את הילדים שלך כאשר התחושה הפנימית שלך היא שהוא אדם זר שאין לך שום קירבה כנה אליו, ואילו ילדיך ירוויחו סבא…

אברהם ב.