The Butterfly Button
כפייתיות במצוות טהרה

שאלה מקטגוריה:

שלום רב.
יש לי בעיה כפייתית שמתבטאת בתחום של טהרת המשפחה.בבדיקות ובהכנות לטבילה ובמחשבות לאחריה.
בשביל לבלום את החזרה על הפעולה שוב ושוב אני מנסה לבלום את עצמי ע"י אמירות בנוסח אני נשבעת שאם אעשה זאת שוב אז …כגון לא אטבול וכד,בפועל כדרך הכפייתיים אני לא עומדת בענין ואז נכנסת לחרדות לגבי ה"עונש" שכביכול לא עמדתי בו.
או שאומרת בחיי זה וזה…ואז נכנסת לחרדות לגורלם שהרי לא עמדתי בחרדה ….
שאלתי האם מבחינה הילכתית יש תוקף למילים שאני אומרת?מה לגבי הדברים שאני כביכול מנסה להעניש ולבלום את עצמי.יש לזה איזשהו תוקף או שבגלל שזה נובע מocd זה נחשב לכלום??האם אכן זה נחשב לשבועה וכד.או שזה בטל מראש בגלל הסיטואציה??
אודה על תשובתכם.כי נמאס לי מהחרדה שנביאה חרדה וכו וכו…..

תשובה:

לשואלת הנכבדה שלום רב,

התרגשתי לקרוא את שאלתך ואת יראת השמים המשתקפת מתוך מכתבך והצטערתי מהמצב הלא פשוט שאת שרויה בתוכו ואני מקווה שבעזרת ה' תזכי להחלמה מהירה.

אחלק את תשובתי לכמה חלקים, בחלק הראשון אתייחס ספציפית לשאלת השבועה, בחלק השני אעסוק בנושא של מחשבות הקשורות לטבילה וההכנות לכך ובחלק השלישי בחובת הטיפול בOCD.

א. בנוגע לנושא שאלתך לגבי שבועות שאת נשבעת כדי לחזק את עצמך ולקבוע לעצמך כללים ברורים ולמנוע פעילות חוזרת ונשנית הנגרמת כתוצאה ממחשבות כפייתיות, הנה שאלה זו היא שאלה הנוגעת להלכות חמורות של הלכות שבועות אולם דבר ברור הוא שאין לשבועות אלו דין שבועה ונחשב כשבועה שנעשית ללא יישוב דעת וכוונה וכמי שנשבע כדי להינצל מייסורים וכמו שדרשו חז"ל בגמרא מסכת שבועות דף כ"ו. 'האדם בשבועה פרט לאנוס' ואמרו שם שבכלל זה מי שליבו אנסו וכן פסק להדיא בשולחן ערוך יורה דעה סימן רלב סעיף טו וסעיף יז ומבואר בתשובת רד"ך בית יז (מהדורת קושטא) ועוד אחרונים. לכן אין ממש בשבועתך וכן במה שאת נודרת בחיי אנשים ולא יבוא להם כל נזק מחמת זה מכיוון שלהלכה אין זה בכלל שבועה. מכיוון שכך אין גם טעם להישבע או לנדור נדר כדי להימנע מהפעולות הכפייתיות שכן אין לזה במצבך תוקף של שבועה או נדר.

ב. לגבי מה שכתבת שזה קורה לך כאשר את רוצה להיטהר בבדיקות והכנות לטבילה וכן לאחר הטבילה, הנה דעי לך שאין זה מצב חדש וכבר היה לעולמים שמרוב זהירותן של נשים בדינים אלו חששו מאוד שמא לא יצאו ידי חובה כל הצורך וכתב על כך אחד מגדולי עולם הרמב"ן בסוף הלכות נדה שלו וזה לשונו 'לא טוב היות האדם מחמיר יותר מדאי ומחפש אחר הספיקות… כי אם כן אין לדבר סוף… לא יכניס אדם ראשו בספיקות החמורות אשר אין להן קץ וסוף' אם כך נמצאת למדה שגם בזמן הרמב"ן היו שסבלו מבעיה זו והרמב"ן מורה שלכן אין לאדם להכניס ראשו בספיקות בעניינים אלו וזו הוראה של קדוש ה' הרמב"ן זיע"א שמורה לא להחמיר בענין זה ולא להיכנס לספיקות אלו.

ג. הגאון ר' אשר וייס שליט"א בשו"ת מנחת אשר חלק ב' סימן קל"ד כתב תשובה הלכתית לאדם הסובל מOCD וכותב לו שם שחובתו ההלכתית היא 'לעשות את כל הנדרש על מנת למצוא מזור ומרפא למחלתו ולשם כך מותר לו אף לעבור על מצוות התורה' וכמובן שיש לשאול רב בנושאים חמורים אלו אולם הכלל הוא שחובת הטיפול בבעיה זו הינה ראשונה במעלה וזה רצון ה' שיהיה הגוף בריא ותשכון בו נפש בריאה כדי שתוכל לעשות רצונו ולחיות מתוך שמחה והודאה לה' על כל הטוב.

והנני לברכך בברכת הדיוט שתזכי במהרה לבריאות שלמה ותוכלי לקיים את כל המצוות מתוך שמחה ואהבה.

ברכה והצלחה

רפאל

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

שאלות כאובות אחרי טראומות מטלטלות
  כמה לילות אני ״שורפת״ על האתר שלכם מכורה קשות מוצאת נחמה לכל כך הרבה נושאים ושאלות שמתעוררים סתם ככה באמצע החיים. במפגש החזיתי בין אנשים, דפוסים, התנהגויות, קהלים, זרמים, מצב בטחוני, עולמי ואפילו מזג האויר. סקרנות טבעית שמוצאת מאגר תשובות מדהימה כאילו כיוונו גם אלי. לפעמים נראה שהשקעתם בתשובה...
אנחנו אמורים להיות בתודעת גלות או תודעת גאולה?
  הימים האלו מזכירים לנו ש'צריך' להתאבל על החורבן והגלות. ולצערינו זה לא בא בטבעיות ובקלות. הרבה כותבים על כך שקשה לנו להתחבר כיון ששקועים בחומריות, יש גם כאלו שמדגישים עד כמה הסבל בדורינו הוא קשה ונוראי וכמה יהיה טוב שתבוא הגאולה ועוד ועוד. אני מנסה להבין מה ה' רוצה...
איך מתאבלים באמת על חורבן הבית?
אנחנו נמצאים עכשיו שבוע לפני תשעה באב, ואני שואלת איך מצליחים באמת להיות באבלות הזאת? כמו הרבה קשיים שקורים בחיים הנטייה המאוד אנושית היא להדחיק, לדחוף הצידה למלא את הראש בדברים משמחים ולנסות לשכוח מהצער. נכון שהדרך הנכונה להגאל מכל דבר בעצם היא לתת לעצמינו לעבור דרך הקושי, להרגיש אותו,...
יתכן חיבור לתורה ומצוות מתוך שמחה?
גדלתי בסביבה קשה מאוד ורווית סבל, שכללה פגיעה וטראומה. באותן שנים חשוכות, המפלט היחיד שלי והעוגן שהחזיק אותי בחיים היה הקשר עם ה' יתברך. נאחזתי באמונה ובתפילות בכל כוחי. כשהתבגרתי, הצלחתי סוף סוף להכיר בכך שהמצב סביבי היה רע ולא נורמלי, למדתי לשים גבולות והתרחקתי משם כדי לנסות לחיות חיים...
מה הייעוד שלי כשאני נשוי למתמודדת נפש?
אני מנסה להבין מה הייעוד של אדם שנשוי למישהי עם מחלה נפשית חמורה. ברור לי שהיעוד של כאלו נישואין אחרת מהרגיל. אני יודעת שלדוד המלך היה שאלה על מה הייעוד של שיגעון, אני לא יודע מה התשובה. קשה לי מאד ואני מנסה למצוא עוגן של ייעוד שיעזור לי. כשזה חמור...
איך ארגיש קשורה לתורה שמדברת עלי כך כאישה?
אני נגמרת מבפנים ולקח לי המון זמן בכלל להעיז לכתוב את זה. אני באמת מנסה להיות חרדית טובה ויש לי פחד נוראי שהמחשבות האלה הן כפירה גמורה. אבל אני לא יכולה לשאת את זה יותר. רק אציין בהתחלה שגדלתי במקום פוגעני מאוד ואני מטופלת על זה, אז בבקשה אל תתעכבו...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן