שלום אשה יקרה,

שאלתך המעניינת גרמה לי לחשוב על תפקידה של החברה בחיינו כנשים בוגרות, ואשמח לשתף אותך בשאלות שעלו לי בעקבות הדברים.

את מתארת מצב בו עיקר התפקיד שלך מבוצע על ידך, לאורך כל שעות היום, את עסוקה בבית – עבודה, בית עבודה, באופן גדוש ואינטנסיבי, ובכל זאת אינך חשה מסופקת, יש בך תחושת ריקנות אותה את תולה בהיעדר חברה.

חברות – יכולות להיות אמצעי נהדר לגיוון הפעולות היומיומיות, בצוותא נחמד יותר לצאת לקניות או לשבת על הספסל בגינה…

הן יכולות להיות מראה שתאפשר לי לשקף את רגשותיי, לבטא את עצמי ולחוש בייחודיות שלי תוך כדי דיבור ובילוי איתן,

והן יכולות לשמש כידידות נפש, מכירות אותי ואני אותן, מקדמות אותי ומייעצות לי.

מניסיוני הלא עשיר אך קיים, הפונקציה השלישית נדירה יותר וספק אם רבות מאיתנו מוצאות אותה בכל שלב של החיים, וודאי בשלבים העמוסים של טיפוח בית ועיסוק אינטנסיבי בעבודה.

מהי תחושת הריקנות שאת מתארת בהיעדר חברות? לאיזו פונקציה שלהן היא קשורה?

איך את מדמיינת את השינוי שיחול ביומיום שלך כשתהיינה לך חברות?

האם מה שחסר לך זוהי חברת נפש שתסייע לך בהתחבטויות רציניות בחיים? או שאת מחפשת שותפה כדי להפוך את הפעילות היומיומית לנחמדה ומהנה יותר? ואולי את מרגישה קצת מחוקה וכבויה ומה שיעיר אותך זו חברה איתה תשוחחי, תוכלי לבטא את עצמך בביטחון ולהרגיש מעניינת וממילא תחושי יותר ערך?

לגבי חברת נפש – למרות שזו המעלה הגבוהה ביותר שחברות יכולה להעניק, שכפי שכתבתי, אני לא מכירה נשים רבות שיש להן אחת כזו, אבל זהו גם אינו צורך קריטי למימוש דווקא במעגל ידידות מכיוון שיש לו תחליפים יעילים (פסיכולוגית/ מומחה ספציפי לעניין העומד על הפרק /’אקשיבה’… :) ) ואם אכן זה החסר הקריטי אצלך, אולי שווה לך לבדוק העמקת יחסים עם מישהו שקרוב ומכיר אותך ממילא, כמו בעל, הורה או בן משפחה אחר, כיוון שבאמת הקידום והטוב אותם ניתן להשיג בצוותא הנם גבוהים, אך לשטף החיים יש את ההכרח שלו ולא קל למצוא מישהו פנוי אלינו ושאנו פנויים אליו, ושנהיה חפצים זה בטובתו של השני, כפי שמתאר הרמב”ם בשבח ‘חבר מעלה’, אם הוא לא כרוך ממילא במערכת החיים שלנו.

לגבי השימושים ה’קלילים’ יותר של חברות – שוב, שאלות לעיון עצמי:) :

את יכולה לתאר לעצמך ביתר פירוט את הקושי שאת חווה בשיחות טלפון? מה מעיק עלייך וגורם לך לסיים אותן?

האם זו התחושה כי אינך מעניינת דייך?

האם זו התחושה כי בת השיח שלך אינה מעניינת והיא עוסקת בזוטות?

תיארת גם ‘קושי לקבל’, למה בחרת להתבטא במילים האלו? הקושי הזה בא לידי ביטוי בתחומים נוספים בחייך?

בהתאם לסדר השאלות שמטרתן לשפוך אור על הקושי- קצת כיוונים אפשריים:

האם ייתכן כי השטף אותו את מתארת כבית – עבודה, לא מספק אותך די מבחינת תחומי עניין, ואת מרגישה שיש חלקים בך שלא באים לידי ביטוי, למרות שהיית רוצה להביא אותם? אולי שווה להקדיש פסקי זמן קצרים לתחומי עניין נוספים או להעמקה והעשרה בתחומים בהם את עוסקת ממילא כך שתהיי גדושה יותר וממילא תחושי מעניינת יותר וחפצה לחלוק?

אם את לא מוצאת עניין בבת השיח שלך – אולי הציפיות שלך ממה שהיא מספקת, הן שונות? הייתכן שאת מצפה לידידות נפש בעוד אם תדעי שזו קשה להשגה ויש עניין בחברות המבוססת על אוורור, שיתופים קטנים, קיטורים והיכרות, פחות תדרשי מהשיחות הללן להיות ‘מושלמות’ או קרובות לשלמות, באשר תדעי כי הן עונות על הפונקציה אותה באו למלא?

ואולי שתי האופציות קיימות אצלך ומקורן בנקודה אחת – סדרי עדיפויות שונים בקשר לזמן שלך? אולי את אכן מרגישה בזבוז זמן בעיסוקי פנאי עצמיים או בהקדשת זמן לחברות, אך מנגד את חווה את הצורך? אולי אם תדעי שהאוורור הקטן הזה שחברות, ולו קלילה, מספקת, הוא נחוץ לתפקידיך המרכזיים – תרשי לעצמך להתמלא יותר, להיות עשירה יותר בנושאי שיחה ולפנות זמן במצפון שקט לשיחות, יציאות והתכתבויות עם חברות?

(אפרופו התכתבויות – את מנסה את הכלי הזה? לפעמים, הוא יכול להיות פתח לא רע לבטא את עצמך ולהגיע לשדות אליהם קשה להגיע ע”פ. למקרה שמתאים לך),

זרקתי לך כאן המון שאלות, אם את מרגישה שמשהו מדבר עלייך ותרצי להמשיך לפטפט אודותיו את מוזמנת בשמחה ליצור שוב קשר, ולסיום רק נקודה קטנה:

בדידות הנה מצב שרובנו ,אם לא כולנו, גם המוקפים בחברים, חווים לעיתים. יש לה מטרות טובות של לגרום לנו להתקרב לה’, אך בדרך, כמובן שאפשר למצוא אפשרויות שיקלו עליה ויגרמו לנו להתקרב לכל מי שיחסי גומלין איתו עשויים לסייע לנו להיות ‘אנחנו’ אמיתיים ושמחים יותר. לצפות שהיא תתפוגג לחלוטין כי ישנם חברים בשטח – נראה לי כמו רצון אוטופי שספק אם יתגשם. השלמות במקרה הזה היא אי – שלמות…

המון הצלחה! יום מבורך ושמח!

בלימי

blimizo@gmail.com