שלום ילדה של הקב"ה,

איזה יום קשה עבר עלייך. כל כך רצית לקבל משהו ולא קיבלת. מה לא עשית כדי לקבל ולא קיבלת.

אם היית בגיל של הבן שלי, היית עכשיו שוכבת על הריצפה ומנופפת באגרופים קמוצים ובועטת באוויר ברגליים הקטנות שלך. אבל את כבר גדולה אז במקום זה את שואלת שאלות: אולי הוא לא שומע? ולמה רק לי הוא לא עוזר? השאלות האלה באות במקום לומר: אוף אוף אוף אלף פעמים. אני מאוכזבת. אני מתוסכלת. אני מיואשת. אני נשברת. וכל הרגשות האלה הם כואבים באמת. הצער והכאב שלך הם גדולים מאוד, ואני לגמרי מתחברת אליהם.

למה אני לא מתחברת? לשאלות על ה'. זה כאילו שה' הבטיח שכל מי ששומר שבת לא יהיה לו סרטן, ומי שמתפלל לא יפסיד בבורסה, ומי שמתלבשת בצניעות לא תיכשל במבחן. איפה זה כתוב? בשום מקום. כתוב שאדם שעושה את רצון ה' יקבל עזרה וכלים כדי לעשות את תפקידו בעולם. והיה אם שמוע תשמעו – ונתתי מטר ארצכם בעיתו. אבל לא כתוב שכל פעם שנתפלל נקבל את מבוקשנו, כאילו לחצנו על כפתור. תחשבי רגע, אם המציאות הייתה שבכל פעם שאדם עושה מצווה הוא מקבל מה שהוא רוצה, האם בכלל הייתה למישהו שאלה אם לעבוד את ה' או לא? בוודאי שלא. כולנו היינו הופכים לרובוטים שתמיד תמיד עושים את הדבר הנכון.

אז יכול להיות שהדבר הטוב שיצא לך מהמבחן הזה הוא שזכית לטעום את הטעם של עבודת ה', ולהפריד בין זה לבין התוצאות. את בחרת לעשות את המעשה שנראה לך נכון, וה' בוחר לנהל את המציאות בדרך שנראית לו נכונה. ברור שכל מילה של תפילה וכל רגע של בחירה טובה נשמר לזכותך בקופת חיסכון בשמים, ויום אחד את או הילדים שלך ייהנו מזה, אבל את לא מחליטה מתי ואיך, כי את זו שעובדת את ה', ולא ה' עובד אצלך.

יתכן גם שהמבחן הזה יפתח לך כיוונים לשאלת ומחשבות נוספות: מה ה' רוצה ממני באמת? שאזרוק בגדים ואדרוש ממנו בעד זה למלא את כל דרישתי? האם ההשקעה הגדולה במבחן עושה לי טוב או שהתחום הזה מלחיץ אותי ולא בריא לי?

אני בטוחה ששמעת וקראת הרבה סיפורי קסם בנוסח "הבטחתי ונושעתי", וחשבת לעצמך שהנה את הולכת להיות הסיפור הבא. מה שלא מספרים לך בסיפורי הקסם הוא, שיש הרבה יהודים טובים שהבטיחו ולא נושעו, והתפללו ובכל זאת הבן שלהם נפטר, או כל צרה אחרת. ואז מה? האם זה אומר שהקב"ה לא הקשיב? חס וחלילה, הוא שמע כל מילה, ובכה יחד איתם בדיוק כמו שהוא בוכה איתך על האכזבה שלך, אבל הוא מלך העולם ולא אנחנו, והוא החליט אחרת ממה שביקשנו. כשאנחנו מקבלים את מלכותו ואת ההנהגה שלו – אז אנחנו מתקרבים אליו באמת. זה יותר קשה מלזרוק בגדים ולשמוע קו הישועות, כי זה דורש למסור את הלב שלנו אליו.

את מרשה לי להציע לך משהו? זה לא מקו הישועות, ואני מודיעה לך מראש שאין שום הבטחה שאם תעשי את זה את תצליחי במבחן הבא. זה מעשה קטן שאין עליו שום התחייבות ולא בטוח שמשהו בחיים שלך ישתנה בזכותו.

מוכנה בכל זאת?

רק בגלל שככה אפשר להתקרב לה'?

אז תנסי את זה: קחי כוס מים (או תפוח או משהו אחר שאת אוהבת), ותברכי עליו. וכשתגיעי למילים 'אלוקינו מלך העולם' תחשבי על המבחן שכל כך רצית להצליח בו, ועל המתח שהיה לך לפני המבחן ובזמן המבחן, ועל הדמעות שירדו לך כשלא הצלחת. זה העולם שה' ברא, וה' הוא המלך של כל הדברים האלה.

זהו. כאן זה לא קו הישועות. אין לסיפור הזה סוף מפתיע (והנה המורה התקשרה והודיעה שדווקא הצלחתי במבחן…). הסוף הטוב ביותר לסיפור הוא שאת תרגישי קרובה לה', ותזכרי שהוא שומע את התפילות והברכות שלך, רואה מה את לובשת, יודע מה את שומעת, בוכה יחד איתך כשאת לא מצליחה במבחן, ונותן לך יד בכל רגע בחייך.

ומה יהיה עם המבחן?

מי יודע.

אולי ה' רומז לך לחפש את ההצלחה שלך במקום אחר?

תני לו לנווט ולכוון את דרכך בחיים. הרי הוא אבא שלך, והוא יודע הכי טוב בעולם מה יעשה לך טוב.

מאחלת לך שתהיי תמיד קרובה לה', ותמשיכי להתפלל אליו ולעבוד אותו בלב שלם.

ברוריה