לשואלת היקרה שלום רב,

אני כבר כמה ימים מסתובב עם השאלה שלך, בראש ובלב, ומתבונן ברבדים השונים של השאלה. למעשה השאלה שלך עוסקת בנקודה החשובה ביותר של החיים שלנו – מהות ומשמעות החיים. את כותבת בצורה מאד בהירה, מנסחת את הדברים בצורה ברורה ועמוקה, ומבטאת היטב את הרגשות שלך.

את כותבת שתמיד היית שמחה ורודפת אחרי מטרות שונות בחיים וגם נהנית מבילויים, אבל לאחרונה בעקבות הגיל וארועי השביעי באוקטובר נפל לך האסימון שהחיים הם זמניים. אחרי קריאה במקורות הבנת שהכל הבל ואין שום מטרה אמיתית בהנאות, בהישגים, ואפילו במשפחה כי בסוף כולם מתים. את כותבת שאת מפחדת מהדין בשמים שמחכה לך וגם למשפחה שלך שהם לא ממש דתיים.

אחרי כל התובנות החדשות האלו את נשארת בתסכול, עם תחושות מאד קשות. המחשבה על המוות גורמת לך תחושות קשות והמחשות על הדין בשמים, לך ולמשפחה שלך, מכניסות אותך לעצבות גדולה. את מרגישה שאיבדת את שמחת החיים הטבעית שפעם הייתה לך.

תמונת המצב שתיארת היא באמת מאד מתסכלת, גורמת לעצבות, ומרוקנת את החיים מהשמחה הפשוטה והטבעית שצריכה להיות להם.

לפני כמה ימים הייתה לי שיחה דומה עם חבר חילוני שאינו שומר תורה ומצוות. הוא סיפר לי שבעקבות פטירת הסבא ומפגש עם משפחות שכולות מהמלחמה, פתאום הוא תפס שהחיים הם זמניים. בסופו של דבר כולם מתים, במוקדם או במאוחר. פתאום הוא נאלץ להתמודד באופן ישיר עם העובדה שהמוות הוא חלק ממסלול החיים של כולם. "זה מאד מתסכל", הוא אמר לי. "אני מרגיש שאני כל הזמן נמצא בספירה אחורה אל האבדון והחידלון, כמו אחד שקופץ מהקומה ה-120 ויודע שעוד מעט הוא עומד להתרסק. "אתם הדתיים", המשיך והסביר לי, "אין לכם את הבעיה הזאת כיוון שאתם מאמינים בגן עדן ועולם הבא וחיי נצח. אם אני הולך בסוף למות, המשיך והסביר, אין שום משמעות לשום דבר שעשיתי ושאני אעשה, אין באמת טעם ותכלית לשום דבר כי בסוף לא נשאר ממני כלום". באמת תמונת מצב מאד מתסכלת על החיים. חיים ללא תקווה וללא ייעוד.

האמת היא, שתפיסת עולם זו מקורה בתרבות המערבית שאינה מכירה בנשמה האלוקית וממילא אינה מכירה בהישארות הנפש – בחיים אחרי המוות. לפי תפיסת העולם של התרבות המערבית באמת הכל הבל. אין משמעות לכלום כי הכל הולך לקראת האבדון. מבט מדכא על החיים. אין תקווה, אין חזון, אין תכלית, ואין משמעות.

אבל היהדות יש לה תפיסת עולם שונה לחלוטין. יש מטרה, יש ייעוד, יש משמעות, ויש ערך לכל דבר, ממש כל דבר, שאנחנו עושים בעולם הזה.

ברשותך, אני רוצה לבאר את תפיסת העולם של היהדות בצורה שלמה כפי שהיא מופיעה במקורות.

האדם נברא כדי לחיות חיי נצח, לא כדי למות אחרי 120 שנה. אדם הראשון אכן היה צריך לחיות חיי נצח, אבל בעקבות החטא (חטא אדם הראשון) ירד המוות לעולם, רק כדי לתקן את חטא אדם הראשון ולא כדי להפקיע את מהותו הנצחית של האדם. המוות הוא רק שלב ביניים, שלב מעבר בין העולם הזה לעולם הבא, כדי לאפשר לאדם להגיע במצב יותר מתוקן לחיי נצח בעולם הבא. האדם נברא לחיות חיי נצח, וגם אחרי המעבר של המוות הוא מגיע לחיי נצח בעולם הבא.

המוות הוא לא הסוף – הוא רק ההתחלה. התחלה של משהו הרבה יותר גדול, הרבה יותר מרגש, והרבה יותר מהנה מכל חיי העולם הזה – חיים של נצח. יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה (אבות, פרק ד).

החיים בעולם הבא, עולם הנצח, הם חיים של דבקות בבורא עולם, מקור ושורש של כל המציאות, וכמו שכתוב בחז"ל 'נהנים מזיו השכינה'. בעולם הבא אנחנו מוצפים בחום, אהבה, סיפוק, מילוי, תענוגות עצומים, חיבור עמוק לפנימיות שלנו, ועוד הרבה הרגשים עצומים, כיוון שחזרנו למקור ולשורש ההוויה הקיומית שלנו. חזרנו הביתה. אין לך הרגשה יותר חזקה ומהנה.

המבט של יהודי על המוות אינו מתוך פחד של אבדון. המוות אינם סוף החיים, אלא תחילתם של חיי נצח. המבט של יהודי על המוות הוא מבט של חזון ותקווה עצומה לקראת חיי נצח.

באחת ההרצאות על הנושא, אחרי שהצגתי את הדברים, שאל מישהו מהקהל אחרי היסוס קל: "אם כל כך טוב בעולם הבא, אז לא חבל על הזמן… אולי אפשר… אולי כדאי… לקצר תהליכים… ולהגיע לשם כבר עכשיו". אבל זה בדיוק הענין, עניתי לו, לסיפור הזה יש חלק ב'.

איך נראה העולם הבא שלנו? במקורות מבואר דבר נפלא: האדם עצמו בונה ומעצב את העולם הבא שלו! כתוב בספרים שבכל רגע נפתח לפני כל אחד כלי של אור, והאדם עצמו יכול למלא את הכלי בכל מעשה טוב שהוא רוצה. כאשר הרגע הזה מסתיים, הכלי נסגר ועולה חזרה לשמים שם הוא מחכה לאדם בעולם הבא. וברגע הבא שוב נפתח לאדם כלי חדש…

כלומר, שום מעשה טוב לא הולך לאיבוד, הכל מחכה לאדם בעולם הבא! זאת ידיעה נפלאה מלאה באושר ותקווה. יש ערך לכל מעשה, יש משמעות לכל מעשה, שום דבר לא נעשה לחינם ושום דבר לא הולך לאיבוד. ולכן באמת החיים יקרים מאד, כל רגע בחיים יקר מאד, ואי אפשר להגיע לעולם הבא בלי המעשים של עולם הזה. אי אפשר לקצר את התהליך…

כל מעשה הכי קטן בונה ומעצב את חיי הנצח שלנו. בוקר טוב עם חיוך לשכנים, עזרה לאדם שקשה לו, דאגה לחברים, ברכה על כוס מים, אמירת פרק תהילים אחד, תפילה קטנה במשך היום, שקל אחד לצדקה… הכל, אבל ממש הכל, בונה ומעצב את חיי הנצח. שום דבר לא הולל לאיבוד.

שואלת יקרה. בתשובה לחלק הראשון של השאלה שלך.

נכון, החיים הם זמניים אבל הם מסלול שמכין אותנו לחיי נצח, להנאות העצומות של העולם הבא.

יש מטרה לחיים ויש משמעות לחיים. החיים יקרים מ-א-ד! בכל רגע, בכל מעשה קטן את יכולה לבנות ולעצב לעצמך את חיי הנצח שלך. יש משמעות בהנאות וביעדים שלך ובוודאי במשפחה שלך. קחי את כל הדברים כמו כסף, עבודה, הנאות, הצלחות ותעשי איתם מעשים טובים. זה יהיה חלק מחיי הנצח שלך. מהכסף תתני צדקה, בעבודה תתנהגי ביושר ע"פ מצוות התורה ותשמשי דוגמא לאחרים, יחד עם ההנאות וההצלחות בחיים, תתפללי לה' ותגידי תודה על מה שנתן לך ותחפשי איך אפשר גם לעזור לאחרים. והמשפחה – זה החלק הכי חשוב. כל דבר טוב שאת יכולה לעשות עבור המשפחה שלך אינו הולך לאיבוד ונשאר לנצח. כל דבר טוב שהמשפחה שלך יכולה ללמד ממך נשאר איתך וגם איתם לנצח.

יש עוד משהו שחשוב לדעת. בורא עולם רוצה שאנחנו נהיה שמחים, מרוצים מהחיים, עם סיפוק במה שאנחנו עושים ומשיגים. בורא עולם רוצה שנשתמש בשמחה, בסיפוק, ביצירה ועשיה שלנו כדי להגיע לתפילה מרוממת לה', לקיים מצוות בשמחה ובנעימות, להיות דוגמא לסביבה החברתית שלנו, ולעסוק בעבודת ה' מתוך שמחה פנימית. כל ההנאות, הכסף, ההישגים, היעדים, כולם יכולים להיות גם כלים כדי לשפר את ההתקדמות הרוחנית והעבודה הרוחנית שלנו. יותר נכון, חשוב להשתמש בכל הכלים האלו – להנות מהכל ולהשתמש בהכל לעבודת ה'.

כלומר, יש מטרה ויש משמעות לכל ההנאות, היעדים, ההישגים, הכסף, העבודה, הכל חשוב והכל משמעותי לחיים שלך.

לסיפור הזה יש גם חלק ג.

יש רק דבר אחד שמפריע לאדם להגיע להנאות העצומות של חום, אהבה, סיפוק, וחיבור פנימי כתוצאה מהדבקות בבורא בעולם הבא. וזה, כל מיני כתמים הדבוקים בנשמה כתוצאה ממה שהאדם עשה בעולם הזה שלא בדרך התורה.

אז מה עושים עם הכתמים? אחרי שהאדם נפטר, מכניסים את הנשמה לתוך מכונת כביסה ענקית כדי להסיר ממנה את הכתמים. זה הדין שיש בשמים אחרי שהאדם נפטר. למכונת הכביסה יש שמות שונים כמו מדורי גהינום וכף הקלע, אבל הכל זה רק תהליכי תיקון וניקוי. זהו חסד גדול מאת בורא עולם כדי להשאיר את האדם עם נשמה נקיה, זכה וטהורה. זה חייב להיות ברור – בורא עולם לא רוצה להעניש אותנו, הוא הרי אבינו שבשמים, אבא אוהב ומרחם, שרוצה רק שיהיה לנו טוב, ועוד יותר טוב, ועוד יותר טוב. כל הדין בשמים הוא רק כדי לטהר ולנקות אותנו לפני הכניסה לחיי הנצח בעולם הבא. זהו יסוד חשוב מאד ומרכזי מאד במקורות היהדות.

אפשרות נוספת לטיפול בכתמים, שאותה אפשר לעשות עוד בעולם הזה, נקראת תשובה. באמצעות תשובה, כלומר תיקון המעשים, אפשר להסיר את הכתמים הדבוקים בנשמה. זהו מנגנון פלאי ממש! באמצעות תיקון המעשים – מתקנים גם את החלקים הרוחניים של הנשמה. פלא עצום. אבל בורא עולם אבינו שבשמים, פותח בפנינו את כל האפשרויות כדי לתקן את הנשמה הטהורה שלנו. וכפי שכתוב בחז"ל ובדברי הרמב"ם: אין דבר שעומד בפני התשובה, כלומר, אפשר לתקן כל דבר, בכל זמן, ובכל מצב. נכון שזה דורש כוחות, [כל דבר שאנחנו רוצים להשיג בעולם הזה דורש כוחות 😊], אבל זה אפשרי וזה כדאי, וכל הרוצה לתקן את מעשיו מובטח לו סייעתא דשמיא.

ולכן בסופו של דבר "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" (מסכת סנהדרין, פרק י'). כל נשמה היא 'חלק אלקה ממעל', וכל נשמה תחזור לדבקות בבורא בעולם הבא. וכל הדין בשמים אחרי שהאדם נפטר הוא חסד גדול מאת הבורא כדי לנקות ולזכך את הנשמה.

במענה לשאלה המסויימת שלך. נכון, בעולם הבא אין אפשרות לנפטרים לתקן את המעשים. האדם יכול לתקן את מעשיו בעולם הזה, ואם לא תיקן, אז אחרי הפטירה, בעולם הבא, בורא עולם בעצמו מנקה את הנשמה, שזה כמו תיקון המעשים. ולגבי המשפחה שלך שאינם דתיים – בורא עולם מצפה מהם לעשות רק מה שהם יודעים, אבל גם ללמוד יותר על היהדות שלהם. בכל מקרה, גם הם יזכו לתיקון הנשמות שלהם אחרי הפטירה ויכנסו לעולם הבא.

שואלת יקרה. חשוב מאד שתדעי. כתוב בזוהר הקדוש ובשאר הספרים שבורא עולם, אבינו שבשמים, אוהב אותך (ואת כולם) יותר ממה שאת אוהבת את המשפחה שלך ואת בעלך, ויותר מהאהבה שתהיה לך לילדים שלך בע"ה. בורא עולם רוצה שיהיה לנו רק טוב. הוא מכין לנו את ההנאות העצומות של העולם הבא, הוא מנקה את הנשמה שלנו לפני הכניסה לעולם הבא, והוא תמיד מקבל כל מעשה של תשובה ותיקון המעשים, ואפילו זה רק מחשבה של תשובה. כי הוא בורא עולם – אבינו האב הרחמן.

מאחל לך שתחזרי לשמחת החיים הטבעית שלך, ותגדל השמחה עוד יותר מתוך קשר עם בורא עולם.

ישראל ל.

[email protected]