שלום וברכה שואל יקר

כאבתי מאד לקרוא את דברייך פעמיים האחת על הסבל שאתה סובל מדי שנה בשנה והשניה על כך שבמקום לחוות את ימי הידידות הללו אתה חווה אותם בצער וסבל.

אני חושב מה לומר לך כיוון שהקושי שלל מורכב ממחשבה תורנית מסויימת וכן ממצב נפשי מסויים המורכבים זה בזה.

לא פירטת ממה נובעת החרדה אך נשמע שהיא קשורה ללחץ שמלחיצים בחודש אלול ובימי ראש השנה ויום כיפור. על הצורך בעשיית תשובה ועל ההתבוננות הפנימית על מי שאתה ומה שעשית.

אז ביחס לימים אלו אפתח ואומר שאלו ימים שאמנם יש בהם מימד של דין ככתוב בספרים אבל הם נובעים מתוך קרבה של הקב"ה אלינו ולא מתוך שפיטה, דבר זה בולט במצוות התשובה שכשאר הקבה הביאה לעולם היא לא עמדה בסדרים הרגילים שלו. וכך כתוב בירושלמי המפורסם "שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו? אמרה להם 'חטאים תרדף רעה'. שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו? אמרה להן 'הנפש החוטאת היא תמות'. שאלו לתורה – חוטא מהו עונשו? אמרה: 'יביא קרבן ויתכפר' שאלו לקודשא בריך הוא חוטא מהו עונשו? אמר להן 'יעשה תשובה ויתכפר לו'". החכמה והיא השכל והתבונה לא מצליחה להבין את העיקרון של התשובה הוא לא עומד בכללים הרגילים גם הנבואה והתורה שהם סדרים אחרים סותרים את העיקרון של תשובה, רק הקבה בכבודו ובעצמו מציע את התשובה כפתרון אפשרי של החטאת מטר החיים. ולכן גם התשובה קדמה לבריאה העולם (תנחומא נשא) כיוון שבהגיון ובחוקי הטבע וחוקי התורה אין לדבר מקום והגיון. והסיבה היא שהאדם נבחן באשר הוא שם במקום שבו הוא מצליח להעמיד את עצמו תחת מלכות הקב"ה בראש השנה ולעשות מצוות וידוי ביום הכיפורים. להיות במצב שבו הוא רוצה להיות טוב.

מתוך דברים אלו עולות שתי נקודות. 1. הקרבה אל הקב"ה היא המטרה העליונה בימים אלו לשם כך הם נועדו, לא להתייאש להיות בחרדה או להלקות את עצמנו. 2. שכל מה שמרחיק אותנו מקרבה זו הוא הפוך למטרה.

ומתוך כך איני בא להרגיע אותך אלא להבין שבשבילך חרדה לחץ ואמירות מלחיצות מכל סוג הם מחוץ לתחום ממש אסורות. יש אנשים שזו הדרך שלהם למצוא קרבה מתוך חשש ופחד ובריחה אל הקב"ה ויש אנשים (ומסתבר שאתה ביניהם) שאסור להם לעבוד בצורה הזו והם חייבים לעבוד בדרך טובה ונעימה של התקרבות.

והאמת שאלו שני כוחות בנפש האדם האהבה והיראה, האחת היא מקרבת והשניה מעמידה את האדם על גבולותיו. ושניהם נצרכות כפי שנאמר בירושלמי (ברכות ט') "עשה מאהבה ועשה מיראה.

עשה מאהבה – שאם באת לשנוא דע כי אתה אוהב, ואין אוהב שונא.

עשה מיראה – שאם באת לבעוט דע שאתה ירא, ואין ירא מבעט."

אם באת לשנוא דע שאתה אוהב, שוב אם באת לשנוא דע שאתה אוהב. אי אפשר בלי קשר של אהבה אל הקב"ה. וכל מה שסותר את הקשר ברמה שהאהבה נמוגה, אינו נכון.

כבר נחזור לזה.

האזור השני הוא החרדה, חרדה היא פחד ממשהו או מישהו שמשתלטת על האדם והוא אינו מצליח להשתלט עליה פעמים רבות החרדה נתפסת על דברים אחרים שאינם השורש של הפחד. למשל, ייתכן שישנו פחד עמוק יותר אצלך שכמו מתלבש על החרדה מימים אלו ומשמעותם. כך שכל מה שכתבתי יכול להיות לא משמעותי. פחד כזה יכול להיות מהקיום עצמו והסופיות שלו מדברים רעים שקורים בחיים, סבל שלא ברורה הסיבה או הרווח שיוצא ממנו. פחד מביקורת שנובעת מתחושה שאתה לא טוב ורצוי כך שאם אתה מתבונן על עצמך ישר הביקורת ממיתה אותך. ועוד דברים אחרים מורכבים ואישיים שלך. אפשר לראות את זה למשל כאשר ישנה חרדה גם בהזדמניות אחרות או בדברים שלא קשורים לעבודת השם. או אם משהו מהסיבות שפרטתי נוגעות לסיפור שלך. ואם כן כדאי לחשוב מה לעשות בטווח הארוך ולא רק בימים אלו, לגעת בשרשי הבעיה. דבר זה מתאפשר בתהליך אישי טיפולי שבו נוגעים יחד בשורשיי המצוקות.

ובחזרה לימים אלו, אם חרדה זה לא רעיון טוב ואהבה כן איך מגבירים את החלק של האהבה? זו שאלה רחבה אך במה שקשור לימים אלו, אני מציע לך כמה הצעות.

1. לעשות רשימת הודאה לקב"ה על הדברים הטובים שנתן לך השנה. תחזיק אותה קרוב אצלך ותרחיב אותה כל העת מתוך התבוננות.

2. להתחבר לשירים ומנגינות שעוזרים לך להרגיש בנוח ונעימות. גם אמירת תהילים יכולה להועיל יש בה הרבה נקודות מדגישות של אהבת השם.

3. ואולי החשוב והמועיל מביניהם זה למצוא איך לשמח ולהיות בשרות האנשים שסביבך. אם זו משפחתך אשתך והילדים או חברים. החרדה סוגרת את אפיקי המחשבה למקום הישרדותי שבו אנחנו לרוב דואגים רק לעצמנו. וכמו במעגל קסם מתוך ההתמקדות בעצמנו החרדה מציפה ואין לנו אפשרות לעשות דברם אחרים. ולכן הפניה החוצה לדאוג שהסביבה שלך תחווה אהבת השם חן הימים הללו, היא מטרה כפולה כנגד החרדה ולהיות שליח להראות בעולם את אהבתו של הקבה על ידיך -שליחו.

מקווה שהדברים הועילו לך ושתמצא את עצמך מחובק ונרגע על ידי קרבת השם ושתהיה שנה טובה ומתוקה. תזכיר לעצמך כל פחד שמרחיק אותי הוא הפך רצון השם.

בהצלחה, צביקה

[email protected]