דלג לתוכן
שלום אקשיבה ותודה על הפלטפורמה הכ”כ חשובה הזו, פשוט חסד גדול.
בעלי ואני נשואים קצת יותר מחצי שנה אחרי שנה של קשר.
הוא איש מתוק עם לב טוב אכפתי שדואג לי, אך מנגד ישנם פערים שהולכים וגדלים בנינו.
בעלי איש עם שכל ישר שמתקשה מאוד לדבר ולהבין רגש. הוא מתייחס לכל דבר או בעיה כמו למשימה בעבודה. בויכוחים הוא מתחיל לנתח את הדברים בסדר מסויים, והכל חייב להיות לפי התוכנית שלו.אם אני אומרת משפט שלדעתו לא קשור או שייך ברצף של השיחה הוא יגיד שאני מתפזרת ולא בעניין והוא די סוגר אותי מלהתבטא.
בגלל התכונה הזו של תכנון וסדר, הוא לא ספונטני. בכלל. אף פעם הוא לא יזם דייט או פגישה,או משהו שנחמד לעשות יחד כזוג ובדברים שקשורים לבית. אפילו שבת שרק שנינו בבית לא עשינו. ואם אני לא אעשה פשוט לא יהיה. הוא נהנה איתי אבל הוא לא חושב שיש ליציאות ולהשקעה בקשר חשיבות,מבחינתו אם הוא רק יושב לידי זה מספיק וזה נחשב שאנחנו יחד.
יש לציין שיש לו לוז צפוף מאוד!! והוא שולל הצעות שלי פעם אחר פעם ופשוט נמאס לי להתאכזב אז החלטתי לוותר. שוחחנו על כך והצעתי לו שבתקופה הקרובה הוא יהיה זה שיחליט אם לעשות ומתי- כדי שיהיה אחראי על הלוז שלו. הוא די כעס ולא הבין למה, הוא מודע שהוא פסיבי מאוד ולא התקדמנו כזוג אפילו לא צעד. להפך- הדייטים,הלימוד המשותף שהיו לפני החתונה נעלמו. למה? לבעלי תמיד יש את התירוצים הכי טובים. באמת. הוא צודק יש המון אילוצים ומניעות כמו מים זה באמת קשה. אבל אני לא רואה מוכנות להלחם קצת למעננו, למצוא סיבות ודרכים למה זה כן יכול לעבוד. הוא אפילו לא מנסה.. ובגלל שהוא חייב תכנון אם הוא לא ידע שהכל יהיה מושלם באופן ודאי הוא לא יתחיל. למרות שהוא יודע שאין לי ציפיות בכלל. אפילו הליכה מסביב לבית תשמח אותי. יאמר לזכותו שהוא ינסה לפצות ולפייס אותי וזה נחמד ומתחשב. אבל אני לא רוצה “פיצוי” בדיעבד!
יש ימים טובים ממש בבית אבל גם יש בנינו פערים עצומים בתקשורת וכ”כ הרבה אי הבנות בנינו. לפעמים אני מסבירה לו את הכוונה שלי שוב ושוב ללא הצלחה. גם אחרי שעות של שיח הוא מבין דברים אחרים לחלוטין ממה שהתכוונתי ולהפך. הוא לא חד בדיבור, תמיד חושב לפחות 5 דק לפני שהוא עונה, גם על שאלה פשוטה. תוך כדי שהוא מגמד או מסייג את הדברים ואין לו עמידה ברורה מאחורי המילים. הוא כועס שאני מסיקה מסקנות לא נכונות, ואז מסייג או משנה את מה שכבר אמר. הרגשה שהוא מפחד לדבר והוא תמיד ככה, גם אם אחרים. כאילו הוא חושש לקחת אחריות על מה שנאמר.
בגדול הוא רוצה לשבת בשקט בבית, שלא יצפו ממנו לכלום, אין לו חלומות או שאיפות.(הוא אדם עסוק ביותר, עם עבודה תובענית ומכובדת מאוד!! והוא ככ מוכשר וחכם) וכל המעבר לנישואין קשה לו, בתקופת האירוסין ביקשתי שנמצא רב שילווה אותנו, שנשמע שיעורים על שלום בית ואפילו קניתי ספרים. חסרים לו הרבה דברים בתפיסה על מה זה בית, אישה, על זוגיות. כאילו יש דברים בסיסיים שהוא לא יודע.
שום דבר לא התקדם, הוא למד אולי חצי פרק מהספר. ואני לא יכולה לרצות או לעשות במקומו, אבל אני מתחילה לגלות סימני עייפות.. הקשר הזה לא רק שלי. אז למה הכל על כתפיי? אני אוהבת אותו. אבל חושבת שהנשואין שלנו הם סה”כ החלטה מושכלת שהוא קיבל והוא לא באמת בחר בי. שנינו הסכמנו שאם היינו חוזרים בזמן כנראה שלא היינו מתחתנים אחרי שנה של קשר,והיינו מחכים עוד שנה כי הוא עדיין לא בשל לנישואים אבל כך התגלגל מבורא עולם. לא נעים לי לומר אבל זו הסיבה שאני לא מעיזה לחשוב כרגע על ילדים. הקשר מאוד בוסרי ורעוע.. אם אין לו רצון מה אפשר כבר לעשות?
אשמח לעצה
