מאת:

התפרסם בתאריך:

17/07/2016

קרועה בין העולמות

שאלה מקטגוריה:

שלום לכם, אשמח לתת קצת רקע שתבינו את שאלתי, ההורים שלי התחזקו בהגיעי לגיל בית ספר ושלחו אותי לחינוך חרדי, תמיד הייתי 'הצדיקה'. עליתי לתיכון חרדי שהיה מגיש גם לבגרויות. אח"כ הגעתי לסמינר חרדי גדול ומוכר. אני קופצת לסגנון של הבית עכשיו, בבית חוויתי קונפליקטים ופרדוכסים עקב הסגנונות השונים בין המוסד הלימודי למה שקורה בפועל בבית לדוג': בבית יש אינטרנט חופשי ומותר לראות סרטים ובעולם החרדי אין כזה דבר!!!. בתקופת הסמינר התפרצו לי התנהגויות שאף פעם בחיים לא העלתי על דעתי שזה יקרה (לי!???) [ועוד ל'צדיקה' ול'רבנית' -כינויים שכולן היו מכנות אותי]. קשה לי לכתוב מה עשיתי אבל אני אכתוב את זה כדי שיוכלו לעזור לי, הייתי עוברת על איסורים חמורים, ואני לא מתכוונת לשפיכות דמים ועבודה זרה….האבסורד הוא שכשהייתי במקום הזה לא הרגשתי שמשהו נורא קורה פה, ידעתי שאני צריכה להפסיק עם זה! אבל לא הצלחתי להפסיק. לא הצלחתי לצאת מזה. ואחרי שנה אחת שאני בסמינר הודעתי להורים שאני לא ממשיכה שם, נתתי להם את התירוץ שהמגמה שלי לא מתאימה לי אבל הסיבה האמיתית היא שלא הרגשתי שייכת לעולם הזה בכלל. התחלתי לעבוד (במשך שנתיים), והדתיות שלי המשיכה להדרדר. יום אחד החלטתי שאני מחליפה מלתחה בארון הבגדים שלי וקניתי מכנסיים והרגשתי שברחוב לא מסתכלים עליי בתור מוזרה אלא אני עוד אחת כמו כולם בלי סטיגמה של חרדית. ככה הרגשתי. בפנים -בלב, נקרעתי! ידעתי שחיים של חילוניות אני לא רוצה. ומצד שני חיים של דת אני לא רוצה בחיים שלי! לא טוב לי שם. אבל באלוקים תמיד האמנתי ואני מאמינה. הלכתי לסמינר ערכים אבל זה לא ממש עזר לי דיברו שם בעיקר על אמונה באלוקים והוכחתו שהוא קיים. החלטתי אחרי התהליך הזה, לחזור לעולם החרדי. זרקתי את כל הבגדים ששימשו אותי כחזות של חילוניה והלכתי למדרשה. ואחרי כמה חודשים מצאתי את עצמי מאורסת לבחור ישיבה. הוא הראשון שלי שיצאתי איתו למטרת חתונה. ההכרות שלי איתו נתנה לי לגיטימציה להעיף את כל השקר שהייתי נמצאת בו, היחסים ביני לבין בעלי לא היו טובים ורבנו הרבה. הרגשתי שהוא חונק אותי במובן הדתי. הוא רצה שאהיה "יותר" הוא ניסה לשנות אותי. לדוג': אסור מחשב, אסור פלאפון חכם, אני צריכה להיות יותר צנועה בשבילו, הוא לא רוצה שאסתובב עם בנות לא דתיות וכו' וכל פעם מצאנו את עצמנו הולכים לרב -כל הזמן!. התחלתי לעשות חושבים עם עצמי והרגשתי שזה לא טוב לי ככה. יום אחד בהיר אני חוזרת מהעבודה לבית, והוא אומר לי שזה נגמר! (אני לא מפרטת כי זה לא קשור לנושא) רק במשפט אחד: הוא החליט שאני לא האידיאל שלו לחיים ולהקמת הבית החרדי ואני לא מספיק בשבילו. וזה נגמר! חודשיים של נישואים. והיום במבט לאחור, חוויות כושלות בעולם הזה = בשבילי. אפשר להגיד שמילדות חונכתי בערכים ובסגנון חרדי, לא ידעתי ולא האמנתי אחרת… והיום אני לא רוצה להיות שם. יצא לי לשמוע מאנשים שמכירים אותי "אבל את לא חרדית..". אבל ככה גדלתי ת'כלס כל השנים שלי! מי שיבוא ויגיד לי משהו אחר (בהלכה לדוגמא) אני לא אאמין לו ומצד שני ברמה הדתית שלי אני יודעת שאני באמת לא שם. והדבר שהכי קורע אותי בנשמה זה שאני מרגישה נורא!!! על כל דבר שאני עושה שהוא לא על פי מה שחינכו אותי בעולם החרדי, ואני עושה! כי אני לא מסוגלת נפשית להיות שם היום. ואני לא יודעת היום אם אני בכלל רוצה להגיע לשם שוב… והמחשבה הזאת שרק החרדיות היא האמת = קורעת אותי מבפנים.
אני לא יודעת עד כמה תוכלו לעזור לי… פשוט כי החיים שלי מאוד מורכבים ואני רק בת 21 ומרגישה שחוויתי המון ואני כמו בת 50
אבל תודה לאלוקים שנתקלתי בכם. ותודה על כל מה שתתנו לי ולאחרים.

תשובה:

אשה יקרה וגיבורה!

קראתי שוב ושוב את דבריך, את התיאור שמגולל בתוכו הרבה חיפוש, בלבול, כאב וכוחות..

אתחיל מהסוף ברשותך, בסוף דבריך ציינת שאת רק בת 21 אך חווית המון כמו בת 50, ומתוך התמונה שמצטיירת לי לגביך, עולה אשה צעירה אמנם בגיל, אך אכן עם אישיות וכוחות נפש כמו בת 50, בורא עולם נותן לאדם ניסיונות כפי הכוחות שיש לו- עברת דברים שנשים בנות גילך לא עברו וכנראה שאת עשויה מחומר חזק ומיוחד, ויש לך שליחות גדולה בחייך, ובעז"ה ביום שתהיי במקום חזק ויציב תוכלי לראות איך כל צעד ומשבר בחייך הובילו אותך למקום הטוב ביותר עבורך.

אני מלאת הערכה על כך שלמרות החוויות הכושלות כלשונך, והדברים הקשים שעברת, עדיין יש לך כוחות (כיאה לבת 21) ואת מלאת תקווה ומבקשת אמת- ואני בטוחה שממקום כזה אפשר רק להתקדם ולעלות…

את מתארת קורות חיים עמוסים מגוונים בהם טעמת מכל מיני עולמות ואת עדיין מחפשת… מחפשת חוויות הצלחה וסיפוק, מחפשת אמת ואולי גם קצת שקט, ובהירות, רוגע וסדר בחיים.

הייתי רוצה לתאר ברשותך מה מנקודת המבט שלי קרה לך, ומתוך כך מהיכן נראה לי שניתן להתקדם. חשוב לי להדגיש כי זוהי פרשנות אישית שלי מקריאת דבריך, יתכן מאד שאני טועה בצורת ההסתכלות שלי תקחי את הדברים כהצעה וכהמלצה, ותרגישי בנח לכתוב לי בחזרה ולתקן אותי במידת הצורך, אשמח לחשוב איתך ביחד על כיוונים נוספים.

הכותרת שנתת לדברים היא זהות עצמית-

וזאת בעיני התשובה לכל מה שעבר עליך, חיפוש זהות מתוך בלבול גדול שלא מאפיין נערות רבות שמשתייכות למגזרים שונים- נערה חרדית מבית לא מכירה אפשרויות אחרות, גם אם תחפש תשובות וטוב שכך, תמצא אותם קרוב ורוב הסיכויים שנסיבות חייה לא יעמידו לה פרדוכסים מבלבלים מידי שיגרמו לה לבלבול או פקפוק דרמטיים,  כך גם לגבי כל נערה שגדלה במקום אחר ונחשפה פחות או יותר לטווח מצומצם של אפשרויות והייתה צריכה לבחור מתוכם.

ובמקומות אחרים כאשר האפשרויות הן כמעט בלתי מוגבלות ולנער/ה המתבגר/ת יש טווח רחב של אפשרויות בחירה, מצד הסביבה והמצפון יש סוג של לגיטימציה לרוב הניסויים והבדיקות שתעשה עד שתגבש זהות עצמית- דתית, מוסרית.

ואת יקירתי- חווית בלבול גדול , המסלול שעברת באמת לא היה פשוט- חווית ההורים החוזרים בתשובה, ה"צדיקה" וה"רבנית" כלפי חוץ שכלפי עצמה לא תמיד התנהגה או הרגישה כך, בסמינר חונכת לדבר אחד בשעה שהכרת דברים אחרים, וכשהחלטת, במושכל או שלא, לנסות דברים חדשים, היית לחוצה מבפנים ומבחוץ- האם זה בסדר, האם זה תואם למה שחונכת (איפה?) וכו'. ובתוך כל זה יתכן שתחושת המחויבות המהירה לגבש זהות, להחליט, לקבל הגדרה, להשתייך לכאן או לכאן, גברה על האפשרות ויישוב הדעת להחליט בצורה יסודית מי היית רוצה להיות, ולאן היית רוצה להשתייך…

טבעי מאד, בפרט בגיל ההתבגרות, לרצות להרגיש שייכים- חרדית/ חילונית, וכו', אך יתכן כי הבלבול והצורך החזק להשתייך או לקבל הגדרה- דבר שבגלל נסיבות חייך המורכבות, לא היה מנת חלקך בצורה ברורה מעולם, בא לפני חיפוש ובירור יסודי מי את, ומה את מחפשת, כאשר דווקא לך הייתי ממליצה להגיע לסוג של שלום עם עצמך ולבהירות לגבי הרמה הדתית האישית שלך והמקום של בורא עולם בחייך, ורק לאחר מכן לבדוק לאיזו חברה את יכולה להתאים.

ועניין נוסף חשוב עוד יותר- התיאור שלך נגע לליבי מאד, אפילו סחט  דמעות, אך לדבריך הוא היה טכני  והוא אכן היה כזה- במובן שלא פירטת מהבחינה הרגשית מה קרה לך בפנים כל השנים האלה- איך הרגשת, האם היה לך טוב- בבית, בבית הספר, האם היה לך את מי לשאול, האם היו לך קשרים משמעותיים עם הוריך? עם מבוגרים אחרים?  איך הגיבו הוריך לנוכח יישור הקו עם ביה"ס, ולשאר הצעדים שעשית? מה היה מעמדך החברתי? למה היה לך חשוב להיות בתפקיד הצדיקה.. איך קרה שכלשונך "התפרצו לך התנהגויות" לא צפויות, בחרת להתמקד בהשתלשלות קורות חייך אך אני חושבת שהרבה לפני הזהות העצמית הדתית, יש לך צורך גדול בהגדרה עצמית וקבלה אישיים. את עושה רושם פיקח וחזק, לקחת אחריות על חייך בכל מיני צמתים, אך תחושתי היא שעל מנת להגיע להגדרה השתייכותית- דתית- מגזרית, את צריכה לתת לעצמך מקום- להבין מה קרה לך, מה היו הצרכים שלך אז ומתוך כך-היום. חוויות הקשר והאמון הראשוניים שלנו הם בסיס משמעותי ליכולת לתפוס את האלוקים גם ברמה הדתית, ועל מנת שיהיה סדר בכל הקשור לקשר עם בורא עולם יש צורך לעשות סדר בחוויות המאד ראשוניות של קבלה עצמית, של ערך עצמי, של קבלה ואהבה מצד הורינו והסביבה הקרובה. אם לך עצמך יהיה טוב מספיק, אני חושבת שיהיה לך קל יותר לבחור ולהרגיש שייכת בכל דרך בה החלטת ללכת.

את מוזמנת לחשוב על הדברים, וברמה הפרקטית, הייתי מציעה לך לקחת לך זמן לעשות בירור פנימי בכל העניין אך להיעזר בגורם חיצוני, עברת הרבה ואני חושבת גם שאת צריכה מקום בו תוכלי לעבד את החוויות הלא פשוטות שעברת, ובכלל, מגיע לך זמן איכות בו מישהו חיצוני, יהיה שם בשבילך, יעזור לך לעשות סדר- בתחילה בתוך עצמך, ברמה האישית, ואח"כ מהבחינה הדתית כתובת לשאלות ועזרה לבחור לעצמך, ביישוב הדעת, את המקום הטוב ביותר עבורך. (לאו דווקא אותו בנ"א, יכול להיות שבשלב הראשון יהיה לך טוב לפנות לאיש טיפול, ואח"כ לרב, או שאולי אח"כ כבר תהיי מסופקת…)

מקווה כי הדברים רלוונטיים עבורך, אם את זקוקה להמלצה או הפניה ספציפית את מוזמנת לפנות אלי.

מאחלת לך הרבה כוחות, ורק טוב ואושר תמיד.

מעריכה מאד-

חנה

[email protected]

 

 

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. אני מזדהה עם הרבה דברים שכתבת.
    גם אני עברתי משבר בצעירותי משום שחשבתי שרק הדרך החרדית הקלסית היא האמת ומצד שני כל כולי לא יכולתי לחיות בצורה הזו.
    לקח לי זמן ומשבר נפשי כדי להבין שלא נכון לחשוב שיש רק דרך אחת אמיתית ביהדות.
    בודאי רק חיים לפי שולחן ערוך ןהתורה הם האמת אך לא לכל אחד מתאים את אותה הדרך.
    עברתי לצורת חיים תורנית וציונית המשלבת תורה ועבודה לא בתור בדיעבד גמור, אלא שלי אישית זה לכתחילה.
    כל יהודי ירא שמים צריך לבחור את דרכו בעבודת ה' לפי נפשו ונטיותיו.
    מאז אני פורח,מצאתי את עצמי וחזרתי לשמחה בעבודת ה'.
    תחפשי את עצמך ואת דרכך בעבודת ה'.
    אין רק דרך אחת!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן