שואל יקר

תודה שפנית, ותודה על השאלה החשובה.

אתה מתאר מצב לא פשוט.

מצד אחד, משפחתך הקרובה, המושכת לכיוון שלה, תוך כדי יצירת קונפליקט עם אשתך, ופגיעה מילולית בה, וגם בך.

ומהצד השני, אשתך, הנמצאת לפי התיאור שלך, בצד הפגוע, והדורשת ממך להיות לצידה גם בשעת מריבה, וגם לצדד בה ולתמוך בה מול אחותך ואמא שלך.

ובתווך – אתה, בין הפטיש לסדן, אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי. אם תתמוך ותצדד באשתך, אז המשפחה כועסת עליך, וגם ממשיכה לומר דברים פוגעים שרק מצערים אותך, וגם לא עוזרים לחיזוק הקשר עם אשתך. ואם אתה מצדד בהם או אפילו לא מספיק תומך באשתך, שאיתה למעשה אתה חי, אז היא כועסת עליך ואתה נשאר קירח מכאן ומכאן.

אז מה עושים?

ובכן: קודם כל הבה נעשה סדר בעניין מבחינה רעיונית, ואח"כ נראה מה לעשות למעשה.

מבחינה רעיונית: חשוב לדעת, להבין, לזכור, ולהפנים – הקשר שלך עם אשתך הוא הדבר החשוב ביותר שיש לך! יותר ממשפחה, יותר מחברים, יותר מהכל! בפרט בשלב המוקדם הזה של בניית הקשר שלכם והבית המשותף שלכם, אין דבר חשוב יותר בחיים שלך מהקשר שלך עם אשתך. זהו הדבר שעליך לתת לו את המשקל החשוב ביותר, והנושא בו אתה צריך להשקיע את מיטב החשיבה והכוחות שלך.

ולמה?

כי אלה החיים שלך. זהו עתידך, וזהו מרכז חייך.

משל למה הדבר דומה? לאדם הבונה בית חדש. אין ספק שבזמן בניית הבית רוב מחשבותיו ועיסוקו הוא הבית. הוא משקיע זמן רב וכסף מרובה, מתכנן, ומתכנן שוב, מוסיף כאן, משנה שם, וכל הזמן עסוק בזה מבוקר עד לילה. גם כשהוא עוסק בעניינים אחרים, ניכר שהראש שלו נמצא בבניה ובתכניות. ברור שאם הוא יחליט פתאום שלא נעים לו מהחבר'ה ושצריך ללכת לשבת איתם כמו פעם, או להתעסק בעניינים משפחתיים שכל מיני מנסים לעורר וכדומה, הרי שזה יבוא על חשבון הבית שהוא בונה.

אותו הדבר כאן. השנים הראשונות הם הזמן הקריטי והחשוב ביותר בתהליך הזה של בניית הבית שלך. אלא החיים שלך ושל אשתך, ואתם בונים יחד יחידה משפחתית וחותרים להתאחדות והתקרבות ביניכם. אתם שותפים מלאים ונמצאים בעיצומו של מהלך עצום.

בשלבים הראשונים עיקר המאמץ נתון להיכרות טובה האחד של השני, וכן להתקרבות הדעת.

עיקר עניינו של קירוב הדעת הוא התחושה הזאת שאנחנו החברים הכי טובים ושבן או בת הזוג שלי הם האדם הקרוב ביותר אלי בעולם.

זה לא קורה לבד. זה משהו שמצריך זמן ומאמץ. מאמץ להכיר ולהתקרב, וזמן – כפשוטו, להיות האחד במחיצת השניה ולהתחבר כמה שיותר.

המשמעות של זה היא פעמים רבות, ניתוק מסויים מהעולם החיצוני, כאשר קשרים שהיו לך לפני החתונה נמצאים במצב של המתנה, עד שייבנה ויתחזק הקשר החשוב הזה שלכם. זה כולל כמובן חברים וידידים, שלפעמים צריכים פתאום לעבור למצב "המתן", וכולל גם את המשפחה. גם האחים והאחיות שהיה לך קשר קרוב איתם, ואפילו ההורים, מוכרחים להפנים שכעת יש מצב חדש, שיכול לקחת גם כמה שנים, בו אתה עסוק בעיקר עם בניין הבית שלך והקשר עם אשתך.

העניין הוא שהכי חשוב שאתה עצמך תפנים את הרעיון הזה. ככל שתבין ותפנים, ובעיקר תרגיש את הנקודה הזאת, ותעמיד את סולם הערכים שלך באופן הזה, כך תדע לפעול, וגם יהיו לך כוחות לזה, באופן המתאים ביותר.

בשלב הזה אני רוצה לסייג מעט ולומר, אין כוונתי לומר לך לנתק קשרים עם חברים ומשפחה, וודאי לא עם ההורים שלך. העניין הוא רק להעמיד אצל עצמך את סולם הערכים באופן נכון ומשם להתקדם.

בפועל הרבה מאד אנשים מתמודדים בצורה כזאת או אחרת עם המתח הזה שנוצר בין הקשר החדש של הבחור עם אשתו החדשה, לבין הקשרים הקודמים שהיו לו. פעמים רבות ישנם מצבים שבו בן משפחה קרוב שהיה איתו קשר מיוחד, מרגיש פגוע ואפילו מידה מסויימת של בגידה מצד האח שלפתע מצא לו מישהי וכעת פתאום אין לו זמן או פניות לאחים שלו, או לדברים שהם היו עושים יחד. לפתע יש תחושה של האח או האחות שהם רק מספר שתיים או שלש וזה כואב להם. אותו הדבר לגבי ההורים. יש אימהות החשות שהכלה החדשה באה ולקחה מהם את הבן היקר שהם גידלו מהרגע הראשון עם כל ההשקעה והרגש, דרך כל המצבים והדברים שהם חוו יחד, וכאילו הכל נשכח, והכלה הצעירה באה ולקחה מן המוכן את כל זה. זו תחושה קשה לאמא ולא קל לה להתגבר ולהיות הבוגרת והחזקה בסיפור הזה, ופעמים רבות רואים שזה הופך לכל מיני מריבות במשפחה, כאשר לפעמים כבר מהרגע הראשון, בעיקר כשהיה קשר חזק בין האמא לבן, היא כבר אינה מרוצה מהקשר החדש הזה. וזה אפילו כשהיא מבינה בשכל שטובת הבן שלה הוא שתהיה לו אישה שאותה הוא יאהב ואיתה יבנה בית. הרגש והשכל לא תמיד צועדים יד ביד, ולפעמים הרגש מתגבר על השכל. אותו הדבר עם אחים ואחיות, ולפעמים גם חברים.

מה עושים?

אז כמובן שהמצב הכי טוב היה אם כל מי שמעורב בסיפור היה יודע ומבין את העניין הזה, כלומר, שההורים יגיעו מוכנים עם הידיעה שיום אחד הבן יתחתן ואז הקשר העיקרי שלו יהיה עם אשתו, (לא שהוא יפסיק חלילה לאהוב את ההורים ולכבד אותם, אלא שהדגש יהיה באופן אחר), ושהאחים והאחיות גם יבינו מה אח שלהם עובר ומה הוא צריך לעשות עכשיו. ( למשל -"משה עסוק בבנית בית, בטח לא כדאי להפריע, הוא נורא טרוד, אולי כדאי להרפות ולתת לו מעצמו למצוא את הקשר שוב"), והכי חשוב, שהאשה תבין את העמדה של אמא של בעלה ושל משפחתו.

אך מה נעשה שאי אפשר לסמוך על זה שכולם מסביב יהיו מחונכים ומודעים, ושיפעלו באופן הגיוני ונכון, והרבה פעמים הם גם לא מבינים אחרי שמסבירים להם, בעיקר בגלל שהרגש מתגבר.

מה שכן ניתן וצריך לדבר עליו, בעיקר בגלל שאתה הוא הפונה,  שהכי חשוב שאתה תבין ותפעל בחכמה.

אתה נמצא בעמדה לא פשוטה מול משפחתך ועם אשתך, ואתה צריך להיות חכם.

אבל המקום שבו אתה עומד הוא למען האמת מקום של נתינה וכוח. כלומר, אחרי שהבנת שבניין הבית שלך הוא הדבר החשוב ביותר , ואתה יודע ומבין שזה קודם לכל, כעת עליך לפעול ברוח הדברים. וממקום של כח והשפעה.

ראשית, עם אישתך. אתה אחראי לכך שהיא תדע ותרגיש שהיא הכי חשובה לך בעולם! זה כולל, מעבר לדיבור ישיר, בעיקר מעשים! כדי שהיא תרגיש שהיא הכי חשובה לך היא צריכה לראות שבפועל אתה עושה דברים שמראים את זה!

אחד הדברים העיקריים שמראים את זה הוא כאשר אתה נעמד לצידה בשעת מריבה ותומך בה. לאו דווקא בצעקות קולניות על הצד שכנגד, אלא בעיקר בכך שאתה מראה לה שאתה איתה.

כדי להראות לה שהיא הכי חשובה היא צריכה לדעת שאתה מוכן להילחם בשבילה ולעמוד גם מול המשפחה שלך. (תיכף נדון בכמה עצות מעשיות שאתה יכול לנקוט מול המשפחה)

מול המשפחה שלך זה סיפור אחר, הם זקוקים לדעת שגם אחרי ש"כאילו" נטשת אותם ויצרת קשר עם אשתך, עדיין הם חשובים לך. וזה לא סותר שאתה מצד אחד נשוי, ומאידך גם שומר על קשר עם המשפחה – ממקום של נתינה. כלומר, אתה התחתנת, אתה בונה בית, ובכך אתה בעצם צומח ומרחיב את עצמך! כעת יש יותר ממך להעניק ולתת מקום גם לאחרים בחיים שלך! לתת לאחים אהובים תחושה חשובה וקרובה. ולהורים את האהבה והכרת הטוב כבן נאמן.

רק שהאיזון הוא לא קל. אתה צריך קצת ללהטט בין העניין החשוב ביותר שהוא הבית, ובין הקשרים האחרים שלך.

בפועל, זה  מציאותי שאדם מצליח לבנות בית עם אשתו וגם לתת לסובבים את התחושה שהם חשובים בחייו. אבל זה לא בא בקלות וכרוך במאמץ ובזהירות חכמה.

כאשר כבר מתפתח מצב של קונפליקט, צריך לטפל בו ולפרק את המתח שנוצר, על מנת לתת מקום לתהליך של צמיחה וגדילה.

אם אתה חושב שאתה יכול לדבר עם המשפחה שלך ולהסביר להם איפה המעשים והדיבורים שלהם מעמידים אותך, וכיצד זה פוגע בך, ואתה חושב שתצא מזה תועלת, אתה חייב לעשות זאת.

אני מבין שזה לא קל לך בכלל, אבל אין מנוס מזה, לטובת הקשר שלך עם אשתך, אתה חייב להתגבר ולמצוא את הדרך להעביר להם מסר ברור וחד משמעי.

אם קשה לך לעשות זאת פנים מול פנים, עשה זאת בכתב. הרבה פעמים אפשר להעביר בכתב דברים שבשיחה פנים מול פנים לא מצליחים להעביר, אם בגלל שזה הופך לוויכוח, ואם בגלל שעצם הכתיבה נותנת אפשרות לחשוב ולנסח בחכמה את הדברים, בלי להעמיס רגש וצעקות מיותרות. גם העובדה שהם יכולים לקרוא כמה פעמים ולהבין מה אתה רוצה, וגם לתת להם הזדמנות להרגע ולנסח תגובה ראויה ומכובדת, יכולה להועיל לתהליך.

כך או כך, המטרה שלך המיידית היא כפולה, לתת לאשתך את התחושה שהיא החשובה ביותר, ולפוגג את המתח שנוצר, אם בשיחה ישירה, ואם במכתב.

אם כל זה לא מועיל, ואני אומר זאת בזהירות הראויה, ייתכן שטוב יהיה לכם להתרחק מעט מהסביבה של המשפחה וההורים, עד שהעסק יירגע. רואים בעולם שזוגות שנמצאים במרחק מההורים והמשפחה, מצליחים פעמים רבות לבנות קשר חזק ויציב.

אינני ממליץ כאן על זה כדבר שמתאים לכל אחד, אני רק מצביע על האפשרות שייתכן והמרחק ייעשה לכם טוב הן מבחינת החיכוך עם המשפחה, והן מבחינת הקשר ביניכם.

(אוסיף כאן במאמר מוסגר עיצה שגם יכולה להועיל. פעמים רבות ההימצאות עם משפחה קרובה במקום אחד קרוב לזמן מרובה יכול לגרום להמון מתחים. למשל חגים ואפילו שבתות. אין חובה להיות אצל ההורים במשך שבת שלימה כדי להיות קרובים ולהיות בקשר. ארוחת ערב נחמדה מדי פעם היא בהחלט תחליף ראוי שגם נותנת הזדמנות לביקור נחמד וגם לא מותחת את הזמן יותר מידי. אינני יודע איך זה אצלך, אבל לפעמים זהו הנוסח המתאים.)

בשורה התחתונה ולסיכום הדברים: ראשית, עליך להפנים שאשתך וביתך ואתה – נמצאים במקום הראשון בחשיבותו, ושזהו השיקול העיקרי כעת.

שנית, השלב המיידי כעת הוא הבהרה חד משמעית לאשתך שהיא החשובה ביותר, הן על ידי דיבור, ובעיקר על ידי מעשים, בין היתר בעמידה לטובתה מול המשפחה שלך.  ובנוסף, נקיטת פעולות להפגת המתח ולמניעת החיכוכים.אם  על ידי שיחה עם המשפחה או מכתב שיבהיר באופן ברור שאינך מוכן לתת שיפגעו באשתך ובך, ושצריך להפסיק עם המריבות הללו, ואם על ידי נקיטת דרכים שיובילו להפחתת החיכוך, אפילו עד כדי התרחקות פיזית.

בשלב הבא ולאחר שהעניינים יירגעו עליך להתרגל ולפעול בתפקידך כגבר וכאיש ישראל, להיות נותן ומשפיע, הן לאשתך כבעל תומך ובונה, על ידי הענקת גב ומתן חשיבות עליונה. והן מול משפחתך בחכמה ובתבונה לתת להם חשיבות ולשמור על קשר בריא (כמובן לא על חשבון הבית).

אני מאחל לך הצלחה רבה בדבר הקשה הזה, ומתפלל בשבילך שהשם יתן את המילים הנכונות בפיך ואת המחשבות הנכונות בליבך.

יוסף

נ.ב. נקודה נוספת ואחרונה. מובן לך לאור הדברים (שאשתך וההשקעה שלך בבית הם הדבר החשוב ביותר אצלך) – שאמירה על כך שהיא שולטת בך וכל מיני דיבורים כאלה, הם סתם מילים באויר. ואין לך צורך להיפגע מהם. להיפך – אתה בוחר יחד עם אשתך להעדיף את הבית ולא לתת לשום דבר להרוס. לא כי אתה שפוט שלה אלא כי אתה בוגר ואחראי ועושה את מה שנכון עבורך. ומי שלא מבין את זה, לא מבין במה אתה עוסק ולא מעריך את הצעד הבוגר שלך.

אינני אומר זאת כדי להיכנס לעומק הוויכוח ולהתנצח. אין לי עניין בזה, וגם אין תועלת בהוספת עצים למדורה. אני רק מדגיש לך את הנקודה כי אם אתה תבין את זה, אתה תרגיש טוב יותר, ולא תיפגע, וגם תוכל לפעול בנחת ובחכמה בלי רגשות שליליים.

העניין של קשרי משפחה הוא רחב מאד וכדאי ללמוד אותו היטיב. מומלץ לקרוא ספרים העוסקים בעניין זה כדי להרחיב את הבנתך ואת סל הכלים שלך בתחום החשוב הזה. עלה והצלח!

אתה מוזמן כמובן לשוב ולפנות אם תרצה.