שלום אמא יקרה וכאובה

אני מקווה שהקשר חזר ובנך שוב נמצא על הרדאר. בכל מקרה, גם אם התחדש הקשר וגם אם חלילה לא, אענה לשאלה כפי שנשאלה ושוב.. קבלי את התנצלותי על העיכוב בתשובה.

בשאלתך מרגישים בעצמה את הפחד והדאגה לגורל הקשר שלכם עם בנכם ומשפחתו. את מספרת על קשיים עם הכלה כבר מתחילת כניסתה למשפחה ועל הגבלות שהיא מציבה בקשר שלכם עם הנכדה. באופן טבעי אינכם מרגישים בנוח לדבר על הקשיים שלכם עם כלתכם ואתם עושים זאת עם הבן שגם הוא מסתיר את השיחות אתכם מאשתו. על הרקע הזה הגיע הפיצוץ ביניכם בעקבות ביטול הביקור והשאיר את כולכם כואבים ופגועים.

בשאלתך אינך מביאה את הרקע שלכם ושל הזוג. לא ברור לי מה עומד מאחורי הדרישות של כלתכם, האם זה קשור לכך שיש ביניכם לבין הזוג פערים דתיים? אם זה כך יש לי הרבה מה לומר אבל היות ולא התייחסת לסוגיה זו אענה לך בכלליות.

קשר בין כלה וחמות, פעמים רבות, עלול להיות טעון. אני בטוחה שלך, כחמות, חשוב מאוד לבנות מערכת יחסים טובה וזורמת עם כלתך. את בוודאי רוצה להיות חמות מפרגנת, עוזרת, אכפתית וליהנות מהמשפחה שהקים בנך ומהנחת שמסבה הנכדה. הבעיה היא שלא תמיד ברור לחמות מהו המקום הנכון שעליה לתפוס מול כלתה (או חתנה). לא תמיד ברור האם הצעות העזרה והתעניינות בענייני הזוג מתאימות לזוג ולחילופין, האם לקיחת צעד אחורה מתקבלת באהדה ע"י הזוג הצעיר או מתפרשת על ידם כאדישות וחוסר רצון לעזור.

גם לכלה, מערכת היחסים עם החמות לא בהכרח פשוטה. היא עדיין עושה את צעדיה הראשונים בתחום הקמת המשפחה וההורות. קרוב לוודאי שיש לה חוסר ביטחון בתחומים אלו וייתכן שהיא עלולה לראות את נסיונות ההתקרבות של הורי בעלה כמאיימים וחודרים למרחב האישי הלא יציב שלה. הכלה באה ממשפחה אחרת, עם מנטליות שונה, הרגלים שונים, תפיסת עולם שונה ועם כל זה מצופה ממנה להשתלב במשפחת בעלה. לא כל כלה מצליחה לעשות זאת בקלות. במצב רגיש כזה הפיצוצים עלולים לקרות וקורים לעיתים קרובות מידי.

את כותבת שמאז שכלתך נפגעה מביטול הביקור שלכם בנך לא מתקשר. לא כתבת האם הם ענו לטלפונים שלכם. האם אתם התקשרתם?

כעת, אין לכם קשר עם בנכם ומשפחתו ואת שואלת בכאב "האם בגלל ביקור הבן מנתק קשר עם הוריו מולידיו?". זוהי בהחלט שאלה נוקבת שהתשובה אליה ברורה. בגלל ארוחה לא מנתקים קשר. קשר עלול להתנתק בגלל פרשנות לא מוצלחת של המצב, שמחזקת את אי ההבנה בין הצדדים ובגלל תקשורת לקויה והתחפרות של כל צד בעמדות שלו שמונעת פתרון ומייצרת פיצוצים.

'פרשנות' זהו ההסבר שאנו נותנים למה שקורה לנו. הפרשנות קורית בשכל אבל התוצאה שלה היא רגש. הרגש הזה מביא לתגובה בדיבור או במעשה. פעמים רבות אנו רואים איך אנשים שונים באותה סיטואציה יכולים לתת למה שקרה הסברים שונים לחלוטין ולכן הם גם יגיבו באופן שונה.

בואי ניקח ממה שאת מביאה בשאלתך כמה נקודות כדי להדגים את מה שאני רוצה לומר. את כותבת שכלתך תמיד הגבילה אתכם עם הילדה בשעות הביקור כי היה צריך לישון, לא הסכימה שתאמרו לה מילים מסוימות ושתרימו אותה.

פרשנות מרחיקה שיכולה להיות לכך – "הכלה מגבילה אותנו כדי להרחיק אותנו מהנכדה".

האם זו אמת? לאו דווקא. אני מציעה פרשנות אחרת, שנראית לי יותר מקרבת:

"כלתי סוברת שסדר יום קבוע חיוני להתפתחות התקינה של הילדה לכן היא מקפידה על שעות השינה שלה. בגלל תפיסת העולם של כלתי והדאגה שלה לילדה היא מגבילה את ההתנהגות שלנו איתו".

תקראי את פרשנות א'. מה את מרגישה? לא אתפלא אם זה יהיה פחד, לחץ ודאגה.

תקראי את פרשנות ב'. יותר רגוע, נכון?

מאיזו פרשנות תגיבי באופן מוצלח יותר ומקדם קשר?

אני מציעה לך לתרגל פרשנויות מקדמות קשר שיעזרו לך להרגיש טוב יותר ולפעול נכון יותר. תשבי יחד עם בעלך ותעלו סיטואציות. תציפו את הפרשנות האוטומטית ותתחילו לעבוד על פרשנות מקדמת קשר. זה דורש תרגול והקשבה פנימית אבל זה משתלם.

לגבי התקשורת, אני מציעה לא להתחשבן. אם הבן לא מתקשר – תתקשרו אתם. תאמרו במילים בודדות מה קרה, מה אתם מרגישים, מה חשוב לכם ומה אתם מבקשים.

למשל: "מאז שלא הגענו אליכם לשבת לא התקשרת אלינו וגם לא לאחותך ולסבתך. אני דואגת. חשוב לי הקשר בינינו וביניכם. נשמח לשמוע מכם ולראות אתכם בקרוב.

זוהי תקשורת מקרבת על קצה המזלג.

עקרונות חשובים פה הם:

לתת פרשנות מקדמת ומקרבת לאירועים, לדבר על הרגשות והצרכים שלנו ולהיות קשובים לרגשות ולצרכים של השני, לבקש בקשות בפשטות ולא בדרישה.

וחשוב מאוד – הרבה סבלנות.

זה על קצה המזלג. אשמח להיות לעזר ואם צריך הבהרות נוספות צרו קשר דרך אקשיבה.

בברכה של רוב נחת וקשר קרוב

פנינה