שלום לך פונה יקר,

קראתי את מכתבך שוב ושוב ושוב, וכאבתי עמך מאד את כאבך.

אתה מתאר חיי נישואין מאתגרים מאד, שבהם אתה עושה כל אשר לאל ידך כדי שהבית יתנהל כראוי, מטפל בילדות במסירות, מושיט יד לעזרה, ואף יותר מכך, עיקר עול הבית מונח עליך ממש.

אך אשתך לא מחזירה לך באותה מטבע. (וזאת בלשון המעטה). היא מזלזלת בך, מקללת אותך, ואף מרימה עליך יד. לנוכח מציאות לא פשוטה זו, המחשבה הראשונה שעולה לראש היא, למה לי ? למה לי להמשיך ולחיות עימה? למה לי להמשיך ולסבול ממנה?

אני ממשיכה להאזין למילותיך, והנה ממכתבך עולה, שהנך אדם שקול, הבוחן את צעדיו בכובד ראש, ומבין היטב שלכל צעד יש מחיר. כן, גם לפירוק 'חבילת הנישואין' יש השלכות רבות, שיש לשקול אותן בזהירות ובשום שכל. המחשבה הראשונה היא על הילדות כמובן, שיאלצו להקרע בין שני בתים ושני הורים, ולא יזכו לגדול בבית שלם על כל המשמעויות הנלוות לכך. העובדה שהנך חושב על טובתן ולא שש אלי פתרונות קסם שעשויים חלילה לפגוע בהן, רק מעצימה את תחושתי כי אדם טוב לב הנך, אחראי, הבוחן את צעדיו, ולא ממהר לעשות צעדים קורצים, שעשויים להתגלות בהמשך כמובילים לקשיים אחרים ונוספים.

מצד שני, האם גם השארת המצב על כנו, לא תפגע חלילה בילדות? האם ילד שנחשף לאינטרקציה כזו בין הוריו, לא עשוי חלילה להינזק מכך? הרי גם למערכת יחסים רעועה , כפי שהנך מתארה כעת, כששאלת הגירושין מרחפת כל הזמן באוויר,יש, ככל הנראה, השפעה דורסנית על בני הבית, ועל הילדים בפרט.

נמצא איפה אתה בצומת דרכים, כשכל אפשרות העומדת לנגד עיניך היא בבחינת 'אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי'. אוי לי אם אתגרש, ואוי לי אם לא אתגרש.

לא כדי לדכא את רוחך אומרת אני לך דברים אלו, כדי להכינך לשלב הבא בדברי. ברצוני לבחון עמך, האמנם יש רק שני דרכי פעולה? האם חובה לפנות ימינה או שמאלה, או שאולי קיימת דרך שלישית.

ברצוני להפנות את הזרקור לרגע אליך-עצמך. לפי תיאורך, אשתך נוהגת באופן 'חסר גבולות' הן בהתייחסותה לכסף, למשאבים הכלכליים המשותפים, הן ביחס לניצול הזמן העומד לרשותה, ושיאו של יחס זה, בא לידי ביטוי בפריצת גבולותיך שלך, וביחסה המזלזל כלפיך. השאלה שמטרידה אותי מתאור זה, היא מה גורם לאדם להתנהל באופן כזה, כך שאשתו 'מרשה לעצמה' לנהוג כך כלפיו, מבלי לחשוש מתגובתו? מה מביאו לרצותה, לעשות כל מאמץ להשביע את רצונה, להיות הבעל והאב הראוי, כשצרכיו וזכויותיו נרמסים עד אימה, והיא מתנהלת בבטחון שהוא נמצא 'בכיסה הקטן', כאילו מה שלא תעשה, הוא יהיה שם תמיד עבורה, זמין לשירותה ולעזרתה, ולפיכך היא יכולה לנהוג בו ככל העולה על רוחה?

שלא ישתמע חלילה מדברי, כאילו אני מאשימה אותך בהתנהגותה כלפיך. אלא רק רוצה שתשים לבך לעובדה שלעיתים מעשינו משדרים באופן 'בלתי מודע' מסרים לסביבה שגורמת להם לתפוס אותנו באופן מסויים, ולהגיב אלינו בדרך שבה הם מבינים את שדרינו.

לפיכך- אם אכן הנך משדר לה שמה שהיא לא תעשה, ואיך שלא תחליט לפעול, אתה תמיד תהיה זה שתעשה כל אשר לאל ידך להיטיב עימה, שזמינותך האין-סופית הינה מובנת מאליה , הרי שיש בכך כדי להסביר מדוע היא גם פחות מוערכת על ידה.

אם אכן כך הדבר, הרי שהשינוי חייב להתחיל בך.

עליך ללכת לטיפול ולהתגייס באופן עמוק לשינוי פנימי. שאם לא כן, גם אם תחליט להתגרש ממנה, אתה עשוי לשחזר התנהלות זו גם במערכת הזוגית הבאה שלך, ו'להזמין' התנהגות שתלטנית כלפיך, בכך שהנך נותן את עצמך תמיד ללא תנאי וללא גבול מתוך מאמץ לרצות את השני באופן שאתה מאבד חלקים משמעותיים מעצמך ומזהותך.

עליך ללמוד (ביסודיות ובתרגול תמידי, כמו שלומדים שפה זרה, אין פה הוקוס פוקוס') כיצד לזקוף את גבך ולדרוש את זכויותיך ואת היחס ההוגן והראוי, המגיע לך. עליך לעשות זאת בלווי מקצועי, שכן רק כך, בהדרכה נכונה ומקצועית, תשתנה בביתך הדינמיקה הפנימית השוררת ביניכם. אשתך עשויה לשנות את דרכה, רק אם תחוש שהקרקע המוכרת שבה אתה זה שסופג אותה תמיד על שלל התנהגויותיה, נשמטת תחת רגליה. יתכן מאד שזה יוביל לשיח חדש ביניכם, לתאום ציפיות מחודש, ולכריתת ברית זוגית מחודשת על יסודות של כבוד הדדי, וכיבוד הגבולות, זה של זו וזו של זה.

כפי שתראה, לא אוכל להמליץ לך להתגרש או לא להתגרש. זו שאלה כבדת משקל, ותשובה לה תוכל אך אתה לקבל בעצמך, לאחר שתבין את מלוא המחיר שתשלם על כל צעד שתעשה, ודומני שהנך מבינו היטב.

לא נותר לי אלא לחזור על המלצתי החמה, לך לטיפול, שיזקוף את גבך, ובעזרת ה', יגרום גם לריקוד הזוגי שביניכם להתנהל מתוך כללים אחרים, של כבוד ונתינה הדדיים, ולא מתוך ריצוי חד-צדדי.

בהצלחה רבה בכל אשר תפנה ותעשה

ורדית

[email protected]