שואלת יקרה,

ראשית, תרשי לי להתפעל מרוחב דעתך ומהשאלות העמוקות המעסיקות אותך, למרות גילך הצעיר. מה שמלמד אותי על היותך בחורה עמוקה ונבונה, שהשאלות הגדולות של החיים מעסיקות את מחשבותיה, וזו ההוכחה הטובה ביותר לכישוריך הקוגנטיבים אשר לא נופלות מן הגברים😊.

לשאלה שלך יש שני צדדים.

הצד האחד – ברמת המיקרו, המקרה הפרטי. נוכל לעבור על כל אזכור ואזכור שהעלית בשאלתך, ולבדוק האמנם הוא מפלה את האישה? האם הפירוש שממנו עולה לכאורה שהאישה נחותה, זה הפירוש היחיד, או שניתן להבין את אותם פסוקים או הוראות הלכתיות באופן שונה שמתייחס לאישה באופן הוגן או אפילו שוויוני?

הצד השני- ברמת המקרו, ברמה הכללית. איך עלינו להבין את יחס חז"ל לנשים? האם הם ראו בהן בעבר יצורים נחותים מהגבר? האם היחס של ההלכה אליהן השתנה במהלך הדורות? האם היום הם היו כותבים עלינו דברים אחרים, או קובעים הלכות אחרות ביחס לנשים?

אבחר מדבריך כמה דוגמאות כדי להדגים את צד א', ואיך ניתן להבין את אותו המקור שציינת, גם בצורה שלא מפחיתה מערכה של האישה:

1. האישה נבראה מן הצלע, (לכאורה) כדי לשרת את הגבר

מבלי משים, ציטטת מקור וכבר 'קראת בתוכו את הפירוש המוכר לך מימים ימימה. לא שמת לב שכבר הצגת את פשט הדברים באופן מסויים, שעולה בקנה אחד עם תפיסת עולם מסויימת, על ברכיה גדלת. אינני באה לטעון שמה שלימדו אותך הוא לא נכון, אלא רק שהוא אפשרות אחת מבין כמה אפשרויות פרשניות שהלשון של התורה סובלת ומאפשרת.

טענת כי 'האדם נברא ראשון והאישה נבראה רק כדי לשמש אותו, ולהיות לו עזר כנגדו'. – לא רק שנמנעת מלצטט את לשון הפסוק המדוייקת, אלא כבר ניסחת בלשונך את מה שאת 'מבינה' מהדברים. לדבריך, יש גבר. הוא החשוב. האישה נבראה אחריו כדי לשמשו. אם תעייני למשל בפירושו של רבי יצחק עראמ"ה, תגלי שלדבריו, במילים "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו" –המילה אדם מתייחסת למין האדם, לגבר כמו לאישה, וכוללת את שניהם, גם את הגבר וגם את האישה. הרצון לעשות להם עזר, לבל יהיו לבדם, מתייחסת לשניהם כאחד. לא טוב לגבר להיות לבדו והוא זקוק לעזר כנגדו, ולא טוב לאישה להיות לבדה והיא זקוקה לעזר כנגדה.

אם נעיין בסיפור הבריאה כולו נגלה, כי בפרשת בראשית קיימים שני סיפורי בריאה. הראשון בפרק א' והשני בפרק ב'. אמנם הסיפור המוכר יותר הוא זה המסופר בפרק ב' והוצג על ידך, אך בפרק א' הקודם לו, הפסוק אומר בבראשית א' כז: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם.".

ורש"י מפרש: "זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם – ולהלן הוא אומר (בראשית ב)"וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו" וגו' במדרש אגדה שנבראו שני פרצופים בריאה ראשונה, ואח"כ חלקם…". כלומר:

לפי המתואר בפרק הראשון, הקב"ה ברא יצור אחד דו-צידי ששמו 'אדם' שכולל גם את הזכר וגם את הנקבה, ואין חלקו האחד נעלה על רעהו, וניסר אותו לשניים, וכך, לאחר הניסור, החלק הגברי והחלק הנשי יכולים היו להיות פנים אל פנים ולא גב אל גב כפי שנבראו.

המפרשים השונים כבר עומדים על הסתירה הזו שבין שני תאורי הבריאה ומנסים לרדת לעומקה. אך מה שברור, שהראייה הדיכוטומית שהגבר נעלה מן האישה, הגם שיש לה על מה להתבסס, אינה הדרך היחידה להבין את המקורות ואת הפסוקים שציינת.

דוגמא נוספת:

2. מטרת האישה להוליד ילדים ולכן אישה ללא בן זוג וילדים לא תוכל להשלים את יעודה

גם כאן קבעת 'עובדה' הנסמכת על פסוקים שניתנים לפרשנות שונה. למשל, ר' יצחק עראמה אומר על שאלה זו בדיוק (בפירושו לתורה (שער ט צב ע"ב)) כי:

"נתבאר שכבר יש לאישה שני תכליות: האחד מה שיורה עליו שם אישה "כי מאיש לוקחה זאת" (בראשית ב' כג), וכמוהו תוכל להבין בדברי שכל וחסידות כמו שעשו האמהות וכמה צדקניות ונביאות…והשני, ענין ההולדה והיותה כלי אליה ומוטבעת אל הלידה וגידול הבנים, כאשר יורה עליה שם חוה כאשר "היא אם כל חי" (בראשית ג' כ). והנה, תהיה האישה אשר לא תלד לסיבה מהסיבות, מנועה מהתכלית הקטן ההיא אל מציאותה ותישאר להרע או להיטיב כמו האיש אשר לא יוליד…כי ודאי עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים."

לדבריו, התכלית המרכזית של האישה, בדיוק כמו של האיש, שגם גלומה בכינוי שלהם 'איש-אישה' היא לעשות מעשים טובים, וזה כלל לא תלוי בעובדה אם זכו לילדים אם לאו, ובהחלט יתכן שגם גבר לא יזכה לזרע של קיימא, ועדין, בדיוק כמו האישה, יוכלו למלא את יעודם בקיום מצוות ומעשים טובים.

הנה כי כן הדגמנו, איך לצד הפירושים המוכרים לך, קיימים גם פירושים אחרים שמהם ניתן להסיק אחרת, ולכן כדאי מאד ללמוד את המקורות מבפנים, לעיין בסוגיות לעומקן, ולגלות בהם רבדים חדשים שפחות גלויים וידועים לך. כבר לאור התבוננות זו, את מתחילה לחוש כי קשה להשיב לשאלתך "בשורה תחתונה" של נחותה או שווה, ביחס התורה וחז"ל לאישה. כי כמו שראית בדוגמאות השונות (ויש כמובן עוד הרבה דוגמאות) הכתוב סובל לעיתים פרשנויות נוספות ולא רק אלו המוכרות לך מהגננת או המורה ביסודי, או אפילו בסמינר.

אך כאן אני שומעת אותך מזדעקת בלי קול, וכי דברי תורה הם פלסטלינה, שכל מי שרוצה מפרש אותם כפי שנראה לו? איך המנגנון הזה עובד? מה ה' רצה מאיתנו, שנראה באישה נחותה, או נעלה?

היעד והדרך

כאן המקום להתייחס לצד השני והכללי שבשאלתך – שכולל את היעד והדרך. הכוון אליו ראוי לצעוד, וכיצד עלינו לצעוד אליו.

דומני שאין חולק והמציאות הזו בלתי נתנת להכחשה, כי אין להשוות את מצבן של הנשים בעבר לנשים המוכרות לנו מימינו אנו. בעוד רוב לא ידעו קרוא וכתוב, כמו גם בתקופות מאוחרות יותר שזמנן היה קודש לעבודות הבית שגזלו מהן המון המון זמן (היו מרותקות לשפשוף הבגדים על שפת הנהר, להכשרת העוף שהגיע מהשוחט, להכנת אוכל מידי יום בהעדר אמצעי הקפאה, ועוד), נשות ימינו בוחרות ונבחרות, מחזיקות רכוש על שמן, שערי בתי הספר והאוניברסיטאות פתוחים בפניהן ועוד ועוד. גדולי ישראל היו ערים לאורך הדורות לשינויים המתרחשים במעמד האישה, לחלקם הם נתנו גיבוי הלכתי בדיעבד, ולחלקם הם הכשירו את הקרקע מראש. כבר בתנ"ך אנו רואים את בנות צלופחד שואלות "למה נגרע", וזוכות לגיבוי הלכתי לתביעתן, ומקבלות חלק ונחלה בירושת אביהם.

רבינו גרשום מאור הגולה תיקן תקנות וביניהם לא רק שאסר לשאת אישה שניה, אלא גם אסר לגרש אישה בעל כורחה, למרות שמלכתחילה מותר לעשות כן מדין תורה. הרא"ש בהביאו תקנה זו, מסביר את הרעיון העומד מאחוריה " ותקן להשוות כח האשה לכח האיש, כמו שהאיש אינו מוציא אלא לרצונו, כך האשה אינה מתגרשת אלא לרצונה"… ובכך הוא מנמק את התקנה כפעולה שמשקפת את השוויון הראוי בין המינים.

אם נמשיך הלאה, הרי שגם הוראתו ההלכתית של החפץ חיים המרחיבה את היקף לימוד התורה לנשות זמנו, נתנה גיבוי לשרה שנירר בהקמת מוסדות בית יעקב, מתוך הבנה שהן מעורבות היום, יותר מבעבר, בעניני העולם הגדול, וזקוקות לפיכך, שגם הקיף ידיעותיהן התורניות יגדל בהתאם.

ולכן, תשובתי הכנה היא שבהתבוננות בתורה שבכתב, ובתורה שבעל-פה ובפוסקים לאורך הדורות, אנו מזהים תהליך לפיו, דבריהם והסבריהם מנוקדים בפרשנויות הנענות למשק כנפי ההסטוריה, וככל שמתרחשים שינויים במעמד האישה, השינויים הללו גם משתקפים ברעיונותיהם ההגותיים ובהוראותיהם ההלכתיות. הארועים והשינויים גורמים לנו ולהם כמנהיגי ציבור, לשאול שאלות שאלות חדשות שלא נשאלו בדורות קודמים, והמענה לשאלות אלו חושף רעיונות חדשים והבנה מחודשת בדברי התורה ובלשונם של חז"ל (כפי שהדגמנו לעיל מתורתו של ר' יצחק עראמה).

אני מאמינה שהמצב האידיאלי שאליו עלינו לשאוף הוא שוויוני. ניתן להסיק זאת הן מתאור הבריאה בפרק א' בחומש בראשית, גם ממצב הדברים לפני חטא אדם הראשון, אך גם מפסוקים הרומזים לכך שבעתיד לבוא, הלבנה, שמגלמת את האישה שנמשלה לה, תשתווה בגודלה לשמש.

הגמרא אומרת : במסכת חולין דף ס, ע"ב, שואלת משמו של רבי שמעון בן פזי. רמי :

כתיב: "ויעש א-להים את שני המארת הגדולים" (בראשית א, טז).

וכתיב: "את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה" (בהמשך לאותו פסוק).

אמרה ירח לפני הקב"ה: רבונו של עולם, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?

אמר לה: לכי ומעטי את עצמך!.

לא נתעכב כרגע מה היתה 'הבעיה' בדבריה, ומה אופי הגריעה שנעשתה לה (כדאי לך לעיין במפרשים השונים) אך מה שברור מסיפור זה, בדיוק כמו בבריאת אדם וחוה, שיש רגע 'אידיאלי' בבריאה שבו האישה הייתה שווה לאיש, והירח הדומה לה, היה שווה לשמש. מידי חודש אנו גם מתפללים ומזכירים בקידוש לבנה, את הפסוק מישעיהו פרק ל', פסוק כ"ו:

"והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים…

רמז לזרעי השינוי הטמונים כבר בתורה שבכתב, ומתגלים במשך הדורות, דור דור ודורשיו, באמצעות התורה שבעל-פה ניתן למצוא במדרש היפהפה אודות משה רבינו ורבי עקיבא, במסכת מנחות, דף כט, עמוד ב:

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב:

בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶה לַמָּרוֹם מְצָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיּוֹשֵׁב וְקוֹשֵׁר כְּתָרִים לְאוֹתִיּוֹת.

אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי מְעַכֵּב עַל יָדֶיךָ?

אָמַר לוֹ: אָדָם אֶחָד יֵשׁ, שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת בְּסוֹף כַּמָּה דּוֹרוֹת, וַעֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף שְׁמוֹ, שֶׁעָתִיד לִדְרשׁ עַל כָּל קוֹץ וָקוֹץ תִּלֵּי תִּלִּים שֶׁל הֲלָכוֹת.

אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַרְאֵהוּ לִי.

אָמַר לוֹ: חֲזֹר לַאֲחוֹרֶיךָ.

הָלַךְ וְיָשַׁב בְּסוֹף שְׁמוֹנֶה שׁוּרוֹת – וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מָה הֵם אוֹמְרִים.

תָּשַׁש כּוֹחוֹ.

כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ לְדָבָר אֶחָד, אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, מִנַּיִן לְךָ?

אָמַר לָהֶם: הֲלָכָה לְמֹשֶה מִסִּינַי

– נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתּוֹ.

חָזַר וּבָא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יֵשׁ לְךָ אָדָם כָּזֶה וְאַתָּה נוֹתֵן תּוֹרָה עַל יָדִי?!

אָמַר לוֹ: שְׁתֹק, כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנַי.

אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זוֹ תּוֹרָה וְזֶה שְׂכָרָהּ?!

אָמַר לוֹ: שְׁתֹק, כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנַי.

אגדת חז"ל מופלאה זו מסבירה איך לרגע לא זהה משה רבינו את התורה שלמדו בבית מדרשו של רבי עקיבא, ועל כן חלשה דעתו. אך הקב"ה הסביר לו שכל הפירושים החדשים הללו וההלכות הללו הנלמדים בבית המדרש של רבי עקיבא וממשיכיו, כבר טמונים במילים הכתובות בתורה שנתנה על ידי משה, ושרבדי פרשנות חדשים יתגלו רק על ידי הדורות הבאים.

אם נסכם:

– המציאות משתנה בהדרגה לטובת הנשים.

– חז"ל והפוסקים מתאימים בהדרגה ומתוך שיקול דעת של תורה את פירושיהם והלכותיהם למצב המשתנה.

– האידיאל הוא שוויוני, כפי שהיה בראשית הבריאה וכפי שאנו מתפללים שישוב להיות באחרית הימים.

לאור כל הנ"ל, אני מזמינה אותך ללמוד תורה לעומק, לקרוא בעיון את המפרשים בכל יתר הסוגיות המעסיקות אותך, ושלא התייחסתי אליהן במפורש בתשובתי הקצרה. מה שבטוח, שלא כדאי לגבש דעה בהסתמך על שליפה אקראית וחלקית של פרטי הלכות והיגדים מזכרונך הקדום, כילדה וכנערת סמינר.

עוד כמה משפטים לסיום:

זכינו לחיות בדור שבו נשים עושות דוקטורט במגוון מקצועות מה שלא היה מובן מאליו כלל במאה הקודמת. תופעה מבורכת זו היא זכות וחובה. גדולי ישראל, בהתייחסם ללימוד התורה לנשים, מעניקים לנו נוסחא, שלאורו עלינו לפעול, ודורשים מאיתנו לשמור על איזון – להשוות בין הרגל שפוסעת בעולם, לרגל התורנית שתתאים לה ותכין לקראתה. זו נוסחא שמחברת בין הגות להתנהגות, כמו שאומרת הרבנית ימימה. שתי הרגלים צריכות לצעוד יחדיו ובתאום מקסימלי. מחובתך וזכותך ללמוד תורה בהתאמה לגודל הפסיעה שאת פוסעת בעולם, בהלימה לגודל האתגרים ולטיב ועומק השאלות שמטרידות אותך בתקופה הנוכחית.

בזמנה של שרה שנירר, קבע החפץ חיים כי "ובפרט אותן שמרגילין עצמן ללמוד כתב ולשון העמים, בודאי מצווה רבה ללמדן חומש וגם נביאים וכתובים ומוסרי חז"ל",

הרי שהוא בדק תחילה מה מקובל אצלן ללמוד בעניני חולין, ובהתאמה לכך הוא קובע מה נדרש מהן ללמוד בעניני תורה באותה תקופה.

לימים, גם הרב משה מלכה, עורך בדיקה דומה והולך בשו"ת מקוה המים לאורה של אותה נוסחא:, כי "לא כן בימינו אלה, שהנשים לוקחות חלק גדול באורחות חיים, חודרות אל מעמקי החוכמות החיצוניות וממלאות ספסלי האוניברסיטאות… והן מחכימות יותר ומתפתחות יותר מהגברים… בוודאי יודה גם ר' אליעזר שאין שום איסור ללמדה גם תושבע"פ, בכדי שתדע להזהר ולשמור את כל חוקי התורה הקשורים בכל הליכותיה ובעבודתה, ולא זו בלבד, אלא שהחיוב מוטל עלינו ללמדה, ולהלעיטה כל מה שאפשר".

אם נרצה לשמור על אותו איזון בין הרגליים גם בדור שלנו, עלינו להבין שלא יתכן שאישה תלמד רפואה, או תעשה דוקטורט בפסיכולוגיה, ורק בלימוד תורה היא תשאר עם רגל קצרה, ורסיסי זכרונות מעורפלים מפסוקים ואגדות חז"ל.

כמי ששאלת מעמד האישה בתורה ובהלכה מטריד אותה, הרי שמחובתך ללמוד מבפנים את המקורות הרלוונטים, ולגלות בדברי חז"ל ובפרשני הדורות התמודדות מפתיעה עם סוגיות אלו. בחורה צעירה כמוך ששואלת שאלות כל כך עמוקות, אל לה להסתפק בתשובות מתווכות של משיבי אקשיבה😊, נבונות ונכונות ככל שתהיינה. עליה להיות מסוגלת לפתוח ספר, וללמוד תורה מבפנים.

ורדית