The Butterfly Button
האור כבה והתשובה כבר לא אותה תשובה...

שאלה מקטגוריה:

שלום וברכה,
אני בת 30 וחזרתי בתשובה בגיל 23. מאז הכרתי את בעלי והתחתנו לפני 5 שנים כחרדים במלוא מובן המילה. נולדו לנו 2 ילדים מקסימים.
חשוב לציין שאני מרגישה שבשנתיים האחרונות חל בי שינוי בהשקפה ובכלל משהו בי כבה. כבר בקושי מתפללת, שוכחת הרבה ברכת המזון, כבר אין לי בעיה שיהיה לי אינטרנט בנייד(כמובן שבעלי מתנגד מאוד כאברך).
אני מרגישה חנוקה ושהכל עוד שניה מתפוצץ אבל אז המחיר יהיה מאוד כבד.
כואב לי על המצב ולא בשביל זה חזרתי בתשובה.
הייתי מאוד חזקה והיום אני רואה איך הכל השתנה וכואב לי אבל אני מרגישה אטומה להכל.
היחסים ביני לבין בעלי אף פעם לא היו אהבה ענקית שאי אפשר בלעדיה ומהתחלה היו קשיים גדולים והפער על רקע הדת רק הולך וגדל ואני פשוט בדיכאון.
פתאום יש לי מחשבות כמו… חם לי מאוד מה כל כך נורא אם אלך עם גרביונים וכפכפי אצבע, או מה כבר יקרה אם השרוול יהיה צמוד למרפק אך מעליו מעט?
או למה בעלי כל כך פאנט?
אלו רק חלקיק של מליון מחשבות שמטרידות אותי ואני מנסה להילחם בשיניים ולא לעזוב הכל.
אני גם פוחדת מה יהיה איתי בעולם האמת וזה לא נותן לי מנוחה.
חשוב לציין שאני הולכת פעם בשבוע לשיעור תורה ומידי פעם הפרשות חלה. אבל כלום כבר לא פותח לי את הלב… מה אני עושה?! איך יוצאים מזה???

תשובה:

שלום שלום

ראשית, הייתי רוצה להתנצל על העיכוב בתשובה.

קראתי כמה פעמים מה שכתבת. הקושי שלך אמיתי, ועם זאת את מעיזה להתבונן, להגדיר אותו ולבקש עזרה, וזה מאד אמיץ מצידך.

אנחנו נמצאים בדור מיוחד, יש איזה 'ירידת הדורות' שגרמה למשבר 15 השנים שעובר על בעלי תשובה אחרי 15 שנים, להזדרז ולבוא כבר אחרי 5-7 שנים. תרשי לי לשקף לך במילים 'מקצועיות' את המשבר:

בתחילת התשובה יש אורות גבוהים, התורה אמת, והחברה החרדית נראית מחיר נסבל כדי לחיות חיים של תורה ועליה בעבודת השם. עם הזמן, מתחילה שיגרה, פערים בזוגיות, קושי ושחיקה מול הילדים, ואז האורות כבים והחשק יורד, הביקורת החברתית על החרדים פתאום עולה, וכל קושי בזוגיות או עודף ממשקים עם החברה החרדית הלוחצת גורמת לתחושת זרות ועוינות.

זה לא תופעה חדשה. כך המסלול לכל בעל תשובה. גם עם ישראל כשיצא ממצרים, רגע אחרי עשר המכות וקריעת ים סוף, מעמד הר סיני, ואז – נפילה, שיגרה, געגועים לקישואים ולאבטיחים. מסעות. חלקם אחורה. זו הדרך להתקרב לקדושה. שלב המשבר הוא בלתי נמנע.

צרת רבים. זה קורה לכולם, בצורה כזו או אחרת. בדרך כלל זה קורה בגיל מבוגר יותר, לך ה' נתן מתנה וזירז לך את הענינים. לבעלך עדיין לא. גם אליו זה יגיע, בצורה המסוימת שלו. ועדיין קיבלת מתנה שזה קרה לך בשלב כה מוקדם. למה זו כזו מתנה? כי המשבר בלתי נמנע, אבל הדרך לצאת ממנו די דומה לכולם. זה מתחיל בהשקעה אמיתית בזוגיות, וממשיך בחוויות הצלחה וערך עצמי. ואנסה קצת לפרט: אני לא יודע איפה את גרה, אם זה מקום חרדי לוחץ וחונק, או סביבה מכילה ומאירת פנים. אני לא יודע אם את עובדת במקום שבו הכישורים והפוטנציאל שלך ממומש ואת זוכה לכבוד והערכה אישית ומקצועית, או שאת כל היום טרודה בענינים 'טכניים' שמיבשים אותך. לא פירטת.

הדרך לצאת מהשלב הקשה הזה של התשובה הוא דרך העלאת הערך העצמי, חוויות הצלחה, אישיות – וזוגיות. להקיף את עצמך בסדר יום שבו תקבלי את ההערכה והכבוד שמגיע לך. אולי זה מחיב קצת לימוד או הכשרה, אולי זה מחיב יותר השקעה בזוגיות, לדעת לגשר על הפערים. את ממש צעירה, ויש לך שני ילדים – כל האפשרויות פתוחות. ולכן אני אופטימי. המצב הקשה והמעיק שאת חווה כרגע הוא זמני. ואת זה את צריכה לשנן ולזכור.

יש אתר בשם "מענה" שיש שם הרבה מאמרים על השלבים ה'קשים האלה' בתשובה. מומלץ לך לעיין בהם. יש ספרים שמדברים על השלבים האלה (חלקם מוזכרים שם באתר מענה). כדאי לך לעיין גם בהם.

כמו כן, הזכרת ערבי הפרשת חלה. זה נהדר, אבל חסר לי חיבור לתורה, חיבור לשיעורים מרוממים. יש הרבה. הרבנית ימימה מזרחי, סיון רהב מאיר, יש הרבה הרצאות טובות, חלקן ברשת. אל תתיאשי מזה, אם תמצאי עוגן אחד, מנוע אחד כזה, זה יכול לתת כח בסערה הגועשת שאת נמצאת בה כעת.

אשמח להמשיך ולסייע, את מוזמנת לכתוב לי ישירות למייל.

דן

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

שאלות כאובות אחרי טראומות מטלטלות
  כמה לילות אני ״שורפת״ על האתר שלכם מכורה קשות מוצאת נחמה לכל כך הרבה נושאים ושאלות שמתעוררים סתם ככה באמצע החיים. במפגש החזיתי בין אנשים, דפוסים, התנהגויות, קהלים, זרמים, מצב בטחוני, עולמי ואפילו מזג האויר. סקרנות טבעית שמוצאת מאגר תשובות מדהימה כאילו כיוונו גם אלי. לפעמים נראה שהשקעתם בתשובה...
אנחנו אמורים להיות בתודעת גלות או תודעת גאולה?
  הימים האלו מזכירים לנו ש'צריך' להתאבל על החורבן והגלות. ולצערינו זה לא בא בטבעיות ובקלות. הרבה כותבים על כך שקשה לנו להתחבר כיון ששקועים בחומריות, יש גם כאלו שמדגישים עד כמה הסבל בדורינו הוא קשה ונוראי וכמה יהיה טוב שתבוא הגאולה ועוד ועוד. אני מנסה להבין מה ה' רוצה...
איך מתאבלים באמת על חורבן הבית?
אנחנו נמצאים עכשיו שבוע לפני תשעה באב, ואני שואלת איך מצליחים באמת להיות באבלות הזאת? כמו הרבה קשיים שקורים בחיים הנטייה המאוד אנושית היא להדחיק, לדחוף הצידה למלא את הראש בדברים משמחים ולנסות לשכוח מהצער. נכון שהדרך הנכונה להגאל מכל דבר בעצם היא לתת לעצמינו לעבור דרך הקושי, להרגיש אותו,...
יתכן חיבור לתורה ומצוות מתוך שמחה?
גדלתי בסביבה קשה מאוד ורווית סבל, שכללה פגיעה וטראומה. באותן שנים חשוכות, המפלט היחיד שלי והעוגן שהחזיק אותי בחיים היה הקשר עם ה' יתברך. נאחזתי באמונה ובתפילות בכל כוחי. כשהתבגרתי, הצלחתי סוף סוף להכיר בכך שהמצב סביבי היה רע ולא נורמלי, למדתי לשים גבולות והתרחקתי משם כדי לנסות לחיות חיים...
מה הייעוד שלי כשאני נשוי למתמודדת נפש?
אני מנסה להבין מה הייעוד של אדם שנשוי למישהי עם מחלה נפשית חמורה. ברור לי שהיעוד של כאלו נישואין אחרת מהרגיל. אני יודעת שלדוד המלך היה שאלה על מה הייעוד של שיגעון, אני לא יודע מה התשובה. קשה לי מאד ואני מנסה למצוא עוגן של ייעוד שיעזור לי. כשזה חמור...
איך ארגיש קשורה לתורה שמדברת עלי כך כאישה?
אני נגמרת מבפנים ולקח לי המון זמן בכלל להעיז לכתוב את זה. אני באמת מנסה להיות חרדית טובה ויש לי פחד נוראי שהמחשבות האלה הן כפירה גמורה. אבל אני לא יכולה לשאת את זה יותר. רק אציין בהתחלה שגדלתי במקום פוגעני מאוד ואני מטופלת על זה, אז בבקשה אל תתעכבו...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן