דלג לתוכן
אני מחנך במוסד חרדי עם לימודי ליב"ה, זכיתי להיות מחנך לתלמיד ירא שמים ואצילי, מחונן ומוכשר שגם מושלם בכל שאר התחומים ומלא בשמחת חיים, כמחנך אני צופה לו עתיד מזהיר מכל בחינה. במהלך שיחה שגרתית סיפרה לי האם שבכוונתה לפרק את הבית ולהתגרש, כמחנך שיודע את המחיר הקשה שהילד עלול לשלם כתוצאה מהחלטה זו ועולמו של תלמיד יקר ואהוב בסכנה על כל המשתמע, ליבי עליו אך אינני יודע מה נדרש ממני לעשות במצב זה, מה מותר ומה אסור ומה מומלץ, אודה לתשובתכם.
שלום וברכה.
אתה כותב שזכית להיות מחנך לילד ירא שמים ואצילי, ותרשה לי לומר שלדעתי הוא זכה לא פחות.
מרנין את הלב לראות מחנך אכפתי כמוך, שמסוגל לראות את נפש התלמיד שלו, וכואב את הכאב הגדול שכנראה עומד ליפול על כתפיו הקטנות של הילד.
אני בטוח שלא קל לראות ילד כך כך שמח ופורח, ולדעת שבעוד תקופה לא ארוכה הוא צפוי לעבור תחת גל גדול ומאיים שיגרום לו לעצב ולכאב שילווה אותו לשנים ארוכות.
אתה שואל מה מותר מה אסור ומה מומלץ לעשות, ובמקום לענות לך תשובה פסקנית אני מציע לנתח יחד אתך את הנושא:
אני מציע שנבצע הפרדה בין ההורים לבין הילד.
כאחד שרואה את טובתו האישית של הילד אני בטוח שהיית מעדיף שהם יישארו נשואים ולא יתגרשו, אולם החלטות כאלו לא מתקבלות רק מתוך שיקולים של טובת הילדים…
למרות שנודע לך על כך בשיחה אגבית, מסתבר שהוריו חשבו על כך במשך שנים ארוכות, ובמקרה כזה לא רק שלא תוכל לשנות את עמדתם, אלא שאם תנסה לעשות זאת הם צפויים גם לכעוס עליך (בצדק לא מבוטל) על כך שאתה מתערב בחייהם האישיים.
הנזק שעלול להיגרם מכך שתנסה להתערב, הוא בכך שהם יסמנו אותך כאחד שמבקר אותם, ועלולים לחשוש מלשתף אתך פעולה גם בדברים הנוגעים לטובת הילד.
לעומת שאלת הגירושין של ההורים שכנראה אין לך חלק בה – אתה נושא בתפקיד מרכזי בסיפור הזה ביכולת ההתמודדות של הילד: ברגעים הקשים שיעברו (ואולי כבר עוברים) על הילד, הבית היציב שלו מתפרק מתחת לרגליו והדבר החשוב ביותר הוא שלפחות במוסד הלימודים הוא יזכה ליציבות.
המשמעות שהוא יראה בך כמחנך בתקופות הסוערות שהוא יעבור – גדולה בהרבה מהמשמעות שילדים אחרים רואים בך. הוא עשוי לראות בך תחליף מסוים לדמות אב, והקשר בינך לבינו יהיה הרבה יותר משמעותי כשהקשר שלו עם ההורים מאבד מהיציבות שהייתה לו. יתכן מאד שההתנהגות שלו עלולה להיות בעייתית, הוא עלול להתחיל להפריע בשיעורים או להתנהג בצורה לא יפה לחברים – התנהגות שבשגרה אמורה לזכות את הילד בעונש חמור, אולם במקרה כזה שהילד כל כך זקוק לך – אתה חייב לדעת לתמרן בין הצבת גבולות.
מצד אחד – לקשר עמוק, יציב ובריא שיפצה את הילד על הקשרים האחרים שיתערערו.
הייתי מציע לך להזמין אותו לשיחה כמעט 'אבהית', לשוחח איתו על מה שעובר עליו ולדאוג שהוא יוכל לספר לך בצורה פתוחה וישירה על כל מה שעובר עליו.
כמובן שתהיה חייב להציב גבולות, אולם כמו אב שמציב גבולות – תקפיד לעשות זאת בצורה אוהבת ואכפתית ולא לתת לילד להרגיש שהוא לבד בעולם.
תדגיש בפניו שהוא מוזמן לדבר אתך על כל דבר שהוא רוצה, ותעשה הכל כדי שבתקופה הכי קשה בחייו – תהיה לו דמות יציבה שלא לוקחת חלק בסערה שפוקדת אותו.
אתה יכול לדמיין את המשמעות של ילד שעוזב בית של צעקות ומריבות, או בית מלא מתחים וכעסים, והמלמד מקבל אותו באהבה, בשלווה, שואל בשלומו, ומציע לו כוס שוקו מחדר המורים?
הוא יזכור את זה לנצח,
ובכוחך לשמור על היציבות שלו בחיים גם בתקופה שההורים שלו יתקשו לעשות את זה.
תרשה לי שוב לומר לך שריגשת אותי מאד באכפתיות שלך, ושאני בטוח שהנשמה המיוחדת הזאת זכתה משמים במלמד אכפתי כמוך, שנשלח לסייע להשקות ולהצמיח את הפרח המיוחד הזה גם תחת רוחות הסערה שפוקדות אותו.
בהערכה עמוקה!
ישראל
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
