שלום לך שואלת יקרה,

התחלתי לענות לך בשבוע שעבר. ואחרי שבוע שלם של תהפוכות בעקבות משבר הקורונה, אני מרגישה שהתשובה שלי תראה קצת אחרת ממה שחשבתי. אני מאמינה שלאור המצב, את מרגישה ביתר שאת את הקושי כאשר כרגע לא נותר אלא להיות מרוכזים בדברים האמיתיים בחיים, אין לאן לברוח… הזוגיות היא הדבר הראשון במעלה, וזוגיות טובה עוזרת לעבור משברים בצורה מיטבית ותומכת.

אני קוראת אותך וחושבת: איזה רצונות קדושים וטהורים יש בך. את רוצה בית של קדושה, של הגנה מפני כל המבול שיש בחוץ, את רוצה דבר טוב והבסיס הוא מאוד נכון. השאלה היא מה התפקיד שלך בכל הסיפור? מה את רוצה שיקרה?

את כותבת: אני מפתחת אישות מטורפת כלפיו ובאמת הקשר הזוגי נפגע אך אני מוכנה לשלם את המחיר הזה בשביל בריאות הנפש שלי.. להבין שזה נטו שלו.

וכאן אני חוזרת על השאלה: את אומרת: אני רוצה שהוא יעשה מה שבא לו ושזה לא יפריע לי… האמנם? האם יש קשר זוגי שבו הבעל עושה מה שהוא רוצה, מתמכר למשהו לא טוב ואת אומרת: אני רוצה שזה לא יהיה אכפת לי, אני רוצה להיות אישה אדישה…כן, ככה את רוצה להיות? זה מצב כואב! צריך שזה יהיה אכפת לך. ושתסכימי להתבונן ולבדוק מה בעייתי כאן? כתוב: “ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך”, את רוצה אותו וכואב לך שיש בינכם דברים שמרחיקים, אבל בו זמנית את כותבת שאת מנסה למשול בו, הרצון שלך הוא לא להיפרד ממנו, לא שהוא יעשה מה שהוא רוצה ושיהיה לך טוב, אין מצב כזה של אישה מאושרת כשבעלה נפרד ממנה בליבו, במאווייו, זה מצב כואב מאוד, מהדרך שבה את נוהגת, לא נשמע שאתם מצליחים להתקרב, להיפך, כשאישה לוקחת תפקיד של מפקדת או שוטרת, בן הזוג שלה מתבצר ומתנגד (ביננו, מי אוהב שיושבים לו על הראש?) לכן, כדי לחזור אחד אל השני צריך למצוא את הדרך, ואני מוכנה לשרטט לך כאן כיוון להתחלה אם תרצי לנסות, אני יודעת שהוא עבד לנשים רבות.

העבודה הזו מתחילה בשחרור שליטה. כרגע את בתפקיד של אמא שלו, והוא כמו ילד חצוף וסורר מתנגד לך, זו דינמיקה שאתם יוצרים ומשחקים יחד, ואפשר ומותר לעצור אותה. אני לא יודעת מה הפחדים היותר עמוקים שלך, מה ראית בבית שלך ומאיפה התחושה הזו שעולה שעושים דברים בלי להתחשב בך ובדעתך, שלא רואים אותך.. בד”כ תחושות כאלה עולות מזמן קדום והן חוזרות במערכת היחסים הזוגית, לכן חשוב פשוט לקחת אחריות, להבין מה שייך לי, מה הסיפור שלו מעורר בי.

היכולת להיות בקשר

ביהדות קשר הוא דבר יומיומי. כדי להצליח להיות באמת בקשר את צריכה להשקיע. להשקיע זמן בשיחה עם האיש שלך. זמן קבוע שבו אתם משתפים אחד את השני בחוויות. כדי להגיע לשיחה מיטבית ללא השפרצות הדדיות והטחות, צריך לפני כן זמן שיחה עם עצמך. מומלץ להכניס גם את ריבונו של עולם שאת וכל מאורעותייך בידיו. בזמן הזה את נותנת מקום לעצמך. כעס, שנאה, כאב, דחיה, יאוש.. מה שעולה. בלי מחסומים. מה שאת באמת מרגישה כלפי בעלך, את פשוט מספרת (צועקת וזועמת..) ומוכנה לפגוש ולהרגיש. אחר כך, אחרי שפינית לעצמך מקום, לתחושות שלך ונתת לעצמך מענה, תמיכה וחיבוק, והמון המון עידוד על הרצונות הטובים שלך, על המאמץ, על הכאב על מצבו של בעלך שהוא חצי מנשמתך ולא, אל תוותרי על הרצון שהוא יהיה בעל נעלה, זה רצון נכון וקדוש, רק אחר כך את מבקשת מהאיש שלך (ונשמע שיש בינכם בסיס טוב) לשוחח, לשתף במה שאת מרגישה. זה חייב להיות מתוך מכווננות אליו. אם הוא פוחד או לא מעונין את מרפה. יתכן שיקח לו זמן להשתכנע שאת לא בתפקיד אמא שלו אלא בתפקיד חדש, בתפקיד של אישה סומכת ונשענת.

איך אפשר לסמוך על מישהו שאני לא יכולה לסמוך עליו?

היכולת להיות בת.

זה עובד הפוך על הפוך. בזוגיות יש פנים רבות לקשר ולתפקידים שונים שאנחנו לוקחות. חשוב שיהיה איזון בין התפקידים. אישה היא לפעמים רעיה-חברה, לפעמים היא אמא שדואגת, ששמה גבול, שמחזקת ומתלהבת (”אין על הבן שלי בעולם”) ולפעמים היא בת, שנשענת, שסומכת ושהולכת אחרי… התפקידים הללו צריכים להיות מאוזנים. אישה שהיא רק בת, ובעלה צריך לדאוג לה ולהיות שר הביטחון שלה, אסור לו להיות חלש ולהתפרק או לעבור משברים, זו בעיה. אישה שהיא אמא שמנהלת ופוקדת-זו בעיה, וזה יעשה את אחד משני הדברים: או שהבעל שלה יתנגח בה ויהיה אבא שלה בחזרה (או ילד סורר), או שהוא יהפוך לגבר מסכן וכנוע. אישה שמנסה לשלוט בבעלה-לעולם לא תהיה מאושרת. אני אחזור על המשפט הזה שוב: אישה שמנסה לשלוט על בעלה, להנהיג את רצונותיו לפי הרצונות שלה בצורה של שליטה ופקודות, היא לעולם לא תהיה מאושרת.

אישה זקוקה להישען ולסמוך, זה הטבע הנשי. וחשוב גם לזכור שבעל הוא לא ילד, אין לאף אישה מנדט לנהל את הבחירות שלו ואת הרצונות שלו. יש לו בחירה חופשית, אבל יש משהו שגובר על כל זה, ברגע שהאישה הולכת אחריו, מוכנה להיכנס לתפקיד של נשענת, מביעה רצון בצורה חיננית ולא תובעת ודורשת (וזו עבודה וגבול דק מאוד…) הוא פשוט יוצא ממבצרו, הוא מרגיש שנתנו לו את הכבוד כגבר וכאדם ומשכך, הוא יגמול חזרה בלמלא את רצון אשתו.

בשיחה בינכם, את יכולה לומר לו שאת לא רוצה להיות שוטרת ומפקדת, שאת רוצה להתפטר מהתפקיד הזה ולסמוך עליו, על מי שהוא שהוא יעשה את הבחירות הנכונות, את יכולה לשאול אותו מה עובר עליו, כמו חברה אמיתית, את יכולה לעשות הרבה אחרי שראית את עצמך ולהצליח לראות גם אותו. במקום להיות בתפקיד ה”מה עשית, איפה ומה” את עוברת להבעת רצונות בצורה נשית, לשיתוף, להבעת כאב. ובעיקר בעיקר, להבין שיש לו בחירות ולכבד אותו כאדם.

אם נלך ראש בקיר, המטרה ה”יבשה” היא שיפסיק עם המחשב בבית או בחוץ. אבל האמת, שהמטרה המהותית היא להתחבר. לאהוב. ולהבין מה שלומו, מה עובר עליו. למה הוא זקוק למחשב. מה את כאישה יכולה לתת לו ולחזק אותו כדי שיהיה לו טוב. אם את רוצה באמת להצליח לעזור לכם,

המטרה שלך כרגע צריכה להשתנות, המטרה שלך היא: איך לגרום שיהיה לו טוב, איך להצליח לעזור לו להרגיש הגבר שלך, איך להיות הבת שלו ולא אמא שלו, עזבי את המחשב כרגע, (בתוכך תכאבי, תתפללי, וכשיגיע רגע שהוא מסוגל לשמוע-תשתפי ע”י הבעת כאב בלבד וללא האשמות) את תשומת הלב שלך את משקיעה בו, במה שלומו, מה עובר עליו, מה הוא מחפש בחוץ, לא לפני שאת נותנת לעצמך באהבה את ה”מה שלומך” הזה.

מה שכתבתי לך, לא יקרה ביום אחד. זה תהליך. יתכן שהמשבר הלאומי שאנחנו עוברים עכשיו, יכניס לפרופורציות ויעזור לך להסתכל בעיניים של תכלית על הניסיון שה’ שולח לך ועל ההזמנה להעמיק ולקבל זוגיות טובה באמת ויתכן שהמשבר הזה יחריף את התסכולים ואת הפערים בינכם. הדבר הזה תלוי הרבה בגישה שלך לדברים, במידת המוכנות שלך להשקיע בקשר אמיתי, להקדיש זמן, תפילה ולב אמיתי לעצמך ואליו.

כמובן שאם יש צורך בתמיכה חיצונית בכל התהליך הזה, מומלץ מאוד לקחת מישהי שאת סומכת עליה ושלא מהמעגל הקרוב לכם שמכירה אותו, ולשתף אותה במה שעובר עליך, לקבל תמיכה ועידוד, יעוץ והכוונה. ותמיד-אם את מרגישה שאת לא מסתדרת לבד, תוכלי לפנות לטיפול שתמיד נותן מקום ויכול להרגיע ולקדם אותך בעבודה הזוגית שלך. אם תרצי פרטים של מטפלות בהתאם ליכולות שלך-אשמח להפנות, חשוב לדעת שיש טיפולים חינמיים דרך קופות החולים.

מאחלת לך להצליח להיות ולתת לך את מה שנפשך ונשמתך חסרה, ולהצליח למלא ולתת לאישך חסרונו שלו ולפתח את היכולת להרפות, לשחרר ולהיות בת. מאחלת לכם גם שתזכו ל”אהבת מעלה” (הרמב”ם) שהיא אהבה שבה בני הזוג עוזרים זה לזה להתעלות ברוחניות ולחיות חיים אמיתיים.

באהבה,

והמון כוח ובריאות,

תמר מ.

tamarmoshe91@gmail.com

יכול לעניין אותך לקרוא שאלות על אינטרנט למגזר החרדי >>

נ.ב ממליצה לך מאד לקרוא גם את התשובה הזו – אובדת עצות עם הרגלי הצפייה של בעלי >>