שלום יקרה ואהובה.

שאלתך למעשה מתחלקת לשנים.

בחלק הראשון את משתפת שאת מלאה בביקורת עצמית גבוהה, שאת חשה רעה, נגעלת מעצמך, וקשה לך עם התורה כיוון שלדברייך את עושה כל כך הרבה עבירות, כך שאת חוששת ש(חלילה) תהיי בגהינום. את גם כותבת שאת מתקשה להתפלל על ביאת המשיח, כיון שאת חוששת שלא תזכי לכך.

בחלק השני את תוהה איך רוע מגיע לעולם. מה ההבדל בינך לבין רוצחים. את כותבת שכולנו נולדנו אותו הדבר, אז כיצד ישנם אנשים שמגיעים לכמות של רוע?

באשר לחלק הראשון של שאלתך –

אני חייבת בפתח הדברים לשתף שיש לי אתגר גדול מאד לנסח לך תשובה על בסיס השאלונת הקצרה והנוגעת ששלחת לנו.

אין לי מושג מי את, איך את רואה את עצמך מבחינה דתית, מבחינה מוסרית ומבחינה חברתית.

כל שאני יודעת מעבר לשאלה שניסחת הוא שאת בת 17.

אז אקדים ואומר שאיני יודעת אם התשובה שאני כותבת כאן למטה נכונה ומדוייקת עבורך, אבל בשביל שכן אוכל לכתוב לך משהו, אני מניחה שאת בחורת סמינר בת 17. שכמו יתר בנות גילך, יש לך רגעים טובים ומוארים, וגם רגעים של נפילות. במידה ויש סיבה ספציפית, או מעשים ספציפים שבגינם את מרגישה ש"המהות שלך רעה" ו"שאת נגעלת מעצמך", כתבי לי בחוזר ואנסה לכתוב עבורך תשובה שאולי תהיה מדוייקת יותר עבורך.

הדברים שאת כותבת על אודות התחושה הרעה שמלווה אותך ועל הרגשתך שאת עושה כל כך הרבה עבירות מזכירות לי את השיח ששלט בהיותי נערה.

אני זוכרת איך חשנו שכל הצרות שמתרחשות בעולם נגרמו בגללנו. אני זוכרת יום עיון שלם בחודש אלול בהיותי בכיתה ט', והאימה שחשתי כמה אני "רעה" בעיני הקב"ה. ואז עלה לבמה ר' ברוך גריינמן, והוא אמר כך: "אב הרחמים, הוא ירחם עם עמוסים, עם שעמוסים במצוות".

ולפתע גווי הזדקף, והוא המשיך ואמר: "תחשבו על העולם כפירמידה. ביסודה קיים רוב העולם, גויים שאינם שומרים אפילו על שבע מצוות בני נוח, בחתך מעליהם יש את הגויים שכן שומרים, מעליהם יהודים שרחוקים מעבודת ד'

ועליהם, בראש הפירמידה – יש את היהודים שעובדים את הקב"ה וגורמים לו לכל כך הרבה נחת רוח. ואתן – כך אמר לנו הרב גריינמן,

וכך גם אני אומרת לך: ואת, בראש הפירמידה. תחשבי כמה מצוות את עושה אפילו בלי מחשבה: את קמה ונוטלת ידיים בבוקר? כבר גרמת נחת רוח גדולה להקב"ה, לבשת את תלבושת הסמינר – כלומר, התלבשת בצניעות, כבר עשית מעשה גדול.

התפללת (אפילו בלי כוונה, אפילו בכיתה מתוך שיגרה), נרשמה לזכותך עוד מצווה. כך, אפילו מבלי משים, השגרה שלך מלאה במצוות ובמעשים טובים. וכל זה – מעשים שאני משערת שנעשים אף ללא כוונה מיוחדת. תחשבי על כל התגברות מלשון הרע, כל ברכה שאת מצליחה לצקת לתוכה מעט כוונה, כל המעשים הטובים האלו מזכים אותך להיות בראש הפירמידה, עלייך נאמר – אב הרחמים הוא ירחם עם עמוסים – אב הרחמים מרחם, אוהב, מקרב ומוקיר אותך. את עמוסה ומלאה במעשים טובים ובמצוות.

כדי להפנים את החוויה הזו, ואת התחושה הטובה שאמורה ללוות אותך, אני מזמינה אותך לערוך רשימה מדי יום, בזמן שמתאים לך: בבוקר, במהלך היום, או בערב, ולציין לעצמך במחברת ייעודית את המצוות שעשית (אפילו בלי כוונה: בירכת ברכת המזון, קמת לאישה מבוגרת באוטובוס, שטפת כלים לבקשת אימך וכו), אני מקווה שבאופן זה תצליחי להזדקף, ולמלא את עצמך בשמחה עצומה שאת זוכה לעשות כל כך הרבה מצוות ולגרום נחת רוח לבורא העולם.

האמיני יקרה שהמהות שלך היא טובה, היא מלאה באור אינסוף ובזכויות עצומות שמקיפות אותך ובכך את אהובה, רצויה ומחובקת בידי הקב"ה, ובטח שתזכי להגאל יחד עם כל עמ"י בקרוב בימנו, אמן.

לגבי החלק השני של שאלתך – מדוע יש רוע בעולם?

הקב"ה הניח בעולם את כוח הטוב והחיים, ואת כוח הרע – המוות וציווה עלינו: ובחרת בחיים. לאדם נתונה הזכות לבחירה חופשית, ובכל רגע נתון יכול לגבוה ולחבור לצלם האלוקי שטמון בו, ולחילופין, חלילה יכול לרדת נמוך מאד, להתחבר ולפתח את החלק השפל שבו.

לכל אחד נתונה הבחירה מה לעשות בכל רגע נתון ובמה לבחור.

ישנו משל על אדם שעמל כל חייו לטפס על הר, ובמשך שנים עלה ועלה ועלה, ויהי היום, והוא נמצא כבר בנקודה מאד גבוהה בהר, ולפתע הוא מגלה לידו נער צעיר לימים. "אתה כל כך צעיר" תהה אותו מטפס, "אני במשך כל חיי מטפס, איך הספקת כבר להגיע לראש ההר?"

עונה לו הנער הצעיר: "הוריי טיפסו וטיפסו כל חייהם, אני עצמי נולדתי כבר כאן".

יש משמעות גדולה מאד לעבודה הרוחנית שאנו עושים בחיינו, כיון שהיא משפיעה על המקום הרוחני בה יוולדו ילדנו ובכוחה לערוך "קיצור דרך" לדואות הבאים.

ולהפך, אנשים שיורדים נמוך וחיים בתוך ביבים של רוע, יולדים אף הם לשם את הדורות הבאים.

כמובן שלכל אדם יש בחירה חופשית, אבל בבחירה החופשית שלנו בטוב, אנחנו מסייעים גם לדורות הבאים בעשיית הטוב שלהם.

שואלת יקרה,

את אהובה מאד על בורא העולם. את מוקפת במצוות ובמעשים טובים, את נמצאת בראש פירמידת האנושות.

זכרי זאת בכל יום! זכרי שאת אהובה ורצויה לפני הקב"ה, ובוודאי שתזכי להגאל יחד עם כל עמ"י במהרה בימנו אמן.

מאחלת שתצליחי להרגיש, בחוש ממש, כמה את אהובה ורצויה לפניו.

רבקי