תשובה

שלום לך שואל יקר!

אהבתי והתחברתי לצורת שאלתך ולגישה. ואני תקווה שנתחזק כולנו יחד בימים אלו, בדרך הנכונה והרצויה לפניו יתברך.

*

כתבת נהדר – הן אלו המתבדחים והן אלו הרציניים בפרוס הימים הנוראים.. לאן תחושת הבטחון נעלמת באלול, ולאן רצינות של אלול נעלמת בראש השנה.

זאת שאלה שטומנת בחובה הרבה מאוד. מה בעצם פשר הדבר הזה, שאנחנו מפחדים נורא באלול, מתכוננים, מצחצחים את נשמתינו, מתפללים, מבקשים סליחות, מתכוננים לימים הגדולים ראש השנה ויום כיפור. והנה יום יומיים אחר כך, אנחנו צונחים צניחה כמעט חופשית אל החיים עצמם. שאלה אמיתית שזועקת מקירות הלב והנפש.

אם אנחנו מרחיבים ומעמיקים את קירות שאלתך, אנחנו יכולים להגיע אל כל חגי ומועדי עם ישראל, אנו שמחים לקראת פורים, חוגגים כדבעי, וצונחים אל השגרה. כך בחנוכה, חווים אנו את הצלת הנפש בימים ההם בזמן הזה, וצונחים. כך גם בחג הפסח, בו כולנו עושים עצמינו כאילו יצאנו ממצרים, גאולה, כל גבהות הנפש, והופ, אנחנו שוב על הקרקע, על העפר התיחוח והמטשטש.

בשאלתך אתה מגיע עד שבת קודש, המגיעה בכל סוף שבוע ביום השביעי, שבת וינפש. ואתה רואה את זה כך – עוד מעט שבת נו נו.. שבת הגיעה, המשחק נגמר.. כולם רגועים פתאום..

שאלה מאוד מעניינת, ודרך מאוד מרתקת של התבוננות וחשיבה

*

אני שואל את עצמי שאלה, מה בעצם היית רוצה שיהיה, שכולם יתכוננו לשבת קודש, ואז השבת תגיע, וכולם ימשיכו להיות לחוצים ולהכין דברים. או אולי שנהיה רגועים גם לפני כניסת השבת במהלך השבוע, כמו בשבת עצמה.

מה בעצם היינו רוצים שיהיה בנוגע לראש השנה יום כיפור וכל חגי עם ישראל הקדושים, שנחוש בכל רגע ורגע את כל החגים כולם יחד, שנהיה מפוחדים, שנהיה חוששים, שנהיה רגועים, שנרקוד כל השנה כמו בפורים.

מה בעצם נעשה ומתי, האם כל הזמן נהיה בלולים מהכול ביחד ובערבוביה, או אולי לא נחוש אף אחד מהם כלל וכלל?

*

הבה ננסה לחשוב ביחד היטב, בא ונניח סיפור משפחתי אמיתי מהיום יום שלנו, בשבת הקרובה מתעתדת להגיע אלינו הביתה כלה לשבת, כלה אמיתית של אחד מבני הבית שבא בקשרי אירוסין עם בת גילו.

כמובן מאליו, שכולנו מתכוננים היטב לשבת, קונים, מכינים, מתארגנים, מבשלים, מתרגשים, מנקים ומסדרים.

יום שישי, כולם לחוצים, עוד ועוד אירגונים כמעט אחרונים, הפשטידה הזאת, והעוף הזה. עוד קצת סמרטוט בפינת המטבח, מיישרים את הפרחים…

והנה.. הגיע השעה, והכלה היעודה בפתח, כולם מחויכים חיוכים מקסימים, כולם שקטים ונעימים, מקבלים את פניה בפנים רחבות ומחויכות, ומכאן ואילך שקט ושלווה, אהבה ואחווה.

סיפור מוכר..

מה פשרו של האירוע הזה, מה זה המשחק הזה, רגע אחד כולם לחוצים, וברגע האחר כולם שקטים ומחייכים. האם אנו חיים חיי שקר, האם כיזבנו בלחצים, או שמא כיחשנו ברגיעה שלאחר מכן.

אמור לי אתה, כי לי זה נראה טיבעי לגמרי, לכל אירוע, יש את חווית ההכנה אליו, ויש את חווית האירוע עצמו.

ההכנה טומנת בחובה לעיתים מאמצים, עבודה, עמל יגיעה ותחושות שונות.

חווית האירוע עצמו, היא סוג של מימוש, סוג של פורקן, זאת חוויה שונה לגמרי, והיא באה בצורה שונה לגמרי.

כך אמור להיות, כך הם פני החיים האמיתיים והכנים.

כל חוויה שיש לנו בחיים, אנו מתכוננים אליה, אם רב ואם מעט, ורק לאחר מכן אנו חווים אותה.

כל זוג שבא בקשרי נישואין, עובר סדרה של חוויות שאין אחת דומה למשניה, הפגישות, הלבטים, הספקות, ההחלטה, קפיצת האושר, הלחץ, הפורקן, ההרגל, שבירת ההרגל, ילד ראשון, וכך הלאה והלאה עד סוף החיים. לפני כל שלב מרגישים תחושות מסוימות, כשלאחר מכן נעלמות התחושות הללו, ותחתיהן באות תחושות שונות וחדשות.

איננו קרשים, בני אדם חיים הננו..

*

גם החוויות הרוחניות כך הן, לגמרי כך.

השבת קיימת ביום השביעי, ואנו עורגים אליה, אנו מתרגשים לקראתה, אנו מתכוננים, אנו נלחצים, אנו מתרגשים ומארגנים.

זה נעשה בשצף קצף לפעמים, תלוי באופיינו, ובהערכתנו לשבת הקדושה.

והנה, זה מגיע, יום השישי, ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלוקים ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה…

הכול הולך אל השביתה, וגם אנחנו משתתקים, נרגעים, נתפסים בשרעפים, וחווים את הרגעים הנפלאים, של הקדושה והכבוד, של ההוד והתפארת, של השקט והשביתה, של האמונה והבטחון.

כולם הולכים לבית הכנסת, ומנעימים בזמר, לכה דודי לקראת כלה, פני שבת נקבלה..

שבת הגיעה, שבת לה חיכינו הגיעה ובאה, ברוך ה' שזכינו, כעת נמלא את תפקידנו בשביתה ברגיעה ובמנוחה מכל מלאכה.

תפקיד והכנה, תכלית וחוויה – זה שמו של 'משחק' האמונה בה' וקיום דרכיו ותורתו.

*

גם ראש השנה ויום הכיפורים, אינם משחק כלל וכלל.

ישנם ימי המלכה מיועדים, זה מרגש, זה קצת מטיל אימה ורטט, התרגשות וזיע. הקב"ה עומד בימים אלו ומעביר את בניו כבני מרון, צריך להתכונן לזה היטב, זה לא ימים פשוטים, אלו ימים נוראים, ימים שבהם המורא שולט.

המלך בשדה, המלך בא לעיר, המלך מסתובב בינינו, מי לא ירא ויתרגש. המלך רוצה אותנו אצלו בראש השנה, אצלו בבית.

עד שהימים מגיעים לשיאם, והימים אכן סוף סוף מגיעים, אנחנו מבצעים את תפקידנו בצורה הטובה ביותר שאנו יכולים. ואחר כך ממשיכים הלאה בביטחון שעשינו מה שצריך, משום שהקב"ה מדבר אלינו כבני אדם, ולא כמלאכים, ומשכך אנו בטוחים שאנו רצויים לו.

והקב"ה משפיע עלינו שפע הלאה גם בימי החולין, בעבודת האדמה, ובחיים עצמם.

*

אלה הם חיינו. וזה תפקידנו בעולם הזה.

מעגל השנה מכיל בתוכו את כל הקצוות, שמחה גדולה עד דלא ידע מחד, וגם חרדה ועצב בקצהו השני מאידך, כשבין לבין ישנן חוויות רבות ונוספות על פני המנעד. כשבתוך זה קיימת ומשוקעת השבת הקדושה שמופיעה בכל שבוע כבריח התיכון המחבר בין הקרשים. חוויות רבות ושונות זו מזו, נפלאות כל אחת בדרכה שלה. וכל אלו החוויות והתפקידים יחד, בונים את קומתנו הרוחנית והלאומית, ויוצקים בתוכנו פנימה צלם אלוקים כאן בעולם הזה.

אני מאחל לך ברוח ימים אלו שנה טובה ומתוקה

כולי תקווה שתבנה מדברי, ושהם יעמדו לך להבנה והשכלה על ימים אלו ועל ימים רבים

גמר חתימה טובה

דוד ב.

[email protected]