שלום רב,
משמח מאוד שבחורים בגיל 19 כבר נכנסים לעומק הבנת התורה,שהרי ספרי המחשבה אינם תוספת לתורה אלא תורף ועיקר שעליו הכל בנוי – כל הכבוד! שאלותיך גם מעידות שאתה עושה את זה בעיון ובכובד ראש – ועל כך כבר אין לי מילים, אלא לברך חזק ואמץ!
בצדק אתה שואל איך אפשר לראות את האחדות ממבט על?
האם אין מדובר בהשקפות נפרדות שמהוות למעשה “דתות אחרות”?
או אם נחדד יותר “אולי כולם טועים”? מי ערב לי שיש בידינו להבין את התורה? אם כולם מתווכחים מיהו ה’ ומה הסיבה שברא את העולם – אז כנראה שאין בכך דבר ברור ומי יכול בכלל לטעון שהוא יודע את האמת? מי יכול לטעון שיש לו סמכות לקבוע איזו השקפה עדיין מותרת ואיזו פסולה?!
אך למען האמת הפיתרון והמוצא מאוד קלים וברורים – לסנן ולמיין את הדברים ולראות על מה כולם מסכימים ובמה יש מחלוקות.
על העקרונות בתורה אין מחלוקות: שהקב”ה יחיד, ופועל בצדק, ברא את העולם, כרת עמנו ברית, נגלה אלינו בסיני ומסר לנו את התורה הנמצאת בידינו. גם בתוך התורה כולם מסכימים על הכללים – שצריך לשמור שבת, מילה, עשרת הדברות וכו’. כל המחלוקות הן בפרטים שאכן ניתנו לפרשנות, ולדוגמה:
- אין מחלוקת האם צריך לשמור שבת או לא. אלא על מלאכה מסויימת אם היא מותרת.
- אין מחלוקת על סיבת קיום המצוות – שזה בשורה התחתונה “כי ה’ ציווה”, אלא על סיבת הציווי.
- אין מחלוקת על גאולת ישראל (למעט הלל בסנהדרין) אלא על איך היא תתתרחש ומה יהיה.
את אלו מניתי בקצרה, אבל אני ממליץ לשבת ולהכין רשימה של עקרונות שעליהם כולם מסכימים ואין בהם שמץ של מחלוקת. וממילא יהיה מאוד קל להבחין מי מביע דעה שונה ועדיין ‘בפנים’ ומי כבר ‘בחוץ’.
לאחר שהדברים המשותפים והמאוחדים ברורים – אפשר להסיק שהנושאים בהם יש מחלוקות – הם באמת נושאים שאין בהם בהירות, ובדברים כגון אלו – זכותו (יותר נכון חובתו) של כל חכם בתורה להביע את דעתו – והרוצה ילך וילמד ממנו, ומי שאינו רוצה ימצא חכם אחר ללמוד ממנו,שהרי אין חובה לקבל דברי כל גדול בתורה.
ובשלב זה עלינו לעבור לסוגיה אחרת – לא “מי יקבע מה האמת” – אלא “מתי האדם נמצא ברמה שהוא יכול לסמוך על שיקול דעתו”.
ועל זה בדיוק דנה הברייתא במסכת חגיגה (דף ג’ ב’) שכבר בזמן התנאים נוצר מצב מבלבל מאוד שבו “תלמידי חכמים יושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה – הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין” והאדם שואל מיד “היאך אני למד תורה” הברייתא שם משיבה על פי דרשת הפסוק בקוהלת – ש”כולם נתנו מרועה אחד, א-ל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא”
אבל זה לא מסתיים בידיעה הזו. כי גם אם א-ל אחד אמרם – אנחנו הרי שומעים כמה קולות – וכמו שאתה מרחיב בשאלתך: “השאלה היא ביחס לפסיקת הלכה בתחומים אלה… כאן הכל במציאות …יש או אין”, כלומר שגם בנושאי מחשבה ודעה – אנחנו מגיעים לשאלות שהן כמו בהלכה “מותר או אסור” “פסול או כשר” ולמי עלינו להקשיב?
והתשובה היא: “אף אתה עשה אזניך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין”
כלומר שברגע שהאדם נמצא ברמה של הבחנה בין הדעות – עליו להכשיר את ליבו לשמוע היטב את דברי כל אחד ועל פי זה לבחור למי לשמוע.
אבל בסופו של דבר צריך לקבל החלטה ברורה ממי לשמוע, כי אין אפשרות להחזיק בו זמנית בשתי דעות סותרות. ולכן אתה נוהג נכון שאתה מעיין במגוון תורות ודעות שמתוך כך תוכל לשבת עם עצמך ולשרטט את הכיון שנראה לך כאמיתי יותר ולהרחיב את עיונך ולימוד התורה בגישה זו. כשהדבר הנכון ביותר הוא למצוא תלמיד חכם ההולך בדרך זו ולשתות מתורתו.
בשורה התחתונה, אין לנו סמכות שתקבע “אמת אחת” שכולם מסכימים עליה. כי בדיוק על זה צריך “סמיכה” והסכמה של כל האומה. וכיון שהסמיכה אבדה והסכמה אין בנמצא – תמיד יהיו מחלוקות.
אם כן לא נותר לנו אלא “לקנות לב מבין” עם הרבה יושרה, כנות ורצינות. להיצמד למסורת והסכמת רוב החכמים – אם בהכרעות חז”ל ואם בדורות שאחרי. ומתוך כך אפשר להבחין בין מסורת לחידוש, בין מחלוקות ממש ובין דברים שיש להם צדדים לכאן ולכאן.
בברכה
מתי
mati@akshiva.com
דלג לתוכן
