שלום לך שואל יקר ואהוב
ראשית עצם העמדת השאלה והיציאה מהשבלונה המוכרת והנוחה, היא עצמה מסמלת ומעידה על שלב של חיפוש ובירור אמיתי מתוך מבט מעמיק על החיים. אשריך שאינך נותן לחיים לזרום ללא התבוננות והבנה מה פשרם ומה המקום שלנו בהם!
לבירור הסוגייה הנפלאה שהעלית, אין מתאים יותר לעיין בה מהמועד שבו אנו מצויים, חודש אלול חודש שבו אנו שבים ומתקרבים אל הבורא. ותחילה עלינו לברר ולהעמיק קודם כל מי הוא "האני" האישי הפרטי ורק אחר כך לשוב לדודי וכך נזכה ברחמיו לדודי לי.
אפתח בסיפור המופיע בגמרא בעבודה זרה דף יז. על אלעזר בן דורדיא שהיה חוטא ובעל עבירה גדול. בעודו מצוי בסיטואציה הכי שפלה שלו (שעת עבירה עם אישה זונה) הוא מקבל מסר מלמעלה שאין לו תקווה ואינו יכול לשוב בתשובה.
וכך מתארת הגמרא: "הלך וישב בין שני הרים וגבעות, אמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה. אמר: שמים וארץ בקשו עלי רחמים, אמרו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה. אמר: חמה ולבנה בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: וחפרה הלבנה ובושה החמה. אמר: כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: ונמקו כל צבא השמים".
גמרא זו מתפרשת בכמה פירושים, אני אתייחס לאחת הפרשנויות ובה נפתח.
אלעזר בן דורדיא מתוך ייאוש הלך וישב, ברח מאחריות אישית ואף האשים את כל סביבתו במצבו הנמוך. זו פשר פנייתו להרים והגבעות הם ההורים שלו, או לשמים והארץ הם מציאות החיים או לכוכבים ולמזלות שזה המזל והזמן הספציפי שבו נולד וכדו'. את כל הנתונים הללו תבע והאשים שהם האשמים בגורלו ובעתידו ורק בגללם הוא נמצא במקום שבו הוא נמצא כעת.
אך הם התנערו ממנו ומתוך כך הוא התעורר לתשובה כפי שמתואר שם: "אמר: אין הדבר תלוי אלא בי, הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו". אלעזר בן דורדיא הגיע להכרה שלא נכון להאשים את כולם חוץ ממנו. הפוך, הוא האשם והאחראי הבלעדי לכל מעשיו ופעולותיו לטוב ולמוטב.
הגמרא מציינת: "יצתה בת קול ואמרה: רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא". נראה שלרבי אלעזר זה כבר היה מאוחר, אבל הוא במעשה שלו משמש הרב של השבים המודל והחיקוי לתשובה ולכן ננסה לצעוד בעקבותיו ולברר מי אנחנו ומה תפקידינו.
השאלה שצריכה להישאל היא, האם לא צדק רבי אלעזר בתלונתו וכפי שהיטבת לשאול האם זה שאדם נולד באופי מסוים משפחה מסוימת ובתרבות מסוימת, זה לא מה שהוביל וגרם לו למעשים ולכלל הפעולות שהוא עושה בחיי היום יום שלו.
לנגד עיני עומדות מילותיו המופלאות של הרש"ר הירש: "דע, כי הקב"ה יעד אותך להיוולד דווקא בתקופה שבה נולדת, בסביבה שבא באת לעולם, להורים שהולידו אותך בנסיבות מיוחדות לך, מפגיש אותך עם אנשים מסוימים, נותן לך מורים מהם תלמד וידידים להם תתחבר או תתרחק מעניק לך כוחות גוף ונפש במידה הנדרשת לצרכך, מעמיד אותך במהלך חייך במצבים הייחודיים לך. כל אלה מהווים עבורך את האמצעים הטובים ביותר כדי להגיע אל התכלית אליה נשלחת לעולם למלא את רצונו יתברך, ובהם טמונה הצלחתך".[1]
בפקחותו הרבה הרב הירש לא מבטל את המקום שממנו באנו, את החברה שלנו או את התנאים האישיים הייחודיים שלנו. כל הנתונים הללו הם הכלים ויסודות שדרכם עלינו לעבוד את עבודת הבורא הפרטית והייחודית לנו שהרי רק אנו נולדנו בנתונים הספציפיים האלה.
כל אדם נולד חי ונמצא בנקודת מוצא אחרת משאר הנבראים, זו המציאות שאיתה הוא אמור לחיות ולמלא את ייעודו ותפקידו הייחודי בהתאם לאותם נתונים.
אין דרישה מהאדם תהיה מישהו אחר, אלא תתייעל ותנווט את הנתונים הסביבתיים שלך לעבודת הבורא. זו אמירה כללית שרלוונטית גם ביחס למשפחה ביחס לקהילה וכדומה.
גם ביחס למידות ולתכונות שחנן הבורא את האדם, אלו מידות שניתנו דווקא לו ולכן אין ראוי לו ללכת נגד טבעו, אדרבא עליו להשתמש בטבעו ובתכונותיו לטובה ולתועלת עבודת הבורא.
אנחנו לא דנים כאן בהיבט סוציולוגי חברתי, הנידון והתביעה על האדם היא האם הוא מנווט את כל מעשיו על פי תכונותיו לעבודת הבורא או לא. בדרך כלל אדם חילוני שנולד רחוק מאור הבורא, אינו שומר תורה ומצוות ואינו פועל כפי המידות והתכונות שחננו הבורא ולכן מוטל עליו להתבונן בסביבתו ולנווט את דרכו לעבודת הבורא בהתאם לנסיבות חייו הפרטיות.
האם הוא צריך להשתנות ולהיות חלק מקבוצה כזו או אחרת? אין על כך תשובה חדגונית. כל אחד נדרש לחיות בהתאם לנתונים ולמצב הספציפי שהובילה אותו אליו ההשגחה. מה שנדרש ממנו זה לעבוד את הבורא בהתאם לאותם נתונים ולכן עליו להיות יהודי שומר תורה ומצוות ולא חלילה אדם מנותק מקיום מצוות שאינו מכיר במציאות הבורא וממילא גם אינו מכיר בכך שנברא דווקא עם האופי והטבע הספציפי הזה.
הנידון איננו צריך להיות נולדתי כזה או כזה, הנושא הוא האם אני קרוב לבורא כפי שצריך או שאינני פועל בכוחות ובנסיבות שניתנו לי כראוי. לא נדרש מהאדם להשתנות לשנות את קהילתו ואת אורחות חייו, נדרש ממנו לבחון היטב האם כשהוא בסביבתו ובמצבו הנוכחי האם הוא מתקרב לבורא או לא. אם הוא מתקרב ומתעלה סימן שנסיבות חייו אכן מובילות אותו למקומו הראוי לו, אך אם חלילה להפך, עליו לבחון ולבדוק את דרכו מה הדרך הטובה ביותר עבורו מתוך דגש על הנתונים האישים שלו.
בתוך שאלתך מונחת שאלה גדולה כלפי אדם שנולד כגוי האם עליו להיהפך ליהודי או לא, זו סוגייה רחבה ומורכבת, אגע בה באופן כללי וישמע חכם ויוסיף לקח.
בפשטות אנו אכן לא תובעים מהגוי לעזוב את עמו ולהתגייר, אדרבא גר שבא להתגייר בהתחלה מונעים אותו מעשיית הצעד הזה, מנסים להשפיע עליו לא להשתנות אלא לקבל לשמור את שבע מצוות בני נח שבהם הוא מחויב ובכך הוא יתקרב אל הבורא כפי שאכן בראו כגוי.
אמנם אם הוא מתעקש ומפציר בנו לגייר אותו, הוא מצטרף לאותם מקרים של אנשים מופלאים שהתעקשו והצטרפו אל העם היהודי כדוגמת רחב או רות המואבייה ואפילו בדורות מאוחרים יותר דוגמת הגרף פוטוצקי שנהרג כאברהם בן אברהם ועוד. אלו ודוגמתם הם אנשים שמוטל עלינו לעודד את כניסתם תחת כנפי השכינה משום שהם חפצים בשינוי הזה ורוצים בו בכל מאודם.
נוסיף שבספרים מופיע שנשמות הגרים אלו נשמות גבוהות שהיו במעמד הר סיני וירדו לתקן את האומה שמתוכה התגיירו. אלו נשמות ספציפיות ולכן אין זו אמירה כללית ביחס לכלל הגויים.
נעמיק ונאמר, הגוי שלמרות הכל החליט להתגייר אכן אינו עושה שינוי כפי שכותב החיד"א (חומת אנך הושע פרק יד) שהגר רשאי להתגייר למרות שעל פי מזלו הינו שייך במהותו לאומה שממנה הוא בא, משום שנשמות הגרים הם ניצוצות של עם ישראל שנטמעו בין האומות ואם כן נמצא שנשמתו היא נשמה השייכת לעם ישראל ובסה"כ כעת היא חוזרת למקורה.
הרי לנו שבאמת לא מבקשים מהגוי להתגייר וגם במקרה שהוא חפץ ואכן מתגייר אין זה שינוי אלא סוף התהליך שייעד הבורא לו ולנשמתו.
על כל פנים הקושי הגדול שאתה תיארת, אכן משתקף בעניינו של הגוי הבא להתגייר. כאמור בהתחלה מניאים אותו מצעד הזה, זהו צעד קשה ומורכב לעזוב את הדרך והחינוך שבה גדל ולהיות בן עם אחר. אולי הוא לא באמת שלם עם הצעד הזה, אולי הוא לא מבין לעומק את מהות השינוי הדרסטי הזה ולכן אנו מניאים אותו מלחולל שינוי כה מהותי.
אך כאשר הוא מפציר ומבקש, אדרבא אנו מצווים לגייר אותו ואף לשמור על כבודו. צא וראה על ריבוי הפעמים שציוותה התורה לאהוב ולנהוג כבוד באותו אדם שעשה צעד כה משמעותי בצורה כנה ואמיתית, ואם אכן הוא דבק בדרכו החדשה עלינו להוקיר ולכבד אותו על כך.
מיוסף הצדיק מרבי אליעזר ומשאר הדמויות שמלוות את ההיסטוריה העשירה של עמינו אין אנו למידים להיות כמוהם. כאמור לא נבראנו כמוהם, לא התנסנו בניסיונות שלהם ולא היינו בסיטואציות שלהם. ולכן לנו יש את הכוחות שלנו ולהם היה את הכוחות הכבירים שהיה להם.
המסר העצום שעלינו ללמוד מהם הוא כיצד הם הכירו את תכונות נפשם את הכוח היחודי שלהם, כוח שעזר ליוסף לעמוד בניסיות שבן אנוש כמעט לא מסוגל לעמוד בהם. או הכוח העז של רבי אליעזר לעמול וללמוד למרות הקשיים והמהמורות. ההכרה שלהם בכוח הייחודי שלהם הביאה אותם למלא את ייעודם הכה משמעותי בעם ישראל.
מזה עליך ועלינו ללמוד, להכיר בכוח שלך בתכונות הייחודיות שלך, לא לזלזל בהם אלא להשתמש ולנצל אותם עד תום וכך תזכה לעבוד את הבורא בעבודה המותאמת לך באופן אישי.
לסיום אברך אותך שתזכה להמשיך להתקרב אל הבורא שתזכה להכיר את מקומך וכך תעמוד לפניו בראש השנה, בו הוא ברחמיו הגדולים יגזור עליך שתחיה לאורך ימים טובים וכך תמשיך לפעול ולהשפיע בעולם כפי התכונות והכישרונות הייחודיים והמותאמים אך ורק לך!
כתיבה וחתימה טובה
צבי ג
דלג לתוכן
