The Butterfly Button
איך אדע מה תפקידי בעולם?

שאלה מקטגוריה:

אני בת 15

למה אני קיימת בעולם הזה?
ומה המשימה שלי?? איך אני אמורה לדעת את המשימה שלי בעולם הזה?!

תשובה:

שלום לך בת ה15.

ראשית כל הכבוד! אני חושבת שזאת חשיבה בוגרת ואחראית לחשוב מה המטרה שלי כאן, זה אומר עליך שאת מתייחסת לחייך ולעצמך ברצינות. אני בטוחה שעם כזאת גישה תוכלי להגשים כל משימה.

לעצם השאלה, בימים עברו היו נביאים בישראל שיכלו לדעת מה שורש נשמתו של האדם ומה תפקידו המיוחד של כל אחד ואחד. אבל היום אין בינינו אנשים גדולים שיכולים לדעת דברים. אבל עדין יש לנו ספרות תורנית שמדברת על כך.

בהרבה ספרים מופיע שאלוקים נותן לאדם כוחות כפי לפי התפקידים שהוא צריך למלא בחייו. ולכן אם משהו קיבל כוחות יצירתיים, ברור ששם הוא צריך להשקיע את מרצו, ואם משהו קיבל כוחות קוגניטיביים מיוחדים ברור שהוא צריך ללכת לכיוון הזה. ברור שאם אדם קיבל מתנה מיוחדת מאלוקים הוא צריך להשתמש בה, לפתח אותה שהרי לשם כך הוא קיבל את המתנה הזאת. וזאת המשימה שלו.

לפעמים אדם מוכשר בכמה תחומים, או לחלוטין יש לו רצון מיוחד לתחום מסיום. רואים אנשים שמגיל צעיר תחום מסוים מעניין אותם במיוחד. העניין הזה שיש להם, כנראה סביבו יש להם תפקיד ומטרה. אבל ברוב הפעמים אנשים לא כל כך ברורים. אין להם רק כישרון אחד גדול למשהו ספציפי אלה כמה כישרונות טובים לכמה דברים. ואכן הם צריכים להשיג משימות מגוונות בחייהם.

משימה של אדם בעולם זה לא משהו חד פעמי, זנבג וגמרנו. בדרך כלל רוב האנשים אמורים להשיג הרבה דברים בחייהם ודרך עבודתם ועיסוקם הם ממלאים את התפקיד שלהם. לפעמים זה הוראה, ולפעמים זה סיעוד ולפעמים זה אומנות ולפעמים זה בישול. לפעמים זה מדע וגילוי של איזה תרופה חדשה. כל אחד מהדרכים יכול להביא אור חדש לעולם. עזרה לאנשים אחרים, וגילוי כבוד ה'. ובדרך כלל זה מלווה בהקמת משפחה וגידול ילדים שזאת משימה מאד מאד נכבדה וגם ייחודית לכל אדם. {למרות שכאילו כולם עושים אותה, לכל אחד יש התמודדות אחרת ובעצם משימה אחרת בהקמת משפחה. כיוון שהוא מביא ילדים הכי מיוחדים לעולם.} מה שהאדם צריך לשאול זה מי אני? מה הכוחות המיוחדים שיש לי. מה מעניין אותי. מה הרצונות שלי. מה מושך ומעניין אותי, מה בא לי לעשות. ואת זה לעשות הכי טוב שהוא יכול כי זה הצורה שלנו לדעת ולהגשים את המשימה שלנו בעולם.

גיל 15 זה גיל מדהים להתחיל לשאול את עצמך את השאלות הגדולות הללו, זה גיל מצוין להתחיל להסתכל סביב, לראות כל מיני צורות של חיים של אנשים, כל מיני עבודות שאנשים מתעסקים בהם, כל מיני דרכים בעובדת ה' ולחשוב איפה אני, מה אני רוצה להיות ולעשות בגיל מבוגר ולהתחיל לכוון. אני בטוחה שבחורה ששואלת את עצמה את השאלות הללו תחיה חיים מלאים משמעות, תחיה חיים מלאי עשיה, ותצליח באמת למלא את המשימה שאליה היא נשלחה.

שוב כל הכבוד לך, ובהצלחה גדולה.

נחמה

[email protected]

 

 

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

שאלות כאובות אחרי טראומות מטלטלות
  כמה לילות אני ״שורפת״ על האתר שלכם מכורה קשות מוצאת נחמה לכל כך הרבה נושאים ושאלות שמתעוררים סתם ככה באמצע החיים. במפגש החזיתי בין אנשים, דפוסים, התנהגויות, קהלים, זרמים, מצב בטחוני, עולמי ואפילו מזג האויר. סקרנות טבעית שמוצאת מאגר תשובות מדהימה כאילו כיוונו גם אלי. לפעמים נראה שהשקעתם בתשובה...
אנחנו אמורים להיות בתודעת גלות או תודעת גאולה?
  הימים האלו מזכירים לנו ש'צריך' להתאבל על החורבן והגלות. ולצערינו זה לא בא בטבעיות ובקלות. הרבה כותבים על כך שקשה לנו להתחבר כיון ששקועים בחומריות, יש גם כאלו שמדגישים עד כמה הסבל בדורינו הוא קשה ונוראי וכמה יהיה טוב שתבוא הגאולה ועוד ועוד. אני מנסה להבין מה ה' רוצה...
איך מתאבלים באמת על חורבן הבית?
אנחנו נמצאים עכשיו שבוע לפני תשעה באב, ואני שואלת איך מצליחים באמת להיות באבלות הזאת? כמו הרבה קשיים שקורים בחיים הנטייה המאוד אנושית היא להדחיק, לדחוף הצידה למלא את הראש בדברים משמחים ולנסות לשכוח מהצער. נכון שהדרך הנכונה להגאל מכל דבר בעצם היא לתת לעצמינו לעבור דרך הקושי, להרגיש אותו,...
יתכן חיבור לתורה ומצוות מתוך שמחה?
גדלתי בסביבה קשה מאוד ורווית סבל, שכללה פגיעה וטראומה. באותן שנים חשוכות, המפלט היחיד שלי והעוגן שהחזיק אותי בחיים היה הקשר עם ה' יתברך. נאחזתי באמונה ובתפילות בכל כוחי. כשהתבגרתי, הצלחתי סוף סוף להכיר בכך שהמצב סביבי היה רע ולא נורמלי, למדתי לשים גבולות והתרחקתי משם כדי לנסות לחיות חיים...
מה הייעוד שלי כשאני נשוי למתמודדת נפש?
אני מנסה להבין מה הייעוד של אדם שנשוי למישהי עם מחלה נפשית חמורה. ברור לי שהיעוד של כאלו נישואין אחרת מהרגיל. אני יודעת שלדוד המלך היה שאלה על מה הייעוד של שיגעון, אני לא יודע מה התשובה. קשה לי מאד ואני מנסה למצוא עוגן של ייעוד שיעזור לי. כשזה חמור...
איך ארגיש קשורה לתורה שמדברת עלי כך כאישה?
אני נגמרת מבפנים ולקח לי המון זמן בכלל להעיז לכתוב את זה. אני באמת מנסה להיות חרדית טובה ויש לי פחד נוראי שהמחשבות האלה הן כפירה גמורה. אבל אני לא יכולה לשאת את זה יותר. רק אציין בהתחלה שגדלתי במקום פוגעני מאוד ואני מטופלת על זה, אז בבקשה אל תתעכבו...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן