שואל יקר שלום וברכה.
השאלה שהצעת כאן, ממש מעניינת. וראשית כל, אני מבקש להודות לך על העלאת הדברים על הכתב, ושליחתם לאקשיבה.
בתחילת המענה, אני רוצה להתנתק מההקשר המסויים של השאלה – אודות אמונה בחז"ל. אקח את הדברים כמייצג תופעה כללית בחיי האדם.
התיאור שלך מצייר בצורה מאד יפה, את התופעה האנושית של שינויים במצבו של האדם.
האדם הוא יצור דינמי. הוא עולה, ויורד; הוא מתקדם, ונסוג; הוא מתקרב, ומתרחק, וכו'.
המאפיין המרכזי של חיים הם תנועתיות. אפשר לראות זאת על גרף הא.ק.ג.: כשהגרף עולה ויורד, סימן שהאדם חי. כשהקו ישר, ה' ישמור…
גם עולם הטבע שה' ברא מכיל בו תנודות באופן מובנה: יום ולילה; קיץ וחורף; קור וחום; צמיחה וקמילה.
לפעמים אותן תנודות נעימות, לפעמים פחות נעימות. אבל זו צורת המציאות.
אם כך במצבים גשמיים, על אחת כמה וכמה, בעולם הרוחני של האדם, של היהודי. החיים רצופים עליות וירידות ושינויים. לא תמיד השינוי נובע מנפילה, לפעמים זה פשוט פשיטת צורה ולבישת צורה. אפילו המושג "ימי האהבה וימי השנאה" המתאר את העליות והירידות בחיי האדם, הוא ענין מובנה בחיים ולא שיבוש במערכת (ראה ספר עלי שור חלק א בפרק על כך).
ניגש לתיאור שלך אודות השינוי שאתה מרגיש בעצמך ביחס לאמונה בחז"ל. האמונה התמימה שרואה את אמיתת דברי חז"ל באופן פשוט וצח, התחלפה באמונה שרואה את הדברים בצורה מורכבת. גם עכשיו אתה מאמין, אך יש בך כבר משא ומתן אודות המפגש בין חז"ל למדע. אפשר להבין מדוע זה מטריד אותך. אתה תוהה האם אמונתך נסדקת.
ובכן, אתה לא היחיד שעובר בחייו תהליך שכזה. יכולות להיות לכך כמה סיבות, ולאו דוקא שליליות. מטבע הדברים, ככל שאדם מתבגר, הוא נעשה יותר חשוף לעולם הגדול. יתירה מזו, לפעמים התמימות של הגיל הצעיר היא 'מתלהבת'. וכשחולפות השנים ההתלהבות שוככת, ונכנס מימד יותר חושב ויותר שכלי. הרי כל אחד שגדל כחרדי, בעודו ילד אמונתו תמימה וטהורה, וכשהוא רואה רכב נוסע בשבת הוא בטוח שזה גוי… כי איך אפשר לא לשמור שבת… אך כשהוא גדל הוא 'מתקרר', וזה מוכרח המציאות ומובנה בטבע החיים.
אינני יודע אם אתה חרדי מלידה, או בעל תשובה, בכל אופן התהליך שאתה מצייר יכול לנבוע מכך שעובר הזמן ואתה יותר נחשף לעולם, וגם פחות נמצא ב"אורות" ביחס לאמונה, ובדרך כלל אין מנוס מאיבוד אותם אורות וכניסה לעולם יותר רגיל.
מן הצד השני, יכולות להיות גם סיבות שליליות לכך: השינוי הזה יכול לקרות לאדם שנחשף לדעות של כפירה, וכבר ציוונו רבותינו לא לתור אחרי הלב (ועיין רמב"ם פ"ב מהלכות ע"ז). יש גם אנשים שחטאו (בפרט באיסורי מאכלות, וגם בעניני קדושה) והדבר מטמטם את ליבם, וכתוצאה מכך מאבדים את האמונה הפשוטה.
לא נשמע מדבריך שזה הסיפור. אחרת היית שם לב לסיבה. אז כנראה אתה חי את החיים הרגילים שלך, ומתוך כך ישנו שינוי מסויים ב'תמימות', ואתה מנסה להבין מה קרה.
אז כאמור, יותר סביר בעיניי, שיש כאן תהליך מסויים של התבגרות שעל כרחו כורך בו גם 'אבדן תמימות' מסויים.
יש אנשים שלא מוטרדים כלל מהשאלות של תורה ומדע, ולפעמים זה בגלל שאין להם שום מושג במדע, והעולם הזה רחוק מהם, ומשום כך קל להם לפטרו כלאחר יד. לפעמים אפשר לשמוע אותם מזלזלים לגמרי במדע. אנשים אחרים חושבים שהמדע אינו "רק שטויות", ועל כן במידת הצורך מנסים לבנות לעצמם את תמונת האמונה, מתוך התחשבות בעולם המדע. הם חשים שהזלזול המוחלט בכל דבר מדעי, הוא לא אמיתי. ואולי דוקא מסתיר פחד פנימי מפני ההתמודדות עם הדברים.
עד כה עסקנו בסיבות. אך למעשה אתה שואל איך אפשר לחזור לאמונה הפשוטה והברורה.
כשלעצמי לא הייתי מנסה להתמודד ע"י המעטת החשיבות של עולם המדע, ולחתור לכיוון של "הכל שטויות" או "בסוף הכל תיאוריות, ומחר יופרכו ויוחלפו בתיאוריות אחרות". ראשית אני לא מאמין בזה, שנית, כנראה שגם אתה לא חושב כך.
הייתי מציע כיוון אחר. עובדה היא שכאשר אדם לומד ברצינות ובהעמקה קטע גמרא, סוגיא טובה, הוא מתמלא באמונת חכמים תמימה וטהורה. היא נובעת מתוך טהרת הנפש, שכאשר "נפש עמל עמלה לו", הרי האדם פוגש את אור התורה באופן בלתי אמצעי, וזה עצמו מחזק את האמונה והבהירות. זה לא עובר דרך השכל, אלא דרך הנשמה. כל אחד שלמד פעם בעמל וביגיעה והתענג על עומק התורה, יודע שבמצב כזה המצבר הרוחני שלו מלא, והוא לא מוטרד משאלות כאלה ואחרות. הוא פשוט לא נמצא שם. הוא מרגיש את החיות שבתורה, ואת האלוקות שלה, ואין לו ענין לעסוק בקונפליקט שיש או שאין מול העולם החיצוני. הוא חי את התורה. זה הפירוש האמיתי והעמוק של "אמונה תמימה".
עקרון זה עומד בבסיס הדרכת רבותינו ללמוד עם מתקרבים סוגיא בגמרא. האור שבתורה מבריח את הספיקות ואת הזרות הפנימית.
אסכם את הדברים: מתוך כך שלא זכיתי להכירך (באמת חבל!), אין באפשרותי לדעת מה באמת גרם לשינוי שאתה מתאר. יש גם לדון האם זה סתם "מצב רוח", או שמשהו בתפיסה שלך השתנה. בכל מקרה אני לא הייתי מוטרד מכך, וכפי שניסיתי להסביר, שלרוב זה תהליך טבעי. יחד עם זאת, כדאי באמת לחזק את האמונה הטהורה בדברי חכמים, ודרך המלך הקדושה היא באמצעות שקיעות בלימוד התורה, התענגות על מעמקיה, עמל ויגיעה בה (ולשון החזון אי"ש: "עיקר סגולת התורה להביא את האדם לרוממות עילאה ולהכיר חובתו בעולמו, באה ע"י עמלה של תורה").
בהערכה לנפשך הטהורה והמבקשת אמונה,
ובברכת "דברי חכמים כדרבנות וכמסמרות נטועים"!
ישי
[email protected]