The Butterfly Button
השתנה אצלי היחס של הוכחות מהמדע לדברי חז"ל

שאלה מקטגוריה:

אני ממש לא מבין את עצמי. משני בחינות הפוכות לחלוטין.

תמיד ידעתי שדברי חז״ל קודש קדשים ואין עורר עליהם ואין להטיל ספק בהם. ואם ה״מדענים״ בעיני עצמם למינהם ״מוכיחים״ הפוך הרי שכל מה שצריך זה לחכות למדען הבא שיפריך את קודמו, כפי שהיה מאז תחילת ה״מדע״. והנה פתאום בתקופה האחרונה אני מוצא את עצמי מקשה על דבריהם ז״ל מתוך ״מדע״. שואל את עצמי איך יתכנו דבריהם ז״ל לפי ה״תגלית המדעית״.

מאידך גיסא, ולצד ההפוך לגמרי, תמיד גם ידעתי שדבריהם ז״ל אינם צריכים חיזוק אישור וראיות, וכ״ש שלא מהם ומהמונם, וידועים דברי רק׳ יוחנן בנושא. אלמלא ראית לא האמנת. והנה פתאום כשאני שומע שהם גילו מה שחז״ל אמרו לנו לפני אלפיים שנה אני מתמלא בתחושת עונג. הנה הם צדקו.
. בעוד שעד לפני תקופה לא ארוכה לא הייתי מייחס חשיבות לדבריהם, לטב ולמוטב, לא בתור ״ראייה״ או ״הוכחה״ לתורה הקדושה וכל שכן שלא בתור ״פירכא״, התורה הרי קדמה לעולם והיוותה את הבלופרינט, את התוכנית, ולא השתנתה כקוצו של יוד מאז ניתנה לפני שלושת אלפים שנה ואילו ה״מדע״ התחדש רק בשנים האחרונות וכל דור או שנים באים מדענים חדשים ומוצאים פירמות להנחות יסוד של קודמיהם ומבטלים את דבריהם ומגיעים למסקנות חדשות. ברור אם כן מי צריך חיזוק וסיוע ממה. אך לאחרונה, באופן מפתיע, פתאום אני כן מתייחס עליהם והדבר מהווה אצלי תמרור הזהרה. האם פתאום אמונתי בתורה בדברי חז״ל מתחילה להיסדק חלילה? ואיך משתחררים ממחשבות אלו וחוזרים לאמונה פשוטה וברורה

תשובה:

שואל יקר שלום וברכה.

השאלה שהצעת כאן, ממש מעניינת. וראשית כל, אני מבקש להודות לך על העלאת הדברים על הכתב, ושליחתם לאקשיבה.

בתחילת המענה, אני רוצה להתנתק מההקשר המסויים של השאלה – אודות אמונה בחז"ל. אקח את הדברים כמייצג תופעה כללית בחיי האדם.

התיאור שלך מצייר בצורה מאד יפה, את התופעה האנושית של שינויים במצבו של האדם.

האדם הוא יצור דינמי. הוא עולה, ויורד; הוא מתקדם, ונסוג; הוא מתקרב, ומתרחק, וכו'.

המאפיין המרכזי של חיים הם תנועתיות. אפשר לראות זאת על גרף הא.ק.ג.: כשהגרף עולה ויורד, סימן שהאדם חי. כשהקו ישר, ה' ישמור…

גם עולם הטבע שה' ברא מכיל בו תנודות באופן מובנה: יום ולילה; קיץ וחורף; קור וחום; צמיחה וקמילה.

לפעמים אותן תנודות נעימות, לפעמים פחות נעימות. אבל זו צורת המציאות.

אם כך במצבים גשמיים, על אחת כמה וכמה, בעולם הרוחני של האדם, של היהודי. החיים רצופים עליות וירידות ושינויים. לא תמיד השינוי נובע מנפילה, לפעמים זה פשוט פשיטת צורה ולבישת צורה. אפילו המושג "ימי האהבה וימי השנאה" המתאר את העליות והירידות בחיי האדם, הוא ענין מובנה בחיים ולא שיבוש במערכת (ראה ספר עלי שור חלק א בפרק על כך).

ניגש לתיאור שלך אודות השינוי שאתה מרגיש בעצמך ביחס לאמונה בחז"ל. האמונה התמימה שרואה את אמיתת דברי חז"ל באופן פשוט וצח, התחלפה באמונה שרואה את הדברים בצורה מורכבת. גם עכשיו אתה מאמין, אך יש בך כבר משא ומתן אודות המפגש בין חז"ל למדע. אפשר להבין מדוע זה מטריד אותך. אתה תוהה האם אמונתך נסדקת.

ובכן, אתה לא היחיד שעובר בחייו תהליך שכזה. יכולות להיות לכך כמה סיבות, ולאו דוקא שליליות. מטבע הדברים, ככל שאדם מתבגר, הוא נעשה יותר חשוף לעולם הגדול. יתירה מזו, לפעמים התמימות של הגיל הצעיר היא 'מתלהבת'. וכשחולפות השנים ההתלהבות שוככת, ונכנס מימד יותר חושב ויותר שכלי. הרי כל אחד שגדל כחרדי, בעודו ילד אמונתו תמימה וטהורה, וכשהוא רואה רכב נוסע בשבת הוא בטוח שזה גוי… כי איך אפשר לא לשמור שבת… אך כשהוא גדל הוא 'מתקרר', וזה מוכרח המציאות ומובנה בטבע החיים.

אינני יודע אם אתה חרדי מלידה, או בעל תשובה, בכל אופן התהליך שאתה מצייר יכול לנבוע מכך שעובר הזמן ואתה יותר נחשף לעולם, וגם פחות נמצא ב"אורות" ביחס לאמונה, ובדרך כלל אין מנוס מאיבוד אותם אורות וכניסה לעולם יותר רגיל.

מן הצד השני, יכולות להיות גם סיבות שליליות לכך: השינוי הזה יכול לקרות לאדם שנחשף לדעות של כפירה, וכבר ציוונו רבותינו לא לתור אחרי הלב (ועיין רמב"ם פ"ב מהלכות ע"ז). יש גם אנשים שחטאו (בפרט באיסורי מאכלות, וגם בעניני קדושה) והדבר מטמטם את ליבם, וכתוצאה מכך מאבדים את האמונה הפשוטה.

לא נשמע מדבריך שזה הסיפור. אחרת היית שם לב לסיבה. אז כנראה אתה חי את החיים הרגילים שלך, ומתוך כך ישנו שינוי מסויים ב'תמימות', ואתה מנסה להבין מה קרה.

אז כאמור, יותר סביר בעיניי, שיש כאן תהליך מסויים של התבגרות שעל כרחו כורך בו גם 'אבדן תמימות' מסויים.

יש אנשים שלא מוטרדים כלל מהשאלות של תורה ומדע, ולפעמים זה בגלל שאין להם שום מושג במדע, והעולם הזה רחוק מהם, ומשום כך קל להם לפטרו כלאחר יד. לפעמים אפשר לשמוע אותם מזלזלים לגמרי במדע. אנשים אחרים חושבים שהמדע אינו "רק שטויות", ועל כן במידת הצורך מנסים לבנות לעצמם את תמונת האמונה, מתוך התחשבות בעולם המדע. הם חשים שהזלזול המוחלט בכל דבר מדעי, הוא לא אמיתי. ואולי דוקא מסתיר פחד פנימי מפני ההתמודדות עם הדברים.

עד כה עסקנו בסיבות. אך למעשה אתה שואל איך אפשר לחזור לאמונה הפשוטה והברורה.

כשלעצמי לא הייתי מנסה להתמודד ע"י המעטת החשיבות של עולם המדע, ולחתור לכיוון של "הכל שטויות" או "בסוף הכל תיאוריות, ומחר יופרכו ויוחלפו בתיאוריות אחרות". ראשית אני לא מאמין בזה, שנית, כנראה שגם אתה לא חושב כך.

הייתי מציע כיוון אחר. עובדה היא שכאשר אדם לומד ברצינות ובהעמקה קטע גמרא, סוגיא טובה, הוא מתמלא באמונת חכמים תמימה וטהורה. היא נובעת מתוך טהרת הנפש, שכאשר "נפש עמל עמלה לו", הרי האדם פוגש את אור התורה באופן בלתי אמצעי, וזה עצמו מחזק את האמונה והבהירות. זה לא עובר דרך השכל, אלא דרך הנשמה. כל אחד שלמד פעם בעמל וביגיעה והתענג על עומק התורה, יודע שבמצב כזה המצבר הרוחני שלו מלא, והוא לא מוטרד משאלות כאלה ואחרות. הוא פשוט לא נמצא שם. הוא מרגיש את החיות שבתורה, ואת האלוקות שלה, ואין לו ענין לעסוק בקונפליקט שיש או שאין מול העולם החיצוני. הוא חי את התורה. זה הפירוש האמיתי והעמוק של "אמונה תמימה".

עקרון זה עומד בבסיס הדרכת רבותינו ללמוד עם מתקרבים סוגיא בגמרא. האור שבתורה מבריח את הספיקות ואת הזרות הפנימית.

אסכם את הדברים: מתוך כך שלא זכיתי להכירך (באמת חבל!), אין באפשרותי לדעת מה באמת גרם לשינוי שאתה מתאר. יש גם לדון האם זה סתם "מצב רוח", או שמשהו בתפיסה שלך השתנה. בכל מקרה אני לא הייתי מוטרד מכך, וכפי שניסיתי להסביר, שלרוב זה תהליך טבעי. יחד עם זאת, כדאי באמת לחזק את האמונה הטהורה בדברי חכמים, ודרך המלך הקדושה היא באמצעות שקיעות בלימוד התורה, התענגות על מעמקיה, עמל ויגיעה בה (ולשון החזון אי"ש: "עיקר סגולת התורה להביא את האדם לרוממות עילאה ולהכיר חובתו בעולמו, באה ע"י עמלה של תורה").

בהערכה לנפשך הטהורה והמבקשת אמונה,

ובברכת "דברי חכמים כדרבנות וכמסמרות נטועים"!

ישי

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

הלימוד לא ממלא אותי ואני מודאג מפרנסה
חזרתי בתשובה בגיל 22 דרך ישיבה של חוזרים בתשובה מאד מאד נוחה ונעימה הן ביחס ובגישה והן בחופשיות להביא את עצמך איך שאתה , עם הזמן מאד התחזקתי וגם התחתנתי , ולאחר כמעט חמש שנים שם התחלתי להרגיש שפג טעם הלימוד ואני חש בריקנות מסוימת שאינה עוברת , לא מוצא...
מרגיש תקוע ומיובש בלימוד תורה
אני אברך בסביבות גיל 40, אני לומד באחד הכוללים החשובים בעולם, כולל גדול ומיוחד באמת. וגם שם אני נחשב מאוד לאחד האברכים הטובים ביותר, אני כאן אנונימי ולכן אני מרשה לעצמי לכתוב בצורה גלויה, יש לי באמת כשרון גדול לעומק בסוגיות ואני כמו חצי משיב בכולל, חצאי סדרים שלמים אני...
איך אפשר רק לשבת ולחכות לשידוך שלי בלי לצאת ולחפש אותו?
בכל אחד משלבי החיים בורא עולם נתן לנו סוג של עצמאות ובחירה מאד מוחשית בין הדברים שלא כך בשידוכים ההוראה היא לא לצאת לחפש בחור אלא לחכות להצעה שתבוא עם בחור המיועד וזה קשה לי!!! כי אין לי משהו שאני יכולה לעשות מלבד תפילה !!! וזה מרגיש לי ההפך משאר...
נקרע בין הצורך בפרנסה לבין הרצון ללמוד תורה
ברצוני להתייעץ על הנושא הכלכלי בחיי כאברך חרדי, אני מרגיש במיצוי. אשתי לא יכולה להשתכר יותר ממה שעכשיו, ואני מצד אחד לא רוצה לוותר על החלום להיות גדול הדור הבא… או סתם להיות מונח בלימוד ומצד שני לא מסוגל ללמוד מרוב לחץ. לא מצליח לחשוב על אפיק פרנסה שישאיר אותי...
8 השאלות שלי על אלוקים גהינום ובחירה
השאלות שלי נשאלות באמת מתוך כאב ואולי ישמעו לא טוב, אבל אני לא שואלת מרצון להתריס אלא כי זה באמת קשה לי… 1. אמרו לי שכולם עוברים דרך גהינום, כי כולם הרי חוטאים ואף אחד לא מושלם. ואני חושבת שדוקא בגלל שאיננו מושלמים אז צריך לסלוח לנו… 2. איך יתכן...
כועסת על הקב"ה כשדברים שאני רוצה לא קורים
תודה על ההזדמנות לשאול.. אני לא יודעת עד כמה השאלה שלי מבוססת על משהו שאפשר לענות לו רק בשכל כי היא גם מאוד רגשית. אבל אני מרגישה חובה לנסות לפחות.. אני מנהלת בעולם עם מערכת יחסית מאוד קשה מול הקב"ה אני כל זמן מרגישה שאני כועסת, פשוט כועסת וזה קורה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן