תגית: פחד

אני בת 23 , רווקה חרדית וכל חיי שמרתי על עצמי. תמיד הייתי הילדה הכי טובה. אני בת למשפחה הרוסה עזבתי את הבית לפני חצי שנה ואני גרה לבד. אני לא יכולה לחזור לבית של ההורים שלי מצד אחד ומצד שני אני לבד. במהלך הדרך התחברתי למישהו מהעבודה. התחברנו עוד...

אני חוזרת בתשובה כבר כמה שנים ב"ה, והדרך לא קלה. בתחילת הדרך הייתי בן אדם שמח ומאושר, הרגשתי את הזכות שיש לי בצעד שעשיתי, ידעתי שגיליתי את האמת ועזבתי דרך של שקר. קיימתי את המצוות בחשק ובשמחה שאין לתאר, יכולתי להתפלל כל היום ולא רציתי להיפרד מהסידור. הקפדתי על קלה...

מרגישה שיש לי בעיה.. מישהו חכם הגדיר לי אותה פעם בצורה כזו: "יש לך פוטנציאל אדיר.. את רק צריכה לבגר את הילדה הקטנה שנמצאת בתוכך.. ואז את תראי שיפרצו לך גבולות חיוביות ומועילות שבחיים לא חלמת.. " הבנתי את דבריו..התחברתי אפילו.. אבל מה??? מה אני אמורה לעשות עם זה?? אני...

אני בן 21. לפני כשנה התחילה לי תחושה של מן פחד מכך שהחיים עוברים ועוברים מהר. שחייתי כבר 21 שנה. שעברתי אותם והם לא יהיו עוד. ושעוד שניה גם הזמן הקרוב יעבור ואני כבר אהיה בן 22 ו-23 וכו... זה גורם לי לא לחיות את ההווה ומאידך כל הזמן להיכנס...

אני ממש מפחד מהמוות ומה שקורה אחריו, אני צעיר, אני לא רוצה להתעסק בזה ולחשוב על זה בכלל, אבל המחשבות על הסבל הנוראי שאולי עוברים בגיהנום פשוט לא נותנות לי מנוחה. אני שאלתי את הרב שלי את השאלה והוא אמר לי לא להתעסק בזה. מישהו מוכן לעזור?

איך יתכן שהקב"ה מביא לאדם נסיון שהוא ההפך הגמור מהטבע של האדם? הטבע שטבוע באדם זה להתחתן, להוליד, לגדל ילדים. בכל אדם נורמטיבי חדור הצורך בשותפות, שותפות קרובה, כח של נתינה ועוד ועוד... אז זה ממש מטריד אותי, זה לא נסיון וקושי בדבר מסויים שמאוד מאוד קשה, זהו הצורך ההכי...

אני מרגישה שזה לא נכון על מה שאני חושבת כל היום. כל הזמן אני חושבת על שיקרה לי משו כלומר שפתאום אני יפול ויזמינו לי אמבולנס.. או שיכאב לי פתאום משו ויפנו אותי. קיצר כל הזמן אני חושבת על דברים לא טובים שיקרו לי. וזה פשוט מפחידדד. נגיד שאבא שלי...

אני כבר 7 שנים בשידוכים ואני פשוט מרגישה שנגמרו לי כל הכוחות הנפשיים. באמת! נגמר לי מאגר השמחה והחיות אני פשוט חיה על אוטומט וברוך ה' שיש שגרה שלא נותנת לשקוע. אבל הכי גרוע מבחינתי שכל הבית שלי : ההורים והאחיות שלי גם סובלים בגלל זה. אני חושבת שאמא שלי...

אני בחורה בת 20, עדיין לא בשידוכים. אני שומעת מסביבי על המווווווווון זוגות שבהם הבעל לא טוב לא מבין לא נחמד הרבה מאד זוגות שהנשים סבלו וזה נגמר בגירושין... מצטייר לי שגברים זה משא שהאישה לוקחת על עצמה וצריכה רק לוותר על הכל בשביל שיהיה בסדר. ויוצא שיש בי מין...

הוא המשיך את החיים, בנה זוגיות מספר פעמים, והפעם הוא החליט שמצא את האישה של חייו. אוטוטו הוא מתחתן, ואני מוצאת את עצמי עם קשיים, תמיד עסוקה בחיים שלו. לראשונה הכרתי מישהו (לא סגורה עליו, מה גם יודעת שהוא לא מתאים לי) אך אני מרגישה תקועה. לא מתקדמת, לא מצליחה...