התורה שבכתב היא מאוד כללית, ומציגה בעיקר איסורים מאוד כלליים, יותר מכך התושב"ע שנכתבה פעמים רבות מטה את הכתוב בתורה לדעתה מכיוון שזה הגיוני, כלומר זה מה שרבנים אמורים לעשות, אוסיף שהתורה שבע"פ לא היתה אמורה להיכתב, כלומר שהיתה אמורה לעבור מדור לדור, ולהשתנות לפי הצורך..ככה זה בנוי מלכתחילה. אז...
בזמן האחרון מנקרות בי שאלות של אמונה. מצד אחד יש ימים שברור לי שיש ה' והכל נעשה בהשגחה פרטית. ויש ימים שפתאום אני במחשבות האם כל מה שאני חושב נכון? האם ה' באמת נמצא ונכון וקיים? בכלל ההתנהלות שלו קשה לי. להתפלל אליו. להודות לו. למה שאני יודה לו? ביקשתי...
הייתי מסורתית שהאמינה באלוהים ואז שנה שעברה התחלתי לחקור והגעתי למסקנה שאין התחלתי לשנוא את הדת ואת האנשים עד השנה כשיצא לי במקרה שילמד אותי מורה דתי והבנתי שאנשים מאמינים הם לא כאלה רעים.. אבל אני עדיין לא מאמינה באלוהים אני לא מבינה איך אל "מושלם" יכול לראות מה קורה...
המשנה באבות אומרת על כרחך אתה חי ועל כרחך אתה נולד וכו' ידוע גם מאמר חז"ל נוח לו לאדם שלא נברא משנברא א"כ איך יתכן שאלוקים בא בתביעה לאדם שלא קיים מצוות עכשיו ממה נפשך אם מטרת בריאת האדם להיטיב אם ברואיו הרי המטרה לא הושגה (ולא כאן המקום להאריך...
אני בחור בן 21 ומגיל קטן לא היה לי טוב ולא הייתי שלם עם הדת, היו לי שאלות שהפריע לי, ולא היה לי את מי לשאול, אז הכרחתי את עצמי פשוט לעשות, או פשוט להבין, אע"פ שלא באמת האמנתי לתשובות שאני עונה, ועוד כל מיני סיבות שגרמו לי לא להרגיש...
כחרדי חנכו אותי שאלוקים ברא את העולם כדי להיטיב עם ברואיו (כלשון הרמח"ל) רציתי לשאול מי אמר שאלוקים לא ברא את העולם כי פשוט שיעמם לו? כלומר הרי אלוקים הוא כל יכל ואין לו לאן להתקדם (בניגוד לאדם) אז שמא בריאת העולם היתה שעמום טוטלי ותו לא?