שלום וברכה

אני קורא שוב ושוב את מכתבך ולא מפסיק להתרגש.

אתה מתאר תקופה מורכבת ביותר שבה התחתנת והתגרשת פעמיים, בתקופה הקשה אתה לקחת את הילדים אליך, ובתקופה השניה נתת להם ללכת להיות עם אימם, אתה רואה את גרושתך ואם ילדיך ממשיכה בחייה, ולמרות כל זאת אתה אופטימי בצורה יוצאת דופן! לא 'מתבכיין' ולא מחפש רחמים.

מדהים ממש לראות באיזה כבוד הערכה ופרגון אתה מתייחס אל גרושתך למרות ההיסטוריה המורכבת שלכם.

ומפעים עוד יותר לקרוא את התיאור המכבד שלך לבן הזוג של גרושתך.

אשריך!!! תתמיד בראיה החיובית שלך על בני האדם בכלל ועל הסובבים אותך בפרט ותראה אושר ועושר בעולמך.

אתה מעלה שאלה משמעותית ולא פשוטה כלל:

הבן שלך בן התשע שחווה כל כך הרבה טלטלות בגילו הצעיר אבל כולם היו בעולם המוכר שלו: אמא הלכה, אמא חזרה, אבא הולך… נאלץ לפתע להיקרע בין אבא שהוא מעריך ואוהב לבין בעלה של אמא והאחים החדשים.

ברור שזו התמודדות משמעותית ושונה מאד מכל מה שהוא מכיר, והחששות שלך מובנים בהחלט.

אבל לפני שננסה לגעת בהתמודדות הזו של הילד הייתי שמח לנסות לברר אתך ביחד למה דווקא פה קשה לך כל כך?

הרי כפי שפתחתי את דברי, אתה עברת בשנים האחרונות טלטלות רבות ולמרות שאתה מספר עליהם ב'קלילות' ברור שנדרשת לכוחות נפש עצומים על מנת לצלוח את השנים הקשות הן בתקופות הנישואים הכושלות והן בתקופות הפירוד שגידלת את ילדיך לבד או בשלט רחוק.

עברת את המבחנים הללו בהצלחה יתירה וניכר ממילותיך תחושת ההבנה וההכרה המוחלטת ש'הכל מאיתו יתברך' ואמונתך התחשלה והתחזקה בעקבות הניסיונות המרובים שעברו עליך.

ולאור כל זאת האלה מתחדדת, למה נקודת השבר והבלבול מופיעה דווקא עכשיו בנקודה שבמציאות חיינו הפכה לדבר נפוץ ביותר: תגובת ילדים לנישואין שניים של הוריהם.

ברור הדבר שקשה לנו כהורים עם הידיעה שהילדים משלמים את מחיר הטעויות שלנו, קשה לנו עם הידיעה ש'מחליפים אותנו' בהורה אחר, קשה לנו עם הידיעה שההתמודדות הזו לא תלויה רק בילד שלנו אלא בתפקודו של אדם זר, ובעיקר קשה לנו כי לא נהיה שם בזמן אמת בשביל הילד… את עיקר הקשיים הוא יחווה בחברת המשפחה החדשה.

ולאחר כל זאת כדאי לנסות לברר ביחד למה דווקא הניסיון הזה מהווה עבורך קושי גדול כל כך?

הרי לכאורה היה מצופה מאדם עם ראיה חיובית ואמונית כשלך, להמשיך ו'לזרום' עם ההתמודדויות בחיים ולא לחשוש כל כך.

וכדי לחדד את הנקודה תרשה לי לצטט משפט מדבריך שבו אתה כותב במפורש שהחשש העמוק שלך מנישואים שניים של גרושתך והכנסת גבר זר לחיי הילד שלך היו אצלך שיקול לא להתגרש!

"ולאחר קשיים נוראיים בנישואין התגרשנו. לא מרצוני (בדיוק מהסיבה הזאת שלא אצטרך להגיע לשאלה הזאת היום)."

דהיינו אתה מעדיף להמשיך בנישאים כושלים למשך עשרות שנים, ובלבד שלא להעמיד את הילד בקושי הזה.

כמובן שאמירה כזו היא חזקה מאד, ומעידה על כוחות נפש עצומים שיש לך, לא ברורה מאליה הסכמה של אב לסבול עשרות שנים נישואים כושלים על מנת שהילד לא יאלץ להתמודד עם אב חלופי.

אבל דווקא האמירה האמיצה הזו שלך מחדדת יותר את התמיהה, מדוע אתה כל כך חושש מהמצב הספציפי הזה של אב חדש בחיי הילד?

הרי גם ילד שגדל עם ההורים הביולוגים שלו אבל מערכת הנישאים שלהם לא יציבה, עלול להפגע מכך.

האמת ידידי היקר שלדעתי העניין הוא פשוט מאד, אתה יודע היטב שלילדך יש התמודדויות לא פשוטות בכל השנים האחרונות: ההורים מתקשים להסתדר, אמא נעלמת לשנתיים, ההורים שוב חוזרים, שוב לא מסתדרים, אבא עוזב…

אבל בכל הזמנים ההם היית שם בשבילו עזרת לו והקלת עליו, והפעם אתה נדרש לראות את הילד מתמודד ולהשאר בצד!!! אתה לא יכול להיות שם בשביל לעזור לו להתמודד עם הקושי הזה, וזה קשה לך, קשה מאד!!!

ובהסתכלות שטחית ניתן להבין את הקושי העצום בהשארת הילד להתמודד מבלי שאנחנו נהיה לידו ונשמור עליו, ונוודא שהוא מצליח להתגבר על הקשיים.

אבל בוא ננסה לרגע לנקות את הרגש הטבעי של הרחמים על הילד, ונשאל: הרי רצון השם הוא שגרושתך תתחתן כפי שרצון השם שאתה תמצא את זיווגך במהרה. וברור שנישואים שניים אף במידה והם מצליחים ומוצאים בהא אושר והנאה ו'תיקון' לחווית הנישואין שהיו בסבב הראשון, הרי ההגיון אומר שלצד זה תהיה התמודדות משמעותית לגבי תפיסת המהלך על ידי הילדים: אבא שלי החליף אמא? יש לי שתי אמהות? איפה הבית שלי? איך לקרוא לבעל של אמא שלי ולאשתו של אבי?

כמובן שחששות אלו לא אמורים לגרום להורים להמשיך בנישואים כושלים או להשאר גרושים ובודדים מהסיבה הפשוטה שהדבר הכי חשוב שהורים יכולים להקנות לילד זה רוגע ושלוות חיים!!!

מיד אחרי פת לחם וקורת גג, המתנה הגדולה ביותר שנוכל לתת לילדינו היא שלווה, ראיית המציאות בצורה מפוכחת, התאמת המצוי לרצוי, ושמחת חיים שנובעת מהבנה שחיינו עוברים על מסלול שנכתב עבורינו ושהכל לטובה.

ואולי תאמר לי, אכן אני 'מתאמץ' לגדל את ילדיי ברוגע ושלווה, אני 'יציג' להם כמה טוב לי בחיים, למרות שבמציאות אני יקריב את הכל למענם:

אני יוותר על זוגיות חדשה בשביל שיהיה לי זמן עבורם, אני יעשה הכל על מנת לחיות עם אמא שלהם בשביל שלא יצטרכו להקרע בין שני אבות, (ושוב אצטט מתוך המכתב שלך את הפסקה הכל כך משמעותית: הייתי נשוי 4 שנים ולאחר קשיים נוראיים בנישואין התגרשנו . לא מרצוני (בדיוק מהסיבה הזאת שלא אצטרך להגיע לשאלה הזאת היום) אך בהחלט הבנתי את הרצון שלה להתגרש כי באמת המצב היה קשה מאוד!!)

שמעתי פעם משל נאה על אבא לילד שובב שמחנך את בנו להתנהג כראוי בבית הכנסת. האב מנסה להתפלל, אך הילד שוב ושוב מפריע. כמובן שהאב נאלץ לקטוע את תפילתו על מנת להעיר לבנו. בכל כמה דקות הילד יוצא מבית הכנסת, ובכל פעם האב צריך לעזוב את הסידור ולרוץ להשיב את הילד אל בית הכנסת.

והנה הוא שם לב לשכנו בספסל בית הכנסת ששרוי בתפילתו ולא שם לב למה שמתרחש סביבו.

'איך הוא מצליח להתפלל בצורה שלווה כל כך?" תמה מיודעינו,

הוא לא צריך לחנך את בנו להתפלל?

ואכן הוא רואה את הילד של שכנו נכנס להתפלל וכעבור זמן קצר משתעמם ומתחיל לבהות בתקרה, הוא מנסה להסב את תשומת ליבו של שכנו לניתוק של הילד, אך אין עם מי לדבר שכנו שקוע בשרעפי מעלה.

בקריאת התורה הילד של שכנו ממש השתעמם ופשוט יצא לשחק ברחבת בית הכנסת, 'איזה נזק חינוכי הוא גורם לבנו,' חשב לעצמו ידידינו, 'האבא מחובר כל כולו לקריאת התורה, והבן משחק בחוץ' זה הרי נזק לדורות ממש…

לאחר התפילה הוא מחליט לגשת אל שכינו ולהעיר לו על ההפקרות החינוכית שבה הוא מגדל את ילדו.

לאחר שהוא מסיים למנות לשכנו את כל הכשלים החינוכיים והרוחניים שהוא מקנה לילדו, עונה לו השכן דברים פשוטים:

"יודע אני שבני כרגע בגילו הצעיר לא מצליח להתפלל, אבל תקוותי שכשיגדל יסתכל עלי וילמד כיצד צריך להתפלל.

לעומת זאת אני חושש שאם אני ישקיע את כל זמן התפילה שלי במאמצים שהבן שלי יתפלל, הרי שלעולם הוא לא יראה את אבא שלו מתפלל…"

הילדים שלנו לא צריכים שנגונן עליהם כל החיים, וודאי שהם לא צריכים לראות שאנחנו סובלים בשבילם.

לבטח תסכים איתי שילד שידע שבגללו אביו נשאר שנים בקשר זוגי שלא נכון לאבא רק מתוך רצון לגונן על הילד, זה מצב לא הכון עבור הילד מכמה סיבות:

א. לכשיתבגר הוא עלול לגדול עם רגשי אשמה.

ב. יש פה בעייתיות במסר שהילד מקבל: 'לא מתמודדים עם הבעיה, אלא עוקפים אותה' הרי ברור שאף זוג לא אמור להיות שנים בקשר שלא נכון עבורו רק בגלל רצון שהילדים לא יאלצו להתמודד עם דמויות הורים חדשות.

ג. תפיסת הילד את מוסד הנישואין עלולה להיות מסוכנת מידי.

ראה אבא יקר

אם עד לפה אתה מסכים איתי, אז הדבר היחיד שנותר לפתור הוא למה זה כל כך קשה לך? את כל הקשיים העצומים שעברת, שרדת באמונת ברזל. אז למה דווקא הפעם מנקרים החששות והספקות?

לדעתי כפי שהזכרתי כל הניסיונות שעברת עד עכשיו היו ניסיונות שלך, ואותם צלחת באמונה ובידיעה שהכל מאיתו יתברך, והכל לטובתינו.

אבל עכשיו אתה נתקל לראשונה בניסיון של הבן שלך אמא שלו מתחתנת עם בן זוגה החדש, ולילד יש קשיים וניסיונות, ואתה לא תהיה שם כל הזמן בשביל לתמוך ולסייע, וזה קשה!!! קשה מאד!!!

קשה עד כדי כך שהסכמת לוותר על חיי האושר שלך בשביל לחסוך ממנו את הקושי הזה…

קשה עד כדי כך שאתה חסר מנוחה…

ועכשיו שברורה לך נקודת הקושי, אתה מוזמן לקרוא שוב את המכתב מהתחלה ולבדוק שוב האם יש לך מה לעשות על מנת להקל על הקושי של הילד.

לאחר שתגלה ותפנים שכך זה דרך העולם וזה רצון הבורא, לא נותר לך אלא להיות עבור בנך אבא!!!

אבא שמכבד את המצב החדש של הילד, ולא מסבך את הילד אפילו בעקיפין בשאלה 'מי יותר אבא שלך, אני או בעלה של אמא?'

אבא שמנסה להבין את הילד ומה עובר עליו, בלי לנסות לשפוט אותו, ובלי לנסות לתקן בשבילו את המצב, פשוט לאהוב אותו בלי תנאים ובלי שום סיבה מיוחדת.

רק אתה האבא שלו, וגם אם זה נראה לך כרגע שכשאתה מכבד בפניו את בעלה של אמא שלו כסוג של וויתור על הילד, הילד לא רואה את זה כך, ונקווה שכשיגדל יבין כמה קשה לך 'לשמור מרחק', ושכל זה היה בשבילו.

ולסיום:

הרי כרגע אין לך דרך לשנות את המציאות, כך שברור לגמרי שהניסיון הזה הוא לא שלך אלא של הבן שלך.

אז בא ניתן קרדיט לבורא העולם שכשאנחנו אומרים ש'הכל לטובה' ו'הבורא לא מעמיד אנשים בניסיונות שהם לא יכולים לעמוד בהם', זה תקף גם לילד בן תשע.

אאחל לך ידידי היקר שתזכה מהרה למצוא את זיווג חייך

ותבנו את חייכם באהבה באושר ובעושר

ותהיה האבא המושלם לכל ילדיך

באם תרצה אשמח לשמוע ממך באופן ישיר בכל נושא [email protected]

בהערכה עצומה

צבי ר.