שלום וברכה שואל יקר

שמחתי לקרוא את שאלתך וגם כאבתי את כאבך שמחתי כיוון שאתה לא נותן לחיי הנישואין שלך לעבור לידך ואתה מחפש את הדרך להתקרב לאשתך .

כאב לי לראות כמה קשה לך וכמה גדולים נראים בעיינך הפערים ביניכם וכמה זה משפיע על הזוגיות שלכם. גם התפעלתי מהכתיבה היפה והעמוקה שלך שפורטת את תחושותייך באופן שאפשר להרגיש אותם.

אני מבין את הקושי שלך ככזה שבו הייתה ציפייה להתחתן ושהחיבור והאיחוד שבחתונה יהיה מושלם וכזה שממלא את הלב בשמחה מתוך תחושת הביחד,

ויותר מזה אתה מנסה בכל מיני דרכים להבליג או להקטין את הקושי אבל זה לא עובד זה יוצא בדרכים אחרות ואתה עדיין סובל למשל מההליכה לידה ברחוב.

מראש אומר שאכתוב דברים לפי מה שאני מצליח להבין ולהרגיש יתכנו אי דיוקים בשל כך ולכן נקוט בידך את הכלל שמה שאתה מרגיש הוא נכון לך תיקח ומה שהוא טעות אתה יכול לתלותו בטעות הבנה שלי של המציאות או של חוויותיך הרגשיות. ניכר שאתה איש מעמיק ומבין עניין מתוך זה כתבתי לך דברים כהוויתם בתקווה שיהיו לתועלת.

אז אנסה לכתוב לך על איזה שהם דברים שעוברים בתחילת חיי הנישואין ואז נראה מה אפשר לגזור מזה על החוויה שלך.

בתוך השלבים שהם אנחנו מתפתחים להיות בוגרים אנחנו מתחילים בסיפוק מלא של צרכינו על ידי עולם המבוגרים שסובב אותנו ולאט לאט אנחנו נהיים יותר ויותר עצמאיים.

כמו שזהו התהליך שנעשה בעולם הפיזי תהליך דומה נעשה בעולם הרגשי, אנחנו רגילים ליחס מחבק ומלטף ולאט לאט הוא פוחת או משתנה ליחס מורכב יותר ופחות רגיש באופן שהוא בא אלינו אנו צריכים לקיים יחסים דו צדדיים בשביל לקבל תמיכה ואהבה. למשל עם חברים מהישיבה, נקבל מהם יחס אוהד אם נתנהג בכללים הרגילים בהם החברה מתנהגת וכוללים איזו שהיא הדדיות. אני נותן לך ואתה נותן לי.

ביחסים שקשורים לחתונה לפעמים, וכפי שעולה משאלתך גם אצלך הדברים דומים, אנחנו רוצים לשוב אחורה לחוות אהבה וקשר כזה שהוא בא אלינו שמתחשב בנו קשר כזה שב הקרבה תיווצר על ידי זה שהצד השני מתגמש לקראתי ובא אלי לספק את צרכי.

חוויה זו היא עמוקה לעיתים בעולם הרגשי כך שצורות הביטוי שלה במציאות יכולים ונתפסים על דרישות לגיטימיות לכאורה במערכת הזוגית כמו התפקידים בבית מי עושה מה או צפיות אישיות כמו שתשמח אותי שתכיל אותי וכדו' או צפיות לבוש שיהיה פתוח יותר או צנוע יותר או סתם בטעם הספציפי שלי.

גם אם נניח שזוגיות מבוססת על חוויה כזו היא דבר שיכול להתקיים-המחיר הוא זוגיות נטולת נשמה כזו שבה הצרכים מסופקים במין נכות רגשית דוממת, מכיוון שהחיבור בין בני הזוג הוא כזה שלא שכל אחד מביא את עצמו ויוצרים משהו חדש אלא כל אחד מנסה לספק את צרכיו הרגשיים והפיזיים באופן כמה שיותר מלא. כל אחד סגור בעולם הרגשי שלו בדומה לתינוק שמחפש למלא את צרכיו. לא נוצר משהו חדש שלישי ומשותף.

ויותר מכך, ישנם שני סוגים של מבט אנושי מן האדם האחד אחד על האדם השני, נקודת מבט אחת היא כזו שרואה את השני במבט של פונקציות "מה הוא יכול לעשות בשבילי" מה הדבר שהוא ממלא בתוך העולם שלי.

נקודת המבט הזו מתעלמת מפנימיות האדם השני מהמיוחדות והסיפור האישי שיש רק לו בעולם.

לרוב אנחנו מסתכלים ככה על נותני שירותים, פקח, מנקה וכדו'.

נקודת המבט השניה היא בה האדם השני נחווה אצלנו במלוא כוחו ויופיו הפנימי מי שהוא ומהם רצונותיו האישיים נמצאים במוקד העניינים. הפונקציה שהוא ממלא בשבילי היא החלק הפחות חשוב. גישה כזו יכולה להביא ליחסים מסוג שונה לחלוטין.

יחסים שבין איש לאישתו אמורים להיות "ויהיו לבשר אחד" לייצר אפשרות לאחדות גבוהה בין האיש והאישה, לא באופן בו צד אחד מכופף ומתאים את עצמו לצד השני כך שזה אחדות של אדם עם עצמו רצונותיו ותאוותיו על ידי אדם אחר.

אלא שכל אחד מנסה לראות את החלק הפנימי הזה שבו השני מיוחד ו"הוא" ומנסה להתחבב עליו ולאוהבו כאילו זה הוא עצמו. זו כמובן מלאכה לא קלה ודורשת עבודה מתמדת של חיזוק והתכווננות אך היא עדיין ליבת מה שקרוי חיי הנישואין.

דרך זו לא קלה כאמור אך ראשיתה מופיעה כבר באותו פסוק אותו ציטטתי " על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו" התורה מכוונת אותנו לעשות את הצעד הנדרש לכיוון של זוגיות כזו וזה התנתקות מהצרכים הילדיים שקשורים במה שאבא ואמא היו מספקים לנו מתוקף תפקידם ואהבתם, באו עד אלינו ודאגו לצרכינו, לא מתוך הדדיות אלא מעמדת נתינה,

עכשיו צריכים לעזוב את התפיסה הזו ולנסות לתת ולהתקרב מבחינה רגשית גם אם זה דורש מאיתנו מאמץ, לנסות להיות עם האשה גם אם היא לא דומה להנחות יסוד הראשוניות שלנו, טובות וראויות ככל שיהיו.

אני רואה מתוך הכתיבה שלך שמחשבות אלו לא זרות לך ושבאופנים שונים ניסת לעבוד על עצמך ולהתאפק וכדו' מתוך הבנה שזה לא כדאי,

וכעת אני מנסה לומר לך שלא רק שזה לא טוב לגעור ,

אלא שהפערים ביניכם הם המקומות החשובים שבהם יכולה לצמוח הזוגיות שלכם, אלו סימונים של מקומות שבהם אתה נדרש להשיל מעצמך רמה של קשר שלא תספק אותך בנישואין לאורך ימים ושנים, שלא תייצר את ה"והיו לבשר אחד".

נקודות הכאב והתסכול הם המקומות שעבודה עליהם תניב לך פירות מתוקים רבים בהמשך. זהו כמו שער לרמה אחרת של יחסים בין אישיים שזוגיות יכולה לספק. מישהי שגם תראה אותך מבעד לכללים למחיצות ההסתרות וההבחנות ועדיין תקבל אותך ותאהב אותך וכך תעשה גם אתה.

למעשה אני ממליץ לך שאם אתה חווה סבל רב מזה ולא מצליח להרגיש יותר טוב -ללכת לייעוץ אישי לעבוד על זה יחד עם אדם אחר.

ובינתיים אני ממליץ לך לסגל לעצמך שאלה שיכולה לכוון: מה אני רוצה להרגיש דרך זה שאשתי תתלבש כך או אחרת? מה אז אני ארגיש מבחינה נפשית?

איני יודע כמובן את התשובה לשאלה הזו אבל אני מבין שמאחורי הרצון להתלבש באופן מסויים יש רצון להרגיש את השלמות שמסתתרת בין מילותייך, ועצם העיסוק הזה כאשר הוא נעשה אצלך שוב ושוב יכול לפתוח פתח להשיג את אותם הרגשות קרבה באופנים אחרים ולמרות ובגלל הפערים ביניכם.

צעד זה של עיסוק עצמי הוא בעצם שני להחלטה לחפש דרך לעבוד עם עצמך על הציפיות וההתכווננות למה משיגים בנישואין,

דבר שלישי שאני יכול להציע הוא לפתח אזור זוגי נטול ביקורת (לבוש סגנון ועוד) זה יכול להיעשות כהחלטה משותפת על דבר ששניכם אוהבים ולבצע אותו יחד ובזמן זה אין שיח וחשיבה ביקורתית ככל האפשר.

כלי זה יכול לכוון אל השלב הבא והוא הדברים שכן מוצאים חן בעיניך בוודאי כאשר הם לא מופרעים על ידי הביקורת. זהו ניסוי חשוב שיכול ללמד אתכם כמה דברים על עצמכם אבל כמה גם רק עליך ועל ההתמודדות שלך לצד התקווה שיהיה מקום יותר טוב בניכם.

לסיום, אני מאמין שנכונו לך חיים יפים ומאושרים, שמח על הכנות שלך והנסיון לחפש מוצא מהקושי הלא פשוט אותו אתה עובר, מקווה שתצליח למצוא את הדרך,

לכל שאלה אנחנו פה

צביקה [email protected]