שלום לך בחורה אמיצה ויקרה!

קראתי את הדברים הנוגעים שכתבת, אני מעריכה אותך מאד על עצם הפניה, היא מעידה על אמת, עומק והרבה בגרות.

יתכן שבנות נוספות בגילך מתמודדות עם תחושות דומות אך בורחות מהמקום הזה ולא נותנות לתחושות האלה מקום, כי המחשבות האלה יכולות להוריד את המורל, או להבהיל (אפילו אם זה רק את עצמן…)

ויש גם כאלה שאינן מתכחשות למקום הזה עם עצמן אבל לא מעזות לשתף נפש חיה, ונשארות עם עצמן ועם החששות. ולכן היכולת לראות את עצמך מתוך מקום מפוקח, מודע ואמיתי מעוררת הערכה, ותעזור לך בעז”ה למצוא את התשובות, ולהגיע למקום טוב עם עצמך מול הצורך להתחתן בבוא העת.

את מתארת מצב בו אצל חברות שלך, ובמציאות שאת מכירה מסביבך, הפגישות והשידוכים מלווים בטעם מתוק של ציפייה לחתונה, הדמיון של חברותיך לראות את עצמן כלות מלווה באושר, ואת לא מרגישה כלום. וביחס לפגישות עם בחורים את מתארת תחושות של אדישות, וחוסר יכולת לחשוב על לאהוב ולדמיין את עצמך כלה…

הייתי מחלקת את התחושות והיחס שלך אליהם לשני חלקים:

יש את המקום של הדמיונות וההתרגשות ביחס למעמד של החתונה וכל האושר שסביבו, להיות כלה- עם כל החגיגיות וההוד.

יש מקום נוסף, מהותי יותר- של מערכת היחסים עם הבחור הפוטנציאלי- בן הזוג לעתיד, והקושי שאת מתארת לדמיין את עצמך אוהבת, נקשרת.

ההתרגשות, הדמיונות והזוהר, נחמדים ומוסיפים אך יש להם מובן חיצוני וחברתי, כך שאם היית מתארת שזה הדבר היחיד אתו קשה לך, הייתי אולי תולה את ההרגשה שלך בכך שאת אמתית ורציונלית, והייתי כותבת שאני ממליצה לך להמשיך להיפגש ובבוא העת יתכן שתתרגשי, וגם אם לא, אין זה אומר שלא תהיי כלה מאושרת ותחיי חיים מאושרים…

אך כאשר את מתארת את הקושי במובן של ההקשרות, היכולת לאהוב בחור – כאן אולי היה כדאי שתעשי איזשהו בירור כדי שתביני מה קורה אצלך, ומדוע.

חשוב לי להבהיר: הקושי מובן ואפילו נורמלי,(אני מכירה לא מעט בחורות שהיו במצב דומה בתחילת דרכן בשידוכים) המעבר משנים של חיי חברה לצד חברות בנות, להכרות עם בחור שאת אמורה לשאת לבעל הוא חד, ויכול להיות טבעי שיש פחד מסויים. אבל מכיוון שיכול להיות שמדובר במשהו מהותי, שההבנה שלו תקל עליך במסכת השידוכים ובחיים העתידיים, נראה לי שכדאי לתת על כך את הדעת ולבדוק עם עצמך מה קורה שם- אצלך…

איני מכירה אותך, את ההשתייכות החברתית שלך, את הסביבה בה את חיה- לכל אלה יש השפעה מכרעת על הגישה שלך לשידוכים, ולכן אנסה להציע מס’ כיוונים של שאלות לבירור:

תשאלי את עצמך מה קורה בעולם הרגשי שלך באופן כללי, האם את תמיד רגשנית פחות מהחברה?, או דווקא ביחס לנושא הזה.

מהן החוויות שאת חווית והזיכרונות שלך מקשר זוגי?

איזה קשרים זוגיים את ראית בבית שלך?

איזה גברים את מכירה במשפחה ובסביבה?

יתכן מאד שבתשובות שתשיבי תהיה טמונה תחילתה של תשובה שתעזור לך להבין מדוע את מרגישה אבודה, ולא מספיק מרוגשת ורוצה.

מכיוון שלשאלתך יש השלכות מעשיות- מעבר לכך שאת רוצה להבין את מה שאת מרגישה, את גם שואלת ברמה המעשית האם להמשיך להיפגש, בתשובתי לא אוכל לענות לך על ההיבטים המעשיים מכיוון שאני לא מכירה אותך ואת הרקע שלך, אבל כמובן- אם תרגישי שאת זקוקה לאדם מבחוץ שיעזור לך בתהליך של הבירור תוכלי ליצור איתי קשר ואנסה בשמחה לעזור או להמליץ על מישהי שתוכל לכוון אותך.

מתפללת להצלחתך לרצות, לחכות, ולזכות לבנות את ביתך מתוך שלימות ושמחה!

בהערכה גדולה-

חנה

chanafarb@gmail.com