שלום לך,

מהשאלה שלך ניכר שאת עוסקת בכנות ובבגרות בנושאים שקשורים לאמונה ויהדות. נראה שכבר עברת את שלבי הגישוש הראשונים ואת בשלה להעמיק את המסע. יחד עם זאת, עושה רושם שכרגע, מה שמטריד אותך יותר מהלבטים האמוניים עצמם, זה איך המסע האישי שלך משתלב עם שידוכים. נשמע ממך שהצבת את צומת השידוכים כדד-ליין, ואת חשה דחיפות לברר עם עצמך סופית במה את מאמינה, מי הדמות שהיית רוצה שתהיה בעלך, ואיזה בית בדיוק את שואפת להקים עוד לפני שאת ניגשת לפגישות. במכתב שלך עולה גם את החשש שבלי הבהירות הערכית הזו לא תצליחי לגייס מוטיבציה להשקיע ולהתמסר לאופי הרוחני והתורני של הבית שתקימי.

הגישה הזו מובנת מאד ומתאימה לשלב שלך בחיים. מהמקום שלך כרגע החתונה נראית קצת כמו תחנה סופית. כבר מגיל אפס את מתכוננת להקמת בית. בסמינר מתמקדים בהכנות אל הרגע הנכסף שבו תמצאי את האדם שאיתו תגשימי את המטרה הגדולה של הקמת בית בישראל. ואחרי שהגשמת את המטרה הזו, כל שנותר לכאורה זה רק לממש ולתחזק יחד את הערכים היהודיים המשותפים שלכם. בגישה כזו, כדאי באמת להגיע לרגע הזה מוכנה וסגורה על עצמך פיקס, כשאת יודעת בדיוק מי את, וכל הערכים והשאיפות מבוררים עד הסוף. לפי זה באמת עומד לפניך מחסום רציני. עד שלא תהיי בטוחה ב100% מה הכיוון שלך, לא תוכלי להתקדם לשלב הבא של הקמת משפחה. וגם אם בכל זאת תצאי לשידוכים יהיה עליך להחליט אם וכמה לשתף בשקיפות בחוסר הבהירות שיש שלך. (בסוגריים אציע לך שלעולם אל תבני את השותפות הכי חזקה שלך ואת הקשר הכי קרוב שלך על הסתרה וחוסר שקיפות, כך שאולי אדייק את המשפט הקודם, ויהיה עלייך להחליט לא 'אם לשתף' אלא 'כמה ואיך').

אם תרשי לי, אני רוצה להציע לך לרכך קצת את התפיסה שזוגיות יכולה להיבנות רק כשהערכים שלך מבוררים ובהירים לך. אין ספק שמציאת בן זוג והקמת בית זו נקודת ציון משמעותית ביותר במהלך החיים, והיא בהחלט דורשת הכנה ותיאום יעדים. אבל זו לא בהכרח תחנה סופית או דד-ליין שצריך להגיע אליו "אפויים" לגמרי.

כשם שאפשר לראות את השידוכים כפעולה שמטרתה לוודא שבני הזוג מיושרים בול על אותו קו ומסכימים על אותם ערכים בסיסיים, אפשר לראות בזה גם חלק ממסע ההתפתחות שלך והזדמנות לחקור איזה איכויות זוגיות חשוב לך שיכנסו למערכת היחסים הארוכה והמחייבת שאתם עומדים להתחיל. בעיני, יותר ממה שחשוב לוודא שהערכים שלכם זהים בתוכנם ובמשקל שאתם מעניקים להם, חשוב לבחון את התגובות שלו אליך: איך הוא מתייחס לעוצמות של החכמה והבגרות שלך ועד כמה הוא מסוגל להכיל את העובדה שיש לך ספקות וחוסר ודאות בנושאים קריטיים. והאמת היא שיותר ממה שזה מבחן בשבילו, אפשר להפנות את המבחן פנימה אליך: איך מרגיש לך להיות לידו במקום הפגיע של סימני שאלה ובלבול. האם בטוח לך להיות נוכחת בקשר כפי שאת, או שאת מרגישה צורך להסתיר ולברור איזה חלקים ממך לחשוף ואיזה לא. האם נראה לך שמערכת היחסים ביניכם תוכל להחזיק גם פערים על רקע אמוני כך ששניכם תוכלו להביא את עצמכם באופן מלא לזוגיות? כמה חופש יהיה לך להמשיך את הבירור שלך אחרי החתונה? כמה זה יאיים עליו אם תשתני? וכן על זה הדרך.

כפי שחווית כבר בעצמך, לרוב העיסוק בנושאים מהותיים ביהדות לא מסתכם בבירור חד פעמי של הנחות היסוד שאחר כך אפשר להתבסס עליו ונשאר רק להמשיך את החיים על התשתית הזו. סיפרת שבעבר הספקת לקבל תשובות חלקיות, להמשיך את הבירור ולגלות שהן כבר לא מספקות אותך ושאולי אפילו אף פעם לא תגיעי להוכחות מוחלטות. את בטח כבר מרגישה שמדובר במסע עם רבדים על גבי רבדים. זה תהליך של עיצוב האישיות ותפיסת העולם, והוא מושפע מהגיל ומאירועי החיים. לא בטוח שאפשר לעשות יותר מדי קיצורי דרך. שידוכים, גם אם לפעמים הם מהווים קטליזטור מצוין שדוחק בנו להשלים תהליכי התבגרות ועיצוב זהות בלי להתברבר יותר מדי, עדיין הם לא תחליף למסע האישי. הלוואי שאפשר היה להסתער על הנושא ופשוט לפתור אותו, לעבור על כמה ספרים והרצאות ובכוח לדלג אל רמות עומק גבוהות ולשפוך אור על הדברים לפי דרישה… אולי זה יאכזב אותך, אבל בדרך כלל מי שמוטרד מסוגיות באמונה, כנראה ימשיך להגות בהם כל החיים ברמות שונות של בהירות ותהייה. בדרך כלל אלה אנשים שחווים את החידתיות של היקום, ופוגשים יותר סימני שאלה מסימני קריאה כעמדה נפשית קבועה. לפעמים מגיעים לנקודה בה אין ברירה ונאלצים לקבל את העמימות והמורכבות של הדברים כחלק מהחיים. כנראה שהמורכבות הזו תמשיך ללוות אותך, אבל לא חייבים לראות אותה כפגם באמונה. נכון שבדרך כלל יש נטייה להציג את המאמין כמי שיודע את האמת והוא נחוש בצדקת דרכו, אבל החזון איש (ולא מעט מקורות יהודיים נוספים) דיבר על האמונה כנטיה דקה בנפש. אז אפשר גם לשרטט דמות של אדם מאמין כמשהו קצת יותר עדין ושברירי שיכול לכלול גם ספקות וחוסר בהירות, ויכול לחוות את המסתורין שבחידת הקיום.

אני רוצה לעשות כאן הבחנה בין בלבול וספקנות כדרך חיים, לבין מסע בירור. ואולי ברוח התפילה הידועה (תן בי הכוח לשנות, לקבל ולהבחין) אומר שהמטרה היא למצוא תשובות מניחות את הדעת על מה שאפשר, לקבל את זה שיהיו דברים שיישארו לנצח בסימן שאלה, ולהבחין בין שתי הקטגוריות האלה. בכל מקרה, לא הייתי ממליצה להתנות את אורח החיים ושמירת המצוות במציאת תשובות לכל הסוגיות הבוערות, אלא להמשיך לחפור ולגלות רבדים בבאר המים העמוקה שממנה נובעת החיות שלנו.

בסוגריים אכתוב שאם יש אפשרות שבעתיד הקרוב תחליטי להשתנות מקצה לקצה ולבחור במסלול עם כיוון חדש לחלוטין – יש מקום להמתין עד שתגיעי ליציבות לפני שאת קושרת את חייך עם בן זוג וילדים והופכת את המצב למסובך הרבה יותר.

ועכשיו לשאלות שלך על רצון ה'. עצם המושג 'רצון ה' קשה להבנה שכן אלוקים, מצד הגדרתו, אינו כפוף לשום מגבלה שמוכרת לנו מהמציאות, ולכן אי אפשר לייחס לו שום תכונה וגם לא רצונות. בכל זאת ברור לנו אינטואיטיבית שה' הוא טוב ומוסרי גם במושגים הארציים שלנו ומצפה מהאנושות לחתור להתנהלות ברוח זו. וכאן את שואלת בצדק: איך נוכל לדעת מהו בדיוק הרצון הזה ואיך להגשים אותו בתרגום לחיי המעשה?

אפשרות אחת היא לנסות לנחש מהו רצון ה' תוך שימוש בהגיון ובאינטואיציה שלנו בלבד. זה בא לידי ביטוי אצל אנשים מאמינים שאינם מחוייבים לשמירת תורה ומצוות. לדוגמה: "ברור לי שאלוקים לא רוצה שנאכל חיות כי זה כרוך בלגרום להן סבל רב ולכן אני צמחונית". בגישה כזו אנשים שונים יגדירו באופן שונה את רצון ה' לפי התפיסה הפרטית שלהם לגבי מה טוב וראוי. כל אחד יענה לעצמו תשובה שונה על השאלה הזו ויחשוב שדווקא הוא באופן הייחודי שלו מגשים את הרצון האלוקי.

האפשרות השניה טוענת שה' כבר חשף בפני האנושות את רצונו בתורה שבכתב באופן מלא, והתורה שבעל פה עוסקת בפיענוח של אותו רצון ובתרגום שלו לרמה המעשית, בכפוף לכללי לוגיקה והסקה (כמו עיגון לשוני בפסוקים, הכרעת הרוב ועוד). אם הולכים בגישה זו עד הסוף אז רצון ה' נמסר לנו במפורש ולא נותר אלא ליישם אותו בכל פרט מאורחות חיינו. ולכאורה יש רק דרך אחת לממש את הרצון האלוקי.

עם זאת, בפועל, כמו שציינת, הספרות התורנית עשירה במחלוקות הלכתיות ומגוונת מאד ברמה הרעיונית, היא גם משתנה במידת מה לאורך השנים ומושפעת מרוח התקופה והתרבות שבה היא נוצרת. כך יוצא שהרבה קבוצות בקרב שומרי המצוות טוענות שהן אלה שזכו לממש את רצון ה' באופן שלם ומיטבי.

ריבוי הדעות אולי מבלבל, אבל האמת היא שהוא זה שמאפשר לנו מרחב בחירה חופשית. כדי לעשות את רצון ה' לא מספיק לחתום על מסלול 'רצון ה' לאור התורה', והמציאות היא יותר מורכבת. האמת לא רק מונחתת מלמעלה וכפויה עלינו הר כגיגית, ה' גם השליך את אותה ארצה ומאז 'אמת מארץ תצמח'. כלומר הוא השאיר דברים פתוחים והרבה עבודה תאולוגית לעשות.

התורה כמו שהיא ללא פירושים רחוקה מלהתוות אורח חיים ספציפי חד משמעי. אפילו קשה לדלות ממנה אבני דרך או עקרונות יסוד מובהקים שעליהם נוכל להשתית את היומיום שלנו. ונראה שזו לא תקלה אלא מציאות שנוצרה בכוונת מכוון. בארון הספרים היהודי על כל העושר והמגוון שלו יש מקום לדרכים שונות שבהן ניתן לממש את הרצון האלוקי. כמעט ואין תפיסת עולם או עמדה הלכתית שאי אפשר למצוא גם את ההיפך שלה בתוך הים העצום הזה. במילים אחרות, מבחינה מסוימת התשובה לשאלה 'מהו הרצון האלוקי' נשארת תמיד קצת פתוחה, וזה לא מחליש את המחויבות שלנו לקיום מצוות אלא להיפך, זה מאפשר לנו לבחור בתוך המרחב התורני את הגוונים ואת הדרגה של קיום המצוות שלנו. העובדה שאין נוסחה חד משמעית למימוש הרצון האלוקי לא נובעת מכך שרבותינו לא הצליחו לעמוד במשימה אחרי שנים רבות של נסיונות, אלא זה חלק מובנה של המערכת. ה' לא הגיש לנו את התשובה המלאה על מגש של כסף, ואין לנו פטור מהניסיון להבין מהו רצונו בעולם. ובמילים אחרות, אולי רצון ה' הוא שלא נפסיק לעשות את מה שאת עושה כעת: לשאול מה רצונו. לנסות לדייק את עצמנו בהתאם להגיון המוסרי העכשווי של התרבות שלנו, אבל לעשות זאת מתוך מחויבות עמוקה למה שהתגלה בתורתו ועבר במסורת.

המחויבות לשמירת המצוות כפי שהן התעצבו במסורת היהודית מסתמכת על חכמה עצומה ומסועפת, עתיקה ומתחדשת, מלאכת מחשבת של דורות. אמנם גם במסגרת הזו יש קשת של אפשרויות (יתכן שהרבה יותר ממה שאת מכירה ומשערת), והמסורת לא חפה מהשלכה של תפיסת הטוב האנושית על ה' וייחוס ההגיון המוסרי שלנו לרצונו. ועדיין, היא מספקת מסגרת קשיחה יותר

עם מנגנוני הגנה מובנים. ככל שתיכנסי יותר לפרטים ולדרך שבה התגבשה שמירת המצוות כאסכולה מרכזית דומיננטית תוכלי לראות עד כמה היא אמינה ובטוחה יותר מהאופציות האחרות.

לשאלתך השניה, אני מסכימה איתך שאי אפשר לבסס את קיום המצוות על תחושה של התרוממות הרוח שבאה בעקבותיהן. סיפוק רוחני הוא דבר חשוב שמסייע לנו לשמר התלהבות, אבל הוא לא יכול להוות הוכחה לכך שאנחנו עושים את הדבר הנכון. כמו שציינת, בכל מקרה אי אפשר להגיע לודאות מוחלטת בצדקת דרכנו, ולכן החתירה צריכה להיות לשכנוע עמוק ולא להוכחה לוגית מושלמת. לשם כך, אין לנו ברירה אלא להסתפק בכלים שיש ברשותינו: החושים, ההגיון והאינטואיציה הבריאה גם אם הם חלקיים ולא תחושות דתיות-מיסטיות.

תוכלי להרחיב עוד בקריאה על הויתור על האמת המוחלטת לטובת אמונה משכנעת מתוך חיבור בתשובות רבות שלי ושל אחרים פה באתר תחת הלשונית 'אמונה', או בספר 'פשוט להאמין' של משה רט.

תודה לך על ההזדמנות לחבור יחד לחיפוש הבלתי נלאה אחר דרך הישר. עצם התהליך של חתירה לרצונו יתברך הוא עמדה נפשית מבורכת שמורידה לעולם רק טוב, ואולי בעצם התוצאה בפועל פחות משנה וכבר בהתכווננות הזו השגנו את מטרת הבריאה.

כתבתי לך כחברה לשיח על אמונה ואני מקווה שאולי נפתח לך כיוון חדש והעשרת את עצמך.

חני ר.