בס"ד

שלום לך!

קראתי בדמע את דברייך ולבי נחמץ. עוז הנעורים המקשר בינך לבין הבחור, מערער את הקשר המשפחתי החם בינך לבין הורייך, והצורך לבחור כאשר מדובר ב"בחירה לחיים", נראה במקרה שלך קשה מתמיד. בדברייך את זועקת ובצדק, כי אינך רוצה לוותר על אף אחד מהיסודות האיתנים המלווים אותך בחייך (המשפחה והבחור), וחשוב שתדעי כי זו זעקה טבעית, לגיטימית ונכונה. לפנייך עומד בחיר לבך, האדם שאת חשה אליו קשר עמוק ורוצה לבנות עמו בית בישראל, יתכן אף שהוא האחד והיחיד שהקב"ה יעד לך לזיווג ובצדק את אינך רוצה לוותר, ועל אף שהדבר פוגע בקשר עם ההורים האהובים ובעיקר עם האב, ההתלבטות במקרה זה לגיטימית לחלוטין וכל אדם אחר היה חש כמוך, מתלבט ומתקשה להכריע.

בשורות הבאות אנסה לשקול יחד אתך:

• האם יש בדילמה העומדת בפנייך הכרעה "נכונה" ו"לא נכונה"?
• האם בכלל צריך להכריע במקרה זה?
• מהי הצורה המיטבית בה ניתן "לשהות" במשבר ו"לנהל" אותו?
• ואלו קנה מידה צריך כדי לקבל החלטות?

אינני מתיימר לייעץ בדבר הצעד הנכון לעשות, רק לנסות ולהאיר מנקודת מבטי כמה נקודות בתמונה, בתקווה שהדברים יהיו לתועלת.

נתחיל עם ההורים: אין ספק כי הורייך האהובים מעוניינים בעבורך בחיים מאושרים, הכי טובים שיכולים להיות. משחר ילדותך הם עושים ימים כלילות להצלחתך והתקדמותך, ושאיפתם הגדולה כי חייך יהיו מלאי משמעות ויהיה לך רק טוב. גם אם אביך מקשה על הדרך וזורע "מוקשים" בשביל המוביל לנישואייך, הוא עושה זאת מאהבה גדולה ודאגה אלייך, ומתוך אמונה אמיתית שהוא עושה לך רק טוב.  אביך חרד מההשלכות הצפויות של נישואייך עם הבחור, ומהמקום הזה הוא עושה הכל (או כמעט הכול… שכן הותיר לכם פתח להסכמה אם הבחור ילך לישיבה עם פנימייה) כדי להפסיק את הקשר. בל נשכח כי הורים בשל גילם ו"הקילומטרז'" שעברו בחייהם, הינם בעלי ניסיון חיים עשיר ומבט רחב על החיים, וממקום זה אביך משוכנע כי הוא רואה דברים שאת לא מצליחה לראות.

מאידך גיסא, ישנה חשיבות רבה לכך שההידברות בין הורים לילדיהם תיעשה ברגישות יתר ובאופן פתוח לאורך כל הדרך. על הורים להבין שב"ה ילדיהם גדלו ואינם עומדים עוד ברשותם אלא הם עצמאים ובעלי בחירה חופשית לנהל את חייהם לטוב או למוטב. רצונו של ההורה לכוון טוב ונכון הוא, אך ניסיון ללחוץ או ליצור איום פסיכולוגי או כלכלי, יצור כעס, סגירות וחוסר רצון מוחלט להקשבה.

שואלת יקרה, תארי לך מצב אוטופי, שבו את מזדהה בלבך עם חרדתו של אביך, מאמינה בשיקול דעתו ובניסיונו רב השנים, ובוטחת בו לחלוטין כי הוא מחפש רק את הטוב בעבורך. מצד שני, אביך מאמין בשיקול דעתך, יודע כי את שקולה ומדודה, בוטח בהשקפתך וברצונך להקים בית של תורה (כפי שבעיניו נראה בית של תורה), וחש לחלוטין כי את יודעת את אשר לפנייך. שניכם מתיישבים לשיחה מעמיקה על השידוך ותוצאותיו, תוך אמונה הדדית כי כל אחד רוצה את טובתו של האחר ומעוניין לתמוך בהשגת מטרותיו. האם במקרה כזה הייתה השיחה יעילה? האם זמן רב היה עובר עד שהייתם מגיעים להסכמה הדדית??? זו הסיבה שבגללה כל כך חשוב שהורים וילדים יצליחו להגיע למקום של אמון ופתיחות, לבטוח אלו באלו ולהיות קשובים יותר לרצונו של הצד השני.

מהצד השני נמצא הבחור, שלאחר דרך חתחתים הנראית לקוחה מטובי הסרטים, הצלחתם למצוא את הנתיב זה לליבה של זו. שניכם חשים כי זהו "שידוך משמיים" ושניכם בטוחים כי בן/בת הזוג הזה/הזו זוהי הבחירה הטובה ביותר כדי להקים עמו/עמה בית בישראל.

החלטה על הקמת בית הינה כנראה המעשה המשמעותי ביותר שאנו עושים בחיינו. שנות ילדותנו עוברות עלינו תוך שאחרים מחליטים בשבילנו, שנות הנערות נועדו להתפתחות והתבגרות, והנה בתחילת גיל הבגרות אנו נדרשים ל"החלטת חיינו" האמורה (בתקוה) לעצב את החיים לשנים רבות. להבדיל אלף אלפי הבדלות, משקיעים האמורים לשים מיליונים על השקעה מסוימת, אינם חוסכים בממון כדי לבדוק ולהעריך את רמת הסיכונים שהם לוקחים ומה סיכויי הצלחתם. הם משקיעים באנליסטים, מכוני מחקר ובירורים אין קץ, רק בשביל להיות בטוחים שכספם לא ירד לטמיון. ואם כך בענייני כספים, בשידוך על אחת כמה וכמה.

לא בכדי בשידוכים איננו חוסכים עמל ויגיעה כדי לברר על הצד השני. לעיתים ישנם משתנים חיצוניים המערפלים את יכולתנו לקבל החלטות רציונאליות ונבונות. קשר עם בן זוג הינו דבר רגשי בעיקרו, אך יש לעשות זאת בהרבה מחשבה רציונאלית כדי שהקסם יוכל להחזיק מעמד לשנים רבות. מראה חיצוני, משיכה, אהבה, תחושה עזה של קשר, כל אלו משמשים תפקיד נכבד בבחירת בן זוג, אך לא תמיד אנו לוקחים בחשבון שקסמם אמור לפוג תוך זמן לא-רב, ואנו נותרים עם בן זוג שאינו מתאים לנו משאר הבחינות.

המשגיח בישיבה בה למדתי, אמר לי פעם לפני אחת הפגישות: "כאשר נפגשים עם בן זוג למטרת בדיקת אפשרות לנישואין, אסור להסתכל זה על זו, אלא יש להסתכל יחד על החיים ולראות שאתם מסתכלים עליהם באותו כיוון". כוונתו הייתה, שלמרות שאין ספק שמשיכה וחיבה הדדית היא גורם חשוב בקשר זוגי, היא יכולה ללכת ולבוא פעמים מספר במהלך החיים. מה שמחזיק את הקשר גם כאשר כבה זוהר המשיכה ההדדית, אלו הערכים המשותפים, ההסתכלות על החיים באותה צורה, השותפות לדרך, וכן הלאה.

במקרה הנוכחי הכרתם בדרך מעניינת של חיפוש הדדי ואמון רב, העשויים להביא לאהבה גדולה ולבסיס איתן לבניית בית בישראל. דא עקא, שבאותה מידה הם יכולים להיות גם סיכון גדול בטשטשם את הערכים והדרך העומדים מאחורי הבנאדם. הבחור אתו את בקשר עבר טלטלות לא-קטנות בדרכו והוא בעצמו כעת בדילמות והתלבטויות ביחס לעתידו. אמנם הכרת אותו, את מאמינה בו ובטוחה כי יקים בית של תורה ותוכלי עמו לגדל את ילדיכם לתורה ויראת שמיים, אך האם העמדת את ההנחה הזו למבחן? האם את בטוחה ביציבות עמדתו גם לאחר שיפוג קסם המשיכה ההדדית חודשים ספורים לאחר חתונתכם??

אינני יכול להימנע מלהזכיר את ההשוואה המתבקשת לעקיבא ורחל. האב "כלבא שבוע", חשש מנישואיה לעם הארץ ואף נידה אותם מנכסיו. הוא היה בטוח שרועה צאן זה אינו מסוגל להעמיד בית של תורה ויראה, ועל כן ציפה שעקיבא יוריד את רחל לרמתו הרוחנית הנמוכה ולא להיפך. מאידך היא זיהתה בו את הנקודה הפנימית החזקה של היכולת להשתנות ואת הרצון העז לעשות זאת, רק בשל כך הסכימה להינשא לו, מתוך ביטחון שאם הפוטנציאל קיים היא תצליח לגרום לזה לקרות. למרבה הפלא, כאשר הוא הופך ל"רבי עקיבא" גדול התנאים ומעמיד 24,000 תלמידים, כולם מתפלאים ומעריכים אך בשבילה זהו דבר מובן מאליו. היא "ביררה טוב בשידוך" וראתה את הנקודה הפנימית עוד בטרם נישאו ולכן כעת אינה מופתעת. בלעדי זה, היה אביה צודק בהנחתו ועקיבא היה נשאר רועה צאן, אך אחר שראתה שזה קיים הצליחה להבין להיכן זה יכול להגיע ולכן אינה מופתעת שזה קרה.

כלפי מה הדברים אמורים?

בסיפור זה את עומדת בפני דילמה לא קטנה. גם אם נעזוב לרגע את הורייך והתנגדותם המעכבת, מעורבים כאן רגשות, תחושות, מחשבות ולחץ לא קטן מהסביבה. לכל זאת מתווספת התנגדותם של הורייך, המהווים בשבילך יסוד ותמיכה משמעותיים בחיים, ובמצב כזה אין ספק שהקושי לקבל החלטה רציונאלית הינו משמעותי. ההחלטה העומדת בפנייך הינה גורלית ואמורה לעצב את חייך, וכדאי לקבל אותה מתוך חשיבה רציונאלית וראיית העתיד, מה שקשה לעשות בסערת המצב בו את נתונה.

בקשת עצה מאדם חיצוני המכיר את הנפשות הפועלות ויכול לעזור לך לראות בעין בהירה את השיקולים ותוצאותיהם, עשויה לעזור לך להיות שלמה עם עצמך וחזקה בכל החלטה שתקבלי. במקביל לכך, דיבור כנה, נוגע ומעורר אמון מול הורייך ובעיקר אביך, אמור לעזור לכם במעבר המשבר יחד ובחיזוק הלכידות המשפחתית. אין לי ספק כי אביך גם אם הוא משדר חוזקה והחלטיות, נמצא גם הוא בקושי וחרדה ממה שמתרחש, ודיבור פתוח יכול לפתוח לבבות ולגרום לכם לצאת מהסיפור הזה מחוזקים ומלוכדים יותר.

ועוד דבר: הסיטואציה בה את נמצאת איננה קלה ומייסרת אותך. בחיינו אנו מתמודדים לא פעם עם מצבים כאלו, וישנו הבדל גדול בין אלו הנלחמים במצב לבין אלו הבוחרים להשלים ולהשתהות בו. כל עוד יש לאדם מה לעשות מול מצב לא-נעים המתרגש ובא עליו, הרי שחובה עליו לעשות ולהשתדל. אך לעיתים כשמעורבים בתמונה יותר מדי שחקנים והמצב קצת יוצא משליטה, המלחמה הופכת לחסרת תוחלת ועלולה אף להזיק. דומה הדבר לשחיין הנמצא בלב ים, שבמקום לנוח ולנצל את הגלים להתקדמות לכיוון הרצוי, הוא נלחם בהם ומאבד אט-אט את כוחותיו. במקרים כאלה עלינו להשלים עם המצב וללמוד לחיות אתו תוך תקווה שיסתיים במהרה. כיהודים מאמינים בני מאמינים אנו יודעים שהכל לטובה והקב"ה יסייע לך להקים בית עם האיש הנכון המיועד בעבורך, אך בינתיים השלימי עם המצב של הקונפליקט, קבלי אותו כמציאות והתפללי כי במהרה הוא יעבור והמשבר יוביל לצמיחה. ההשלמה במקרה זה הכרחית כדי שתצאי בעז"ה במהרה לעתיד טוב יותר.

מאחל לך התמודדות קלה וקצרה, ומזמין אותך להמשיך ולהתייעץ בכל עת שתחושי צורך בכך.

שבת שלום

דניאל

[email protected]