The Butterfly Button
רוצה להיות היחידה בעולם לבעלי

שאלה מקטגוריה:

היי אקשיבה, מראש תודה על שקראתם
קשה לי.

אני מרגישה כל כך בבלאגן..

אני אוהבת את בעלי. אין שאלה בכלל.

העניין הוא הפחד הגדול שיש לי כשבעלי עובד/רואה/שוהה בחברה שיש בה נשים.

מחרפן אותי, מעצבן אותי, מעציב אותי, מתסכל אותי, מכאיב לייי, מכעיס אותי הכל ביחד- כשהוא בחברה מעורבת.

אני לא יכולה לחיות עם זה ככה.

אני מרגישה שאני בסופו של דבר יוציא אותו ואותי מדעתנו.

אנחנו יכולים להיות הכי סבבה בעולם ורק יהיה משהו ואני נפגעת, נסגרת, מתרחקת, כועסת עליו, מה לא?.

נגיד היום, אמרתי לעצמי שאני עובדת על המידות הרעות האלו אצלי ובום ניסיון! פרסומת לא צנועה בטלפון! בום עוד ניסיון!- .

מה עולה לי בראש?

– שהוא יחשוב על התמונה שראה שוב

-שזה מוריד לו ממני

-שאני לא שווה בעיניו.

-שאני מכוערת

אני ישר כועסת. למה הוא הסתכל!?למה??!?? עכשיו זה תקוע לו בראש. העיניים שלו לא היו רק עליי, עכשיו בראש שלו התווספה עוד תמונה לא צנועה!

בעבודה שבעלי נמצא יש נשים וזה מטריד אותי נוראא, ואם הוא מדמיין דברים ? הוא גבר! המחשבות האלו באות גם בלי רצון של לחשוב על זה…

העניין שאם אני מדברת איתו כל זה הוא מרגיש רע עם עצמו, ופגוע כל כך ואין עם מי לדבר כי הוא פגוע! ומה איתי!?!? אני לא פגועה?? מאוד! זה משפיע כל כל החיים שלנו.

אני פשוט מתוסבכת כל כך !! מרגישה רע כל כך!!!

באלי לשנות את עצמי רק כדי שאני יראה כמו הבנות בחוץ ואז רק אני יהיה לו בראש. ואז הוא (אולי) יסתכל רק עליי.

יוצא לו לפעמים לצחקק  עם מוכרות/בנות שפונות אליו לעזרה או משהו

כאילו מה נראה לך!?!??!? אני א’ פה לידך וב’ אני אשתך! אני לא מרגשת מספיק? התרגלת אליי? אני משעממת אותך? לא מרוצה ממני?

לא נראה לך לא מתאים!? לא נעים לך להיות יבש ולא לענות להם?

נראה שלא.

בעלי אדם מאוד אהוב על כולם ונחמד כזה. וואלה לא תמיד זה מתאים כל זה.

אנחנו משועממים אחד מהשני. לפחות אני.

אותו השיח ביום

אותם הצחוקים

אותם הויכוחים והריבים.

אותו הדבר!!

יוצא שאני מחפשת ריגושים בריבים. אני מחפשת אותו על קטנות כי אנחנו אשכרה תקועים באותו מקום. כאילו איפשהו ‘כיף’ לנו לריב.

אני מבינה ובטוחה שזה שגוי, שזה לא בריא לנו בכלל

אבל לפעמים, יותר נכון די תמיד אני מרגישה שאני לבד בזוגיות הזאת-

רק אני מחפשת לעשות עניין , רק אני מחפשת להשתפר,רק לי מפריע הדברים האלו. רק אני רוצה שיהיה לנו כיף.

הוא אףףףף פעם לא מציע רעיונות. אף פעם לא רואה בעיה. אף פעם. כאילו הזוגיות שלנו מושלמת.

דייייי חלאס!!! כמה אפשר שרק אני ידבר והוא יגיד-” אני לא יודע מה להציע/להגיד/לשפר בעצמי או בנו”

ראבק! תגיב כמו גבר! תהיה גבר! חלאס עם הריגשי!

אני בחיים לא אגיד לו את זה בפנים גם כשאני יהיה ממש רותחת מעצבים כי זה א’ לא יועיל וב’ זה יפגע בו בצורה קשה ואני לא מחפשת לפגוע בו. למרות שיוצא שזה מה שקןרה . כל הזמן. אני הפוגעת, אני זאת שמציתה את האש, אני פשוט עושה רע לנישואים.

ומה אני לעזאזל מנסה לעשות בדרך מסתבר כל כך מעוותת?! לשפר את הזוגיות שלנו?

כן. השתפרנו מאז. אני יותר מדברת כאן ועכשיו ולא שומרת חודשים בבטן, אני יותר יודעת להגיד לא. אני השתפרתי בחרדות שלי ( שלאחרונה חוזרות), הוא מדבר אחרי שאני חופרת לו שיגיד מה יושב עליו

אני לא יודעת אם אני צריכה לסמוך על האינטואיציה שלי או שאני סתם מחשבתית אובר.

הראש שלי תמיד מלא במחשבות. לא משנה מה. תוך שניה הוא מתמלא.

דיברתי בצ’אט עם מישהי מאקשיבה שאמרה שאני צריכה להביא את עצמי לגמרי הכי אמיתי לנישואים אבל במינון, בצורה נעימה, להגיד את מה שאני מרגישה וחושבת בצורה נעימה ובאופן מתון. לא לעשות שיחות נפש כי קשה לגברים להחזיק ראש (לפחות לגבר שלי)

העניין הוא שאיןןןן לי למי לפרוק! ושאני דברנית די גדולה וקופצת מנושא לנושא. פשוט פורקת את הבלאגן שבראש. (אפשר להבין מכמות הדברים שאני כותבת). לפני שהתחתנו הוא הבטיח שהוא יהיה כאן בשבילי לכל דבר, תמיד יקשיב לי ויעזור לי.

ואני תליתי בזה תקוות שהתנפצו לרסיסים.

כי מה בפועל קורה? הוא מקשיב ולא מייעץ כלום

אני רואה אותו מאבד עניין תוך 10 דקות

רק אם אני בוכה אולי זה יעזור לו להקשיב. אולי לא.

יש פעמים שאני כבר מותשת ואומרת “יאללה, לא אכפת לי כבר. אין לי כוח. אני פשוט לא יגיב אם קורה משהו לא נעים ופשוט ישתוק ודי. כי שום דבר לא עוזר ואין לי כח כבר להתאמץ”

מצד שני אני מרגישה שאני רוצה וחייבת להילחם על הזוגיות שלנו אחרת אנחנו נחייה כמו שני זרים בבית משותף.

לא רוצה חיים כאלה. הבטחנו דברים אחרים אחד לשניה לפני שהתחתנו. איפה כל זה!? נאמרו כי היינו מאוהבים? כי מה? כי הייתה רומנטיקה באוויר?

אני לא רוצה שתתפרק לנו הזוגיות, לא רוצה שהבן שלנו יסבול. לא רוצה שנביא ילדים שהכל ככה מסובך.

אני יודעת שיש גם את הצד שלו. שהוא מרגיש שאני נתקעת על דברים, שאני ביקורתית כלפיו, שאני דוחה אותו, שאני מרוחקת ממנו, אני יודעת שהוא רוצה להשתנות בדיוק כמו שאני רוצה ושכמובן לא כיף לו שהמצב שלנו ככה.

והכי חשוב אני יודעת שהוא אוהב אותי. כן. לרוב אני ממש מרגישה את זה.

הלוואי שתוכלו לענות לי באופו מלא על כל הנקודות שהעלתי. שתוכלו לעזור לנו. כי אנחנו שבורים כבר.

הלוואי שאני יוכל לתקן ולהשתפר כדי שיהיב לנו יותר טוב. שנהיה יותר שמחים כי אנחנו כבר ממש כבר עייפים מכל זה.

תשובה:

בסייעתא דשמיא

שואלת מתוקה מתוקה מתוקה.

כשקיבלתי את הפניה שלך חשבתי שמדובר בשאלה. מסתבר שטעיתי. קיבלתי בוסט רציני של מתיקות. של נשיות. של טבעיות וכנות כובשי לבבות.

את מתארת את בעלך ככריזמטי ומושך אדם. כגבר שיכל לבחור כל אשה על פני כדור הארץ והוא בחר בך!! אם לומר לך את האמת- אני ממש מבינה למה.

אני חושבת שעשית פעולה מאוד חיובית בשליחת השאלה הזו, בנסיון להבין. את מדהימה אותי באופן לקיחת האחריות על עצמך ובנסיון לגדול ממנה. זו אהבת אמת שלך לבעלך. לילדך ולעצמך. השם שמח וגאה בך.

אני מתנצלת על העיכוב בתשובה. לצערי חליתי אחרי קבלת השאלה והתאוששתי ביום יומיים האחרונים.

ובכן יקירתי.

לפי הצורה שאת מתארת אותו ואיך שאני קוראת את דבריך אני יכולה להבין את ההתאמה בינכם וגם מעט ממה שקורה:)

אינני חושבת שאת בעלת “מידות רעות” חלילה. את מאוד נשית. בעלך מאוד גברי. זה מה שיוצר את המשיכה בינכם וגם.. איך לא, את התסכול עליו את מדברת.

אני סבורה שלו היינו עומדות קצת יחד על מספר הבדלים משמעותיים בין גברים לנשים היית יכולה להתמודד מעט יותר בקלות עם הדברים שמתסכלים אותך כל כך ולהתבונן להם בעיניים במבט ישיר. אמיץ ומפוכח.

אני אשתדל לגעת בכל הנקודות שציינת ואם שכחתי משהו- חזרי אלי או נסי להקיש. מעבר לזה אני מאוד ממליצה לך לקרוא את הספר גברים ממאדים נשים מנגה בעיון וכמה פעמים.

אני סבורה שישנם דברים נוספים שכדאי לך להתבונן בהם אך בל נקדים את המאוחר.

ובכן,

בכל הקשור לשמירת העיניים של בעלך, לשיחה שלו עם נשים אחרות, ולידיעות שלו לגבי הצרכים שלך.

אני רוצה לגעת בנושא תוך הפרדה בינו לבינך.

את-

יוצאת מדעתך.

כאשה- כמו כל אשה- את רוצה להיות במרכז המח, הלב והרגשות של בעלך. להיות שם יחודית ומיוחדת ובעיקר בלעדית.

המציאות הזו של קנאת נשים היא מציאות הטבועה באשה. מי לנו כחווה. הראשונים מפרשים כי חווה האכילה את האדם מעץ הדעת כדי שלא יהיה מצב שהיא לבדה תמות והוא ישא אחרת..

גם הגמרא מתארת כי “אשה מתקנאת בירך חברתה”.

זו גם אחת הסיבות להתקדמות העולם למציאות הזו בה גבר נשוי לאשה אחת ולא לכמה, כבעבר- קנאת אשה לצרתה.

בספר “המח הנשי” מתוארת התפתחות המח הנשי על כל המשתמע בכך: התשוקה לקשר, הצורך בחויה רגשית ובתקשורת כחלק מהחויה האינטימית בין בני זוג, הרצון להיות במרכז ובלעדית– כל מה שאת חשה קשור באופן הפשוט ביותר להיותך אשה, נורמלית, מחוברת לצרכיה.

אצל גברים הדברים נתפסים מעט אחרת.

את אצלו במרכז- גם כשהוא מתבדח עם המוכרת כיוון שהוא מתבדח ממקום חיצוני מאוד של צורך בחברות או צורך להרשים, לפעמים דווקא אותך- כגבר מוצלח וכובש.

הוא אוהב אותך באמת והוא בחר בך. (הוא היה עושה זאת שוב)- גם אם הוא לא שוקד להוכיח זאת, לאמר זאת או לחפש שינויים וריגושים.

לרב, גברים אוהבים את הנשים שלהן כמות שהן. עדיף ללא שינוי.. כמות שהכירו אותן.

וכשהחלק הנשי הזה, המתעורר בקנאה, באי ודאות לאהבה, בספקות של ערך עצמי-

פעמים רבות שהם לא ישמעו את הדברים ויאמרו-

כואב לאשתי. אני ארגיע אותה.

סביר יותר להניח שהם יחשבו- אשתי אומרת שאני שוב לא בסדר. ירגישו- כשלון מוחלט ויגיבו בשלל תגובות החל מהתרחקות וכלה בהתגוננות, האשמה או אדישות. הם עלולים למאוס בזה ממש.

אז איך בכל זאת אפשר לפתור את העניין הזה?

איך תתמודדי עם התחושות שלך ועם הצורך שלך בהכלה של בעלך אם זהו מעגל הקסמים שנוצר?

התשובה לכך נעוצה בעבודה עצמית. זה דורש לא מעט תרגול, סבלנות לחוסר הצלחה וללמידה אבל זה משמעותי וחשוב.

איני מאמינה בהסתרות. אני חושבת שנכון וטוב יהיה לו בעלך יכיר את רגשותיך וידע מהם הדברים אתם את מתמודדת אולם רק לו תגיעי אליו ממקום של הפרדה מוחלטת בין רגשותיך לבין “כוונתו הרעה” הוא יהיה מסוגל להיות שם בשבילך.

כאשר את מדברת על רגשותיך ומיחסת אותם אליך כגון: “אתה יודע, אתה כל כך מיוחד ואני מאושרת מכך. אני צריכה להתמודד עם הפחד שאולי יום אחד לא אמצא חן בעיניך אפילו שאני יודעת ומרגישה שאתה אוהב אותי”

ניתוק של הרגשות מהמעשים שלו עשוי לעזור.

” אני יודעת שאתה לא מתכוון לכלום. אתה נותן לי כל הזמן לחוש נאהבת אבל משהו גורם לי להרגיש כhווץ כשאתה מתלוצץ עם נשים. רוצה שתדע שזה שייך אלי. אבל זה חלק מההתמודדות שלי. אולי אצטרך עזרה בזה לפעמים”.

אני מעריכה שאופיו וחלק ממה שאת אוהבת בו זו הפתיחות הזו. אני מניחה שאינך רוצה ש’יכבה’ אבל את כן מעוניינת שידע שבהתנהגויות מסוימות, אולי כאלו שהתרגל אליהן בעבר ואינו מודע להשלכות שלהן לגביך- הוא יתעורר לדעת ולהבין מה את חשה.

כאשר תשתפי אותו ברגשותיך- ללא בקורת או אשמה ותדברי רק על עצמך ועל מה שאת מרגישה הוא יוכל להיות פנוי להיות שם בשבילך ולחזק אותך.

ועוד בטרם הוא יהיה עבורך.

הייתי מבקשת לדעת כי את תהיי שם עבור עצמך.

עוצרת. מבינה מה את מרגישה.

בודקת:

עד כמה אני מחוברת להרגשה העמוקה, האמיתית שאת האור שאני מביאה לעולם-

אך ורק אני יכולה להביא?

עד כמה אני מחוברת להרגשה הזו ולא זקוקה להוכחות לגביה?

ואם אני רחוקה מזה.. אם אני לא בטוחה בה..

האם אני יכולה לעצור ולחזק את המחשבות האלו בתוכי. אני עוד פיסה מיצירה אלוקית. חלק אלוק ממעל. חלק שלא חזר ולא יחזור על עצמו אף פעם.

גם אם יש משהי אחרת מולי. לעולם היא לא תוכל להשתוות/ להחליף את מי שאני.

ומי שאני זה מה שבעלי בחר.

החיזוקים הפנימיים האלו יקלו עליך.

הם יהפכו אותך לחזקה מבפנים ויעזרו לך לחוש את הבטחון בעצם היותך שלא על סמך מעשיו של משהו ובחירותיו.

נסיונותיו של בעלך בשמירת עיניו או במעשיו אינם בתחום אחריותך. אבל לו תחושי חזקה מאוד מבפנים זה יבנה אותך ללא קשר וגם- גם ישפיע על התנהגותו. לאט לאט החויה הפנימית שלך תשפיע ותקרין עליו ותשנה גם את מעשיו.

יתכן ובהתחלה לא יבין מה את רוצה. אז תמיד תוכלי לדבר על רגשותיך ועל עצם כך שהצורך שלך נובע מהיותך אשה. כי כך זה אצל נשים:)

לבסוף אני רוצה לומר לך כי האהבה שלנו היא דרך.

דרך בלימוד שלנו זה את זו.

שעה שאש התשוקה הגדולה בתחילת הדרך משחקת עם הרוח ניצנים חדשים של אילנות איתנים מתחילים לבצבץ. השקי אותם באהבה.

וגם.. כן. גם תדאגי שיהיו לא מעט עצים במדורת התשוקה והקשר בינכם.

בהצלחה עצומה.

ובהערכה-

דקלה

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. היי מחשבה גוררת מעשה, את חרדה שהוא לא יבגוד בך אבל החרדות עשויות לבסוף להביא את המעשה… אני פחות מסכימה עם המשיבה, זאת לא תכונה נשית או גברית, יש נשים , באותה מידה גם גברים שחרדיים לבן/ בת זוגם באופן לא בריא.
    מה לעשות? קודם כל להבין שחרדות, חוסר אימון וכעסים אינם תקינים בשום שלב בזוגיות. את אמא לילד ואת יודעת שברגע שתגידי לילד “אל תלך לשם” הוא דווקא ילך… קודם כל תעבדי על החלק של האמון בתוכך – שכמובן חלק ניכר מזה מגיע מחוסר ביטחון עצמי (אני לא מעניינת אותו, אני אלבש בצורה שתמשוך את תשומת ליבו וכו’).
    ותנסי להתחבר לעצמך, לגוף שלך, לאימהות ולבסוף למקום הזוגי, ממקום של ביטחון עצמי ולא ממקום של מסכנות אפשר להשיג הערכה ואהבה.
    ממקום כזה את יכולה להעיר לו, לאחר שתביני בעצמך שהערה נכונה (לא מתאים לפרלטט מולך) ואפילו להציב גבולות. את תראי שאת מעריכה את עצמך ומאמינה בו, הוא כבר ירדוף אחריך וירצה אותך!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

בעלי מתלונן שהוא לא מרגיש חיבור ורגש אלי
אני אישה חרדית בת 25, נשואה כשנה וחצי. אני אשת קריירה, בעלי אברך. מתחילת הנישואין אנחנו במצב מתמשך של חוסר חיבור רגשי מצד בעלי. בעלי מתלונן שהוא לא מרגיש מספיק חיבור אלי. זה מציק גם לו וכמובן גם לי. אני מרגישה חוסר ביטחון רגשי וחרדת נטישה. באזור 11 חודשים אחרי...
יש לי הרבה ציפיות וכעסים על בעלי ובעיקר מאז שילדתי
מאד נהנת מהתוכן שבאתר. תבורכו. אני בת 30, התחתנתי לפני כשנה וחצי ותוך 3 חודשים הריון ברוך ה’. הזוגיות שלנו לעיתים סבילה ולעיתים טובה. יש לי הרבה ציפיות וכעסים על בעלי, הלידה במלחמה בכלל היתה אתגר. מלהיות רווקה פעילה ששמלאה את החיים בעשייה, מתנהלת כלכלית לבד וקונה מה שנראה לי,...
אני ובעלי לא מסכימים על מקום מגורים
נשואה טרייה לבעלי, אנחנו לא מסתדרים אנחנו רבים על איזור המגורים העתידי שלנו ללא הצלחה, אנחנו בטיפול זוגי, לי חשוב להקים את העסק שלי באיזור שהוא מאוד ספציפי בין שעה לארבעים דק נסיעה מהאיזור שלנו , בעלי לא מוכן לשמוע הוא רוצה לגור ליד אמא שלו , הסברתי לו כשיהיה...
אשתי לא סומכת עלי בנושאים דתיים
אני נשוי מזה כשנתיים וביני לבין אשתי ישנם פערים ברמת הדת ואני חש שהיא פשוט לא סומכת עליי בכל מה שקשור לנושא הדתי, כשעולה נושא/שאלה אם אני אומר x ישר התגובה היא ”מי אמר” ו”צריך לבדוק” וזה כולל גם דברים שנוהגים בבית הוריי ואציין שאבי הוא מספיק בר סמכא בשביל...
בעלי ואני רבים בצורה הרסנית
ראשית יישר כוח על הפלטפורמה החיובית הזאת. אתם עושים חיל וכיף שיש את האפשרות לפרוק ולקבל עצות אמיתיות מהלב. תודה. אתחיל ואומר שבעלי ואני ביחד כבר כ-16 שנים ואפשר לומר שגדלנו והתעצבנו מתקופת הנעורים ועד היום כאנשים בוגרים – ביחד. אני כבר כמעט ולא זוכרת את עצמי לפניו. עברנו המון...
בעלי מכור לאלכוהול ועישון- ואני בחרדות!
לפני הכל אני רוצה ממש ממש להודות, על האמת בלי פשרות, והבהירות הגדולה שאתם מביאים בנושאים שונים. פשוט הצלה! רציתי לשתף במצב שלנו, ואולי תהיה לכם עצה בשבילנו. אנחנו זוג עם 2 ילדים, נשואים 4 וחצי שנים. ב”ה היחסים ביננו מצוינים, פתוחים אחד עם השני. קצת רקע: אבא של בעלי...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן