יקירתי,

לא, איני מכירה אותך אישית, ופרטיך אינם מופיעים לפני ובכל זאת ליבי הומה אליך כל כך ודוחק בי לקראך יקירתי.

את כזו מקסימה.

דומה בעיני כי לו בקשתי אדם לעלות עלי כתב את תמצית מלחמת החומר והרוח, תמצית לבת אש החיים והתשוקה, לא היה מיטיב לצור לה שם וצורה יותר ממילותיך שלך.

כמה יופי יש בה בתשוקה הזו הבוערת בתוכך, ברצון לאהוב, להשתייך, להתמסר. יצר החיים העצום הזה שכשנלקח לפרק זמן קצרצר מן העולם בהוראת חז"ל, לא המשיך העולם להתקיים.

אני שמחה בשביל בעלך העתידי שיבוא, בעז"ה בקרוב, כי יזכה- מעבר ל"אשה יפה באמת" כהגדרתך, לאשה היודעת אהבה מהי.

ניחנת בכוח חיים משכר ונפלא שאינו מעיד אלא על לב גדול ובריאות נפש, כוחות ועוצמה.

יפה כתבת כי רוצה את לשמור הכל ל"זמן האמת" לאיש האחד והיחיד איתו תקשרי בברית נשואין קדושה ונצחית. כי אז, יקרה, הופכת התשוקה הבאה מבסיס יסוד יצר החיים למעלת קדושה נשגבה אשר שכינה שרויה בה.

אכן, תהום פעורה בין אותה תבערת אש הניצתת כבנעורת בקרבנו לאור נר נשמת אדם ויקוד הגעגוע האלוקי. הבדל של אסור ומותר, טמא וטהור.

היופי הזה, ערגת אשה לבעלה המתוארת, במשל אמנם, בשיר השירים אשר כולו קודש קודשים, לא לשווא קבלה דימוי אהבת אשה לדודה.

לא לשווא נתדמתה אהבת כנסת ישראל לאביהם שבשמים לכלה וחתנה.

תשוקת אין סוף בה הרצון להיקשרות זה עם זו מגיע כרוך וכבול בהתחייבות אין סופית, הדדית ומושלמת זה לזו.

אין בה חלילה, רק תשוקה יצרית, ברת חלוף, כי אם ברית מחייבת בעלת תכלית נשגבה.

אדם, כל אדם- טוב וישר ככל שיהא, אמור להתחייב למוסר האלוקי הצרוף טרם ישמע מוסר כליותיו ויקשיב לשרירות ליבו. לו רק בשל היותו אדם.

אדם שמחויב לאלוקיו- לא יבגוד באשתו בעתיד רק כי הזדמן לו ריגוש מסעיר.

אדם שמחויב לאלוקיו- לא ייתן דרור לכעסיו רק כי הם גואים בו.

ראי את בעצמך- עד כמה גדולה התשוקה בקרבך-

אלוקים שבך- גדול ממנה.

פגשתי, יקירתי, נערות רבות, אשר מסרו את היקר להן מכל, את קדושת גופן לאותו רגע מסעיר של תשוקה שאין מאחריה כל חיוב וראיתי נפשותיהן החבולות, ,הפצועות, שנתנו מסירות עד גמירא אך נותרו נזנחות. רבות מהן לא רצו להתמסר עוד לעולם.

אין זה איום חלילה כי אם אהבה גדולה אליך ודאגה לשלום נפשך.

התורה הקדושה שיודעת אהבת אשה לאיש מהי. שיודעת נאמנות אשה לאיש. שיודעת גם משקלה של תשוקה מהו עמדה וטרחה להגן על בנותיה היקרות, הקדושות. מזהירה את הגברים על קדושתן ומזהירה את הנשים – לבלתי לתת את היקר להן מכל- לאיש אשר טרם התחייב, במעמד חופה וקידושין לשאתן כל ימיו ולהתחייב לשלומן. רק אשר כזה רשאי, אחרי שהתחייב בכתובה, לשאת את אחת מבנות המלך ולנהוג בה כפי שרצתה תורה שינהג. אז, או אז, מתמסרת האישה לבעלה מסירות גמורה, בגוף ובנפש ומסירות זו הולכת ומתעצמת מעמיקה את הקשר עד שהיו לבשר אחד.

חלילה לך מלבוש- כל מה שזועק מתוכך ראוי הוא ונכון-

אלא מאי- במקום ובעת הנכונים.

כך היא דרכה של תורה.

תורה היודעת נפשו של אדם- אינה מזירה אותו כליל מצרכיו כדרך הנצרות ,חלילה, ומתכחשת למציאות הוויתו. היא רק מקדשת את צרכיו- מייחדת מקום, שעה וזמן לכל דבר. ובייחוד זה עצמו- בהימנעות ובקיום- הרי היא הופכת כל דבר לקדוש ומקודש.

המגע, דבק חזק ורב עצמה הוא. בכוחו לטשטש את ראות השכל וההיגיון ולשטות בנו. ההורמונים הפזיולוגים, החזקים מאיתנו מטשטשים את שדה הראיה עד כי עוורים אנחנו. לכודי שכרון חושים וסערת טעמים כובשת. ישנו ספר נפלא בשם מגע הקסם, מופץ חינם, המתאר בפרוטרוט את הסכנות הקיימות במגע המתוק המתוק הזה.

היטב היטב תיארת את עצמת המשיכה אליו. את כבליו הסוחפים בהבטחה של עונג שאין שני לו. היטב היטב תיארת את קול ההגיון הצרוף, המתרה בקול רעש גדול, זועק מתוך קולה של הנשמה לטוב.

המלחמה, לא שלך לבד היא. דור לדור, אדם לאדם.

ומה עושים? את שואלת..

אכן שאלה יפה.

קודם לכל יקירתי, לא כועסים על עצמנו. אין בתשוקה זו בושה וכלימה כשם שאין בניסיון עדות מרשיעה על אדם, כי אם להיפך. אולי אם נסכים עם תחושותינו הטבעיות, יקל עלינו לפנות את מאגרי נפשנו להתמודדות ההמתנה, תחת הלקאה עצמית.

את שואלת ושואלת נכון, מה קרה לך מול הבחור הזה שטרם קרה לך בפגישות עם בחורים?

ובכן איני יודעת מה באמת קרה באינטראקציה בינך לבין אלו שנפגשת אתם אבל יכולה לנסות להצביע על כמה נקודות שיתכן והתרחשו.

הנקודה הראשונה ואולי המשמעותית ביניהן היא העובדה של התהליך ה"טבעי". הקשר שנוצר בנפשך עם אותו בחור, לא נשא כל מידה של רשמיות. מן הסתם, כאשר התעורר בך צורך לענות לשאלותיו ועשית זאת, לא חשבת- ,בהתחלה לפחות, על קשר עימו.

יתכן כי לו היית פוגשת את הבחור הזה בפגישה רשמית למטרות נישואין לא היית מוצאת בו את מה שחפשת ולא היית משקיעה אפילו זמן במחשבה אודותיו לאחר ש"הורדת" את ההצעה. לא היה לה את הזמן והתנאים להתפתח. המפגשים שלכם היו בלתי אמצעיים ובלתי מוגדרים מראש. לא היה את בקר המחשבה הרשמי המארגן פגישות שידוכים בקטלוג מסוים עד מאוד-בראש. במהלך מפגשים אלו, מן הסתם נשאת חן בעיני הבחור שלא הסתיר זאת מחד ויכל לתפוס את האש שבתוכך מאידך. הצורך הפנימי שלנו לתחושה הבסיסית, הנשית, העמוקה שמישהו יראה אותנו- את מי שאנחנו מבפנים ויכיר בערך הסגולי שלנו הוא צורך חזק מאוד ואחד הפרמטרים לנכונותה של אישה לתת עצמה לאיש. כשזה קורה- משהו קורה ללב שלנו. הדבר הזה אותו תיארת יפה כל כך- " היו ימים שהייתי באה ללימודים בגללו" כל כך ברור ומובן.

משהו, כביכול, ראה אותך.

הוא ראה אותך במובן לא אמצעי ואת- לא היית עסוקה במחשבה אודות כמה הוא זה "הוא" או לא. מנגנון הרשמיות והבקרה לא ביקר בתהליך אז הלב יכל לתת לשלו- להיעשות. יתירה על כך. העובדה עצמה שהקשר בינכם זלג מהתחום השמור ולחך את שולי האסור מעניקה לו טעם של מים גנובים ומאיצה את פעימות הלב. מה לעשות? ככה זה.

רק זכרי, ללא אלוקים- היום זו את. יתכן מחר- אחרת.

ללא התחייבות. לאלוקים ואליך- אין את מוגנת באמת.

ואת צודקת. צודקת כל כך ברצון העמוק הזה להינשא מתוך התחושה הזו של משהו רגשי שהתפתח וקרה. שמישהו יראה אותך וזה פשוט יקרה בניכם.

זה מייאש ומתסכל כשזה לא קורה ומפתה עד מאוד כשזה קורה גם אם האדם שמולך "הוא לא האדם אתו את מעוניינת להקים בית והוא מבוגר ממך בהרבה ולא יפה". מה ששוב מוכיח, אגב, שהראש, נתונים אובייקטיבים וחיצוניים לא בהכרח יביאו ללב את מבוקשו. הם פשוט לא משחקים תפקיד.

לא בכדי התהליך בפגישות שידוכים הנו כזה המבקש לענות על התשובות המושכלות בהתאמה ובדרך לפני שנותנים ללב לרוץ. חשוב עד מאוד לזכור שהתאהבות מחליפה את מקומה ברגע כזה או אחר בבניה עמוקה משותפת.

פער עמוק, קונפליקטים ערכיים ומהות- עלולים להביא למצוקה והתמודדות אמיתית וקשה שנשארת גם כאשר "הפרפרים" הלכו לרחף מעל פרח אחר.

רק שאז עלול להיות מאוחר מדי.

התאהבות היא דבר עוצמתי ויפה. הוא נותן לבני הזוג טעם ומתיקות שנשארים לכל אורך ימיהם אולם הנישואין וימי העמל הם אלו שבונים את האהבה. מסירות, כבוד, נתינה- לא חולפים מן הלב כלעומת שבאו.

איני יודעת, אולי כדאי לך לנסות, אחרי שפגשת בחור מתאים, לשחרר מעט את הראש ולנסות להיפגש בלעדיו. פשוט להיות.. אולי דברים יקרו. מן הסתם את זקוקה למן ספור אהבה כזה שיתחיל את עצמו עוד בטרם תינשאי ויימשך אל תוך החיים, בהיתר. עם אדם שהמציאות האלוקית בחייו תהיה ראש וראשית לרגשי ליבו.

גם בחיי הנישואין יש היתר ואיסור. ימים של איסור- אינם מופחתים בעצמתם על ימי ההיתר.

עוצמת ההתגברות- אינה נופלת, גם בחוויה שבה מעוצמת העונג והתשוקה. יש לה ממדים עצמתיים הרבה יותר.

השם אוהב אותך, מתוקתי. הנחת שאת מסיבה לו בעמידה שלך בניסיון הכל כך קשה הזה- בלתי ניתנת לתיאור. אבל מעבר למחויבות שלך אליו- אותה מחויבות אלוקית- למעשה, שומרת עליך ולו ברמת הנפש- לבל תפגע.

משום מה עולה בי סיפורו של יוסף הצדיק כל הזמן.

ודבר נוסף:

את מציינת נקודה מאוד חשובה לגביך, הן מבנה המשפחה ממנו באת- חזק אבל פתוח וליברלי והן אופייך האישי " כזו אני .. סקרנית..". יש יופי עצום בפתיחות. יש מעלות אין סוף בעניין וסקרנות. חשוב רק לזכור כי אתה עלול להיחשף לקצוות שמי ששמר עצמו מראש לא הגיע עדיהם. אולי נכון היה לך, לפחות לעת עתה, לצמצם את טווח אפשרויות הנפילה. לו רק כדי לשמר את עצמך ומעבר לכך- על מנת שהחיפוש האמיתי שלך יקבל את מלא הניתוב הרגשי אליו הוא זקוק. כגון לא לנסוע עם בחור הביתה ברכבו, או לשכנע בחורים צעירים בדבר טיבה של יהדות, למשל.

את יודעת.. אברהם היה מגייר אנשים ושרה נשים..

אלו הם ,בפשיטות, גדרים ששומרים עלינו- טכנית ורגשית שלא להביא את אותם מקומות עמוקים שלנו לצאת- בטרם עת או במקום הלא נכון.

אני בטוחה שאת עוצמת הרגשות הזו את רוצה להרגיש עם אותו האחד איתו תוכלי להקים בית, לממש את אהבתך וליצוק לתוך הקשר שלכם תשוקה ובניה כאחד.

קשה לי לתאר לך איזו תפילה ממלאה את כל ישותי עליך, יקירה. אני ממש מחכה לשמוע שבא משהו "שווה", כזה שממש מגיע לו אוצר כמוך. משהו מלא באש הזו כמוך שיראה אותך, שידע להכיל ולהעניק לך אהבה חזרה ושהמחויבות האלוקית של שניכם תיהיה לפני כל דבר-

היא אשר תקשר בינכם.

היא אשר תגרום לכם לכרות ברית יחד.

היא אשר תחזיק אתכם לאורך ימים באהבה גדולה.

גם אם הפרפרים יעופו- לכם זה לא יהיה אכפת.

אתם תהיו קשורים במשהו נצחי שהיה כאן בטרם באנו לעולם ושיישאר כאן עוד הרבה זמן אחרי שכולנו לא נהיה.

והוא יבוא. הוא מחכה לך. ראוי לך כשם שאת ראויה לו-

איש אשר כמוך-

שם את אלוקיו לפני ליבו.

מקנאה בזכות שלך, גיבורה.

באהבה רבה,

דקלה

[email protected]