שואלת יקרה מאוד.
ראשית לכל, אני מתנצלת כי אחרתי להשיב לך למרות שחשתי בכאבך הרב ובחוסר האונים למול המצב בבית. אני יודעת כי החוויה הזו בה את נמצאת- הקרע בין אהבת אישך לאהבת הוריך והנאמנות לשניהם היא חויה קשה שעיתים מרגישה בלתי אפשרית.
זהו כאב גדול להיות במערכת נישואין בשעה שהוריך למעשה, לא נותנים את ברכתם. יתירה מזו, כאב לי מאוד לשמוע מדבריך את צליליו של הטשטוש-
מהי האמת?
בעלי אוהב אותי- “ממש ממש”, כלשונך, או שמא אמי צודקת והוא בוטה ומתנהג באופן לא תקין כלפי?
המצוקה הזו מהווה לחץ פנימי רב ולא באמת מאפשרת למשש את הדופק של הלב ולהבין מה באמת קורה.
יקירתי.
קודם לכל אני רוצה לשלוח את ליבי אליך. כאבך כואב לי, מצוקתך נוגעת מאוד מאוד לליבי.
פעמים שאני מוצאת את עצמי מתפללת על שלום אמיתי שיבוא.שלום בחיק משפחות שיביא מזור למיני המצוקות העולות פעם בפעם ומוצאות את הנוגעים בדבר כל כך תשושים, כל כך כואבים, כל כך עצובים.
הייתי רוצה לנסות לעשות מעט סדר בדברים.
בעיני, ישנם שני חלקים לשאלה. שתי מערכות נפרדות בהן צריך לטפל כל אחת בנפרד, הגם שהן מתחככות זו בזו.
,
החלק הראשון הוא מערכת היחסים מול הוריך.
אני מאוד מאוד מבינה את העייפות שממלאה אותך מלהצטדק ולהסביר כל התנהגות וכל מעשה. באמת- אדם אחראי אך ורק למעשיו שלו.אין הוא יכול לשנות את בחירותיו של האחר( המבוגר) או להיות אחראי עליהן. נקודה זו, חשוב שתהיה חקוקה בתודעתך. ההפרדה בין מעשיך שלך, אותם עליך לבדוק ולסנן בשבעה עשר נפות לבין מעשיו של בעלך- שאיני יודעת אודותם מספיק אבל מה שלא יהיו- הם שלו.
דבר נוסף, חשוב מאוד, בעיני.
אין לי ספק שהורייך דואגים לך מאוד. יתכן והם רואים דברים שגורמים להם למורת רוח ושהיו רוצים עבורך טוב יותר מהם. ברור שאין כוונתם רעה חלילה. עם זאת, הראיה שלנו עשויה להיות סובייקטיבית. אך גם אם יש כאן מציאות אוביקטיבית:
המצב הזה בו את נתונה ללחץ גדול להתגרש איננה מציאות בריאה. הסיבה לכך נעוצה ביותר מסיבה אחת.
הראשונה שבהם היא שקשה מאוד עד בלתי אפשרי לשפוט מערכות בין אישיות על סמך מראה עינים. דקויות על דקויות מרכיבות מערכות יחסים וצריך להכנס אל הקודש בדחילו ורחימו ולהתייחס בכובד ראש גדול לכל דבר.
חשוב לזכור כי גם לו ישנן בעיות הליך הגירושין לא תמיד יהווה פתרון. זהו הליך כואב ומורכב והוא אכן קיים במידה ומוצו כל האפשרויות האחרות קודם לכן והענין נשקל בהרבה אחריות לחייהם של כל הנוגעים בדבר (את, בעלך, ילדיכם).
יש כאן אלמנט נוסף.
כאמור- גירושין הוא הליך לא פשוט והחיים לאחריו עשויים להיות זרועי התמודדות דוגמת הרהורים על העבר, בדידות, קשיים כלכליים ועוד. כאשר אשה מגיעה להליך כזה מתוך בחירה שלה- בחירה שלימה ומוחלטת, היא מוצאת בכוחה את הכוחות להתמודד.
כאשר ההליך הזה נעשה כתוצאה של לחץ חיצוני עלולות להגיע תחושות קשות כגון ספקות מכרסמים, חוסר שלמות, אשמה, חרטה ואף כעס על הגורם המלחיץ.
אין לי ספק כי אף אחד מהקרובים לך רוצה שכך תחושי.
גם אם גירושין הנו הצעד הנכון עבורך הוא חייב להיעשות רק לאחר שאת עברת תהליך עם עצמך ובחרת בכך. את.
אלו הם חייך.
לא תוכלי לסלוח לעצמך לו תעשי צעד כלשהו בגלל שאי מי רצה זאת עבורך בניגוד לרצונך.
יתכן ואם תסבירי דברים אלו לאמך היקרה בכבוד ובטוב טעם היא תבין. אולי אף תראי לה מכתבי זה.
תוכלי להבטיח לה, וכאן אנו מגיעים לחלק השני- למערכה השניה-
שתבדקי.
שחייך חשובים מספיק כדי שתעשי ברור אמיתי עם עצמך ועם עזרה מבחוץ ולא תזניחי.
שתעשי כל מה שאת יכולה על מנת להבריא את המערכת- לוודא מהי מערכת בריאה.
יחד עם מטפלת טובה ואכפתית, לבדוק- האם יש מקומות בהם צריך להעמיד גבולות?
האם יש מקומות אותם צריך להבריא בתוכך או בתוך הקשר, שמא לא?
ואז-
אז יתכן כי יבואו הדברים למקומם.
יתכן כי אם תאמרי להוריך שאת מבטיחה לבדוק את מערכת חייך אולם עד כמה מסוכן הדבר שתפעלי כך או אחרת ללא שתבחרי בכך וללא שתרגישי בעצמך את הדברים יתכן ומשהו בתוכו שדואג לבתו- ירגע.
אולם, אנא-
עמדי בהבטחתך.
אכן מוטלת עליך אחריות למען כולכם להביא את חייכם למקום טוב, מתוקן ובריא ואת עשויה לעשות זאת בעזרת אדם אובייקטיבי מן החוץ. (וחשוב לבדוק אמינות, מקצועיות והרבה יראת שמים).
את יקרה מאוד ומדבריך נכרת הרבה חכמת חיים ורגישות.
לא כל אשה תדע לומר- “הוא לא מתכוון. אני מכירה אותו באמת.”
זו אמירה מרשימה מאוד אולם לצידה קיים חשש שמא את מבליגה על דברים שאינך אמורה להבליג עליהם. איני יכולה לדעת רק לבקש ממך באהבה גדולה ובתחנונים- לבדוק.
השם אתך.
תתפללי יקירה אליו שינחה את צעדיך וילווך אל הצעד הנכון והטוב ולזכור כי הצעד הנכון והטוב עלול גם לכאוב מעט. אין זה פוגם בהיותו נכון.
ואנא, בדקי את ליבך והקשיבי לו.
בברכת הצלחה עצומה ובתפילה כי השם הטוב ינחילך ואת אישך וילדך בטוב ואושר ומעשיכם ישאו חן וחסד בעיני כל רואיכם.
אתך,
דקלה
<bar.dikla.g@gmail.com>
דלג לתוכן
4 תגובות
ראשית – תשובה יפה מאד.
שנית – לשואלת היקרה, יש כלל ש: “לא מתערבים לזוגות”. אך אחד לא יכול לדעת באמת מה קורה בין בני זוג, גם לא החמות-האמא.
אמא שלך פשוט טועה.
אולי יש לה כוונות טובות אבל למעשה היא עושה לך רע.
להתגרש כשאת לא שלמה עם זה?
ויש לך ילדים?
זה סיוט.
יש נשים שמתעבות את הבעל ונשארות איתו פשוט כי להיות גרושה זה נורא קשה (בעיקר לילדי וגם כלכלית)
אז את, אוהבת את בעלך, להתגרש רק כי אמא אמרה לך????
נשמע לי שאמא שלך קצת התבלבלה (וזה לא סותר את העובדה שיש לה כוונות טובות ושהיא אוהבת אותך).
תעשי מה שעושה *לך* טוב.
רק את יודעת מה טוב *לך*.
סליחה שאני מתערב. זה ממש מקומם. עם כל הכבוד לאמא, ואני אמנם מבין אותה, בעצם אין לה שום זכות התערבות. זה לא העסק שלה. אם טוב לך ונעים לך אתו, איך יעלה על הדעת לתת למישהו מבחוץ לשבש את הקשר הזה?! נכון שיתכנו מקרים שמישהו מבפנים “שבוי” בצד השני והוא לא שם לב שהוא מנוצל או לא מקבל יחס ראוי, אבל הדבר הראשון שצריך לעשות הוא, ללכת למישהו לגמרי מבחוץ, רק לא לאמא! תגידי לאמא בלי להתבייש ובלי לפחד: יש לי את אנשי המקצוע שלי, ואני מטפלת בעצמי כראוי. אני ממש מבקשת ממך, למרות הקושי, ואני מבינה אותך, אם את באמת אוהבת אותי ורוצה לעזור לי, להפסיק לדבר אתי על הנושא הזה, זה הורס אותי, מבלבל אותי. ממש לא תקין שתהיה לך מעורבות בנושא הזה.
את אשה בוגרת, וכל אמא בעולם, בוודאי כשלא עברה הכשרה, יכולה מתוך אהבה להרוס עד יסוד את חיי ילדיה, ידי נשים רחמניות בישלו ילדיהן. לדעתי, אם המצב ממשיך כך, חובה להפחית ככל האפשר בביקורים, שום דבר בעולם לא שווה את הבית שלך!
זה במה שנוגע לאמא, וזה הדבר הראשון – לנטרל. לגבי הקשר הזוגי, וחשוב להפריד את החלק הזה, אני מזהה כאן אהבה שהיא גדולה מכל הבעיות, וזה מדהים! אמא לעולם לא יכולה לחוש את הדבר האמתי – האהבה האינטימית שבין אשה לבעלה, שיכולה לגשר על כל הפערים והקשיים. אהבה היא כמובן לא פתרון, אבל היא אלף בית לחיים משותפים, וכשישנה אהבה, אפשר לצלוח את הכל. לא יתכן שמישהו שאינו מכיר את הדבר האמתי והפנימי הזה, יפזר עצות על סמך רגעים חלקיים של התרשמות לקויה, בפרט אם הבעל מתנהג אז, אולי מתוך מרד של דווקא, בצורה פחות נעימה מבבית. רק איש מקצוע יבחין כראוי בעיקר ובטפל ואיך יוצרים הרמוניה ביניהם.
המון המון הצלחה!!!
ושוב, סליחה על ההתפרצות, זה לא המקרה הראשון שאני נפגש בו לאחרונה. אין שום צורך לתת משקל לדעתי בתור איש מקצועי, רק לקחת את המלים ולחשוב עליהן, מצדי אין צורך להתייחס – – –
יצא לי להכיר מקרים של אמהות שמתוך רגש רחמים הרסו לילדים שלהם את החיים. מתוך אהבה ורחמים, אבל לא מתוך שכל והגיון.
זה הכי קשה שזה מגיע מאמא שאנחנו רוצים לכבד אותה, היה יותר קל אם זה היה מישהו אחר.
(לא סתם נאמר ידי נשים רחמניות…)
אבל לדעתי את יכולה פשוט להגיד לה חד וחלק: אמא, אני אוהבת אותך מאד, את הכי חשובה לי בחיים, יותר מהכל, אבל בנושא הזה אני לא רוצה לערב אותך, אני אשאל גורם חיצוני.
אם עוד פעם היא תגיד משהו בנושא אז אל תתני לה אפילו להתחיל, מיד תגידי לה: אמא, בנושא הזה אל תדברי איתי בבקשה.
שוב, זה קצת קשה שזאת אמא ולא סתם מישהו אחר.
אבל לדעתי זה גבול שאסור לך לתת לאף אחד להיכנס אליו.
גם לפי היהדות – אפילו להורים אין זכות להכריח ילד להתחתן עם מישהו מסויים או לא להתחתן עם מישהו מסויים – אפילו עוד לפני החתונה אז קל וחומר לפרק זוג נשוי!
ממש תעמדי על זה בעקביות ותוציאי את כל הרגש, תעבדי רק עם שכל ותהיי החלטית – בנושא הזה לא לדבר עם אמא ולא לשמוע מאמא.
הרבה פעמים צריך להכיר את הבן אדם בשביל להבין יותר למה הוא מתכוון, ובטוח שאת מכירה את בעלך יותר מההורים שלך.
פעם אמרתי למישהי שממנה אני אף פעם לא נפגעת אבל אם מישהו אחר היה אומר לי את אותם משפטים זה היה יכול לפגוע מאד.
כי היא אחת כזאת שבגלל שאני מכירה אותה אני יודעת שהיא לא מתכוונת לפגוע!
אז מה שאת מרגישה, ומה שאת יודעת עליו, זה מה שנכון, אפילו אם כולם יגידו לך שאת צריכה להיפגע מאיך שהוא מדבר.
תאמיני לי שאם הוא היה מתכוון לפגוע בך אז את היית כבר נפגעת לפני שמישהו יגיד לך שזה דיבור פוגע.
הכל בסדר אם את מרגישה בסדר 🙂