שלום איש יקר
קראתי בתשומת לב את פנייתך
אתה מתאר קשר זוגי מספק עם בת זוגתך, מתאר אותה כאשה מקסימה המספקת את צרכיך באהבה.
לצד זאת, את מתאר מועקה הנובעת מחרדה מתמדת בה אתה מצוי. אתה חושש מפני אפשרות של אי נאמנות של בת זוגתך כלפיך. אתה חושש שהיא לא תשמור לך אמונים ותיצור קשר עם גבר אחר, זאת למרות שאינך מצביע על אירוע ספציפי שגורם לך להעלות אפשרות זו. לא הרחבת אודות צורת התנהלותה בפני אחרים, כך שקשה לי לדעת אם אילו התנהגויות מעוררות אצלך חשש זה.
סיפרת שאתה נוהג כלפיה באמינות רבה וכנראה מצפה גם ממנה לנאמנות טוטאלית. עבורך, גם התפעלות מגבר אחר משמעה חוסר אימון אותו אתה חווה כ"בגידה איומה".
אתה מתאר כי החשש מפני מצב של "בגידה" גורמת לך לסגת, "לסלוד מהנישואין ולרצות להיעלם". מצב זה העיק עליך עד כי פנית לסיוע רגשי ואתה חש כי השיחות סייעו לך להפחית את רמת החרדה, אך לא להעלים אותה לחלוטין. אתה עדיין מוטרד וסובל מכך. בנוסף, אתה חש שרגש הקנאה/החרדה חוסם ומשבש את הקשר בניכם.
בהקשר זה אתה מביע תקוותך שהיא תהייה יותר "חזקה" מבחינה רוחנית-דתית. אם הבנתי אותך נכון, אתה מאמין שהתחזקותה והימנעותה מצריכת סרטים וכדומה הייתה משככת את חרדתך, או לפחות הדבר היה מצמצם את ההיחשפות שלה לגברים אחרים.
מדבריך אני למד שלמרות המקום הרב שתופסת סוגיה זו בעולמך הפנימי – טרם שוחחת על כך בפתיחות עם בת זוגך, אך כפי הנראה מסרים עוברים ממך אליה ונוצר "פיל לבן" הנמצא במרכז החדר, אלא שאינכם מרחיבים את הדיבור אודותיו. שאלתך היא אפוא האם וכיצד לשתף את זוגתך במה שעובר עליך ובעצם על שניכם גם יחד.
אינני מתיימר להקיף סוגיה רחבה ועמוקה זו בתשובה קצרה זו, אך אצביע על מספר נקודות.
אם אני "שומע" טוב את דבריך, הרי שאינך בטוח לגמרי איפה עובר אצלך הגבול בין חשש אמיתי מפני "בגידה" (פיזית או רגשית), לבין חששות ודאגות שמקורם בחוויות הפנימיות שלך. מדבריך עולה שבהיגיון קר אינך חושב שיש לך סיבה להיות מודאג, ועיקר הקושי הוא בחוויה הרגשית. ועדיין, אינך בטוח שההתנהגויות שלה שמציקות לך הן אכן כאלה שמעוררות חשד או ש"הכל בראש שלך".
אם היית בטוח שהכל רק בראש שלך, היה לך יותר קל כי היית בטוח שאין חשש ממשי. גם אם היית בטוח שכל הבעיה מצויה בהתנהגות שלה, גם היה לך יותר קל, כי היית רואה את הבעיה אצלה. אבל ייתכן שאתה בספק, לפעמים זה נחווה אצלך כחשש אובייקטיבי, לפעמים כדאגה סובייקטיבית בלבד.
היכן עובר הגבול בין התנהגות תקינה להתנהגות שאינה תקינה? גם בתוך גבולות ההלכה יש מרחב. מצב זה משאיר אותך בתהייה מתמדת: האם אני סתם בעל אובססיבי וקנאי, או שמא יש פגם בהתנהגותה שאינה "חזקה" רוחנית כנדרש.
הספק, כידוע, הוא חומר הבעירה של החרדה.
הוסף על כך את עוצמתו הכבירה של רגש הקנאה, עד כי אמרו חז"ל: "מאה מיתות ולא קנאה אחת".
במקרה שלך נוסף גם רגש אשמה כלפי בת הזוג.
זהו צירוף של מחשבות ורגשות עזים שבהחלט יכול לגרום לתחושת בלבול ולסערת רגשות.
כאשר אדם אינו חש בטוב, ראשית הוא מנסה לשפר את תזונתו, הרגליו, אכילה שינה וכדומה. אם שינוי זה אינו עוזר, הוא פונה לקבלת רפואה מקצועית. אותו דבר בענייני רגש. כאשר באים להתמודד עם מצוקה רגשית/זוגית ישנם שני "קווי הגנה". קו הגנה ראשון מנסה לפתור את הקושי בעזרת סיוע חינוכי/פילוסופי/ערכי/השקפתי. כאשר קו הגנה זה אינו מצליח לפתור את המצוקה, נדרשים לשלב גם סיוע מקצועי פסיכותרפויטי או אחר.
נפתח בקו הראשון – המישור העקרוני/נורמטיבי. בגמרא סוף מסכת גיטין נאמר: תניא היה רבי מאיר אומר כשם שהדעות במאכל כך דעות בנשים יש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ואינו שותהו וזו היא מדת פפוס בן יהודה שהיה נועל בפני אשתו ויוצא. ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ושותהו וזו היא מדת כל אדם שמדברת עם אחיה וקרוביה ומניחה. ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך תמחוי מוצצו ואוכלו זו היא מדת אדם רע שרואה את אשתו יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק וכו'. רש"י מסביר שפפוס בן יהודה בעלה של מרים מגדלא נשייא היה, וכשיוצא מביתו לשוק נועל דלת בפניה שלא תדבר לכל אדם, ומדה שאינה הוגנת היא זו שמתוך כך איבה נכנסת ביניהם ומזנה תחתיו.
מדוע רש"י טרח לציין את השם והמקצוע של אשת פפוס? מרים, שהייתה מעצבת שיער לנשים, לא יכולה הייתה לקבל את הלקוחות שלה בביתה, כי בעלה היה נועל בפניה את הדלת כשהיה יוצא מהבית. הוא נעל כי הוא לא רצה שהיא תדבר עם כל אדם. מדברי הגמרא במסכת שבת (דף קד), עולה כי פפוס אכן השיג תוצאה הפוכה, הפוכה לחלוטין.
כלומר חז"ל התוו דרך ממוצעת, כזו ששואפת לאיזון בין חירות הפרט לבין שמירה על מסגרת של אינטימיות זוגית; בין עצמאות, מובחנות ונבדלות של אדם לבין היותו חלק ממערכת זוגית; בין מתן אמון לבין העמדת סייג. כמובן שמאמר חכמים זה מהווה רק קריאת כיוון כללית, ופרטי ההתנהגות תלויים בהנהגות הראויות לכל דור על פי חכמי ישראל. בנוסף לכך, עליכם להגיע להבנות מה המסגרת שבתוכה שניכם צריכים ויכולים להתנהל.
חז"ל הקנו מקום של חשיבות לרגש הקנאה, "ואלמלא הקנאה אין העולם עומד, אין אדם בונה בית, ואין אדם נוטע כרם, ואין אדם נושא אשה (מדרש שוח"ט מזמור ל"ז).
לקנאה יש השפעה משמעותית על הקשר הזוגי: מצד אחד, "במקום קנאה לא תעמוד אהבה" (צמח צדיק, מודנה, ז) לצד זאת, ספר הזוהר (א, רמה) מציין דווקא את תרומתה של הקנאה לקשר הזוגי "כָּל מַאן דְּרָחִים, וְלָא קָשִׁיר עִמֵּיהּ קִנְאָה, לָאו רְחִימוּתֵיהּ רְחִימוּתָא. כֵּיוָן דְּקַנֵּי, הָא רְחִימוּתָא אִשְׁתְּלִים. מִכָּאן אוֹלִיפְנָא דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְקַנָּאָה לְאִנְתְּתֵיהּ, בְּגִין דְּיִתְקַשַּׁר עִמָּהּ רְחִימוּתָא שְׁלִים, דְּהָא מִגּוֹ כָּךְ לָא יָהִיב עֵינוֹי בְּאִינְתּוּ אָחֳרָא." – כל מי שאוהב ואינו כורך בכך קנאה, אין אהבתו אהבה. כאשר מקנא, אהבתו שלמה. מכאן למדנו שצריך אדם לקנא לאשתו כדי שיתקשר עמה באהבה שלמה ומתוך כך לא ייתן עיניו באשה אחרת.
כלומר, קנאה – כמו כל "כלי" אחר – יכולה לשמש למטרות הרס כמו גם למטרות בניין. עניין של מינון, צרכים אישיים, התאמה זוגית ותיאום ציפיות.
בהנחה שיש כאן שאלות הלכתיות, הרי שאתם יודעים היכן ללבן אותן. אך יש פה בוודאי גם עניינים שהם בגדר "בין אדם לחבירו". יהיה לך קל ככל שתדע לזהות את המקור: מהי דרישה שנובעת מרצונך להתנהל לפי ההלכה, ומהי דרישה שנובעת מרצונך לחוש בטוח במסגרת הקשר. כמובן שלא אחת מצטלבות מטרותיהן ודרכיהן של שני מקורות אלו.
במישור זה צריך להתקיים שיח בניכם. אתם זקוקים לקיים דיאלוג, לתאם ציפיות ולהגיע להבנות והסכמות: מה מקובל במסגרת הקשר ומה לא. מהי נאמנות ומהי בגידה. לא מן הנמנע שיש דברים בהתנהגותה שגורמים לך לחוש חסר ביטחון, ייתכן שהם נעשים מתמימות, ייתכן שלו הייתה יודעת עד כמה זה מטריד אותך הייתה בוחרת בדרכים אחרות. ייתכנו גם עוד כיוונים רבים, אם לא תדברו, לא תדע.
אני משער שתחוש נאמן יותר כלפי בת זוגתך כאשר תשתף אותה בעניין שמטריד אותך שנים ארוכות ומשליך באופן ישיר על חיי הזוגיות שלכם. נכון. אתה תופס זאת כנקודת חולשה שלך, אולי אתה אפילו חושש שנקודה זו תגרום לה להמעיט בערכך. אולי היא גם תלחיץ אותה. מנגד, העובדה שאתה יכול להביט לקושי שלך בעיניים – כבר מצביעה בעיני על עוצמה אישית. קשה לי להאמין שהיא עיוורת כלפי תחושות חוסר האימון שלך, כשאתם לא מדברים על כך, זה גורם ליתר לחץ. כשאתה משתף אותה, אתה נותן בה אימון, אתה סומך עליה, אתה סומך עליכם שתצליחו להתמודד.
התנהגות אובססיבית מצד בן זוג יכולה ליצור אצל הזולת תחושת מחנק, פגיעה – ואף תחושת נבגדות – בשל חוסר האימון כלפיו, תחושת זילות וחוסר משיכה. היא סובלת ואתה סובל.
מעניין לציין שאתה כן מאמין בה. מדבריך עולה שאתה לא באמת חושב שהיא אינה נאמנה לך, אתה נוטה לראות זאת כקושי סובייקטיבי שלך. ולאור זאת אני חושב אתה נוהג בתבונה כאשר אתה לוקח אחריות על כך וחושב על פתרונות.
להערכתי הכיוון הוא לחשוב ולהתייעץ איך לשתף אותה. ואולם, בשל הרגישות הגבוהה שאתה מתאר, מציע לעשות זאת בסיוע הדרכה והכוונה, אולי מאיש הטיפול שמכיר אותך היטב, אם יש לו הבנה בתחום הזוגי.
באשר לקו השני – הטיפולי-רגשי. אתה מתאר דפוס שיכול להתפרש כמנגנון הגנה. כאשר אתה מזהה סמן שמערער את ביטחונך בבת זוגתך, אתה ממהר "לברוח רגשית" מהקשר, כדי לא להיפגע, כדי לא למצא את עצמך נבגד. הכאב ממנו אתה ירא הוא כה עז, עד כי מתעוררת בקרבך המשאלה "להיעלם".
אתה משער שהקושי שלך במתן אמון נובע מחוויות ילדות שנצרבו בך כמכוות אש. ציינת שאתה מטפל בכך מזה שנתיים, הטיפול מקסים, כהגדרתך ואף הביא להטבה מסויימת, אך עוד כברת דרך לפניך. מן הסתם קשיי מתן האימון עלו גם ביחסים עם המטפל, ודרך עיבוד היחסים עמו אתה משפר את יכולתך לכונן יחסים בטוחים מחוץ לחדר הטיפולים.
בהנחה שאתה משחזר עם זוגתך יחסים המוכרים לך מן העבר, הרי שהיא אינה אלא "קולב" עליו אתה תולה את רגשותיך/דאגותיך. לא משנה הרבה איך היא תתנהג, אתה מניח שהיא עלולה להפתיע אותך יום אחד. כמובן שהתנהגויות מסויימות עושות את הקולב למזמין יותר, אך העניין אינו בקולב, אלא במה שאתה מבקש לתלות בו.
לצד הגישה המסבירה את ה"קנאה הרומנטית" כתוצר של חוויות ילדות בלתי פתורות, ישנן גישות פסיכולוגיות נוספות. אני מציין אותן כדי שתדע שעומדות לרשותך פרשנויות וגישות טיפול נוספות, חלקן שואפות לתת מענה בפרקי זמן קצרים יחסית, חלקן שואפות לשלב את בת הזוג בתהליך הטיפולי. אציג שתיים מהגישות.
יש השמים את הדגש על המערכת המשפחתית: האינטראקציה בין בני הזוג – חלוקת התפקידים בניכם. לשם המחשה, ייתכן מצב שהאופי של בת הזוג הוא "קליל וזורם" – זו הסיבה שבן הזוג נמשך אליה, ובו זמנית זו הסיבה שהוא חרד מפניה. הוא לעומת זאת יותר שקול ומיושב, זו הסיבה שהיא נמשכת אליו וחשה בטוח במחיצתו, ואף יכולה להרשות לעצמה להיות "אחראית בידור" (כמובן שהתפקידים יכולים להתהפך בין אשה לאיש). גישה כזו תתמקד בהבנת מבנה מערכת היחסים המשפחתית ותחתור ליצירת איזון שיתאים לצרכי שני בני הזוג.
גישות אחרות שמות במוקד התניות קוגניטיביות-התנהגותיות ועיוותי חשיבה. למשל, מטפל שפועל בגישה זו ילמד את המטופל לזהות אילו אירועים גורמים לו לחוש חרד, מהן המחשבות שחולפות בראשו לנוכח אותם אירועים. הוא ילמד לזהות אקסיומות חשיבה שמפעילות אותו, לבחון את התקפות והקשר שלהן למציאות ולהציע להן אלטרנטיבות אחרות. דוגמה לתסריט אפשרי, כאשר היא מדברת עם השכן בחיוך מנומס, חולפת בראשך מחשבה שבטח היא מנסה למצא חן בעיניו. ייתכן שאינך מודע למחשבה זו, אך אתה מתחיל לחוש חוסר שקט. אם זה בא על רקע מתיחות זוגית-טבעית, זה יכול לצבור תאוצה כמו כדור שלג, והחשדות הולכות ותופחות. טיפול קוגנטיבי התנהגותי (C.B.T.) ילמד אותך לזהות את המחשבה, את הרגש שבא בעקבותיה, לבחון עד כמה המחשבה הראשונית שלך היא ריאלית, ולזהות פירוש אחר לאותו חיוך. זו כמובן דוגמה כללית שאינה מתייחסת אליך אישית, אלא מנסה להמחיש בכלליות את השיטה הטיפולית.
סוף דבר, אתה מתאר חוויה מורכבת, מצד אחד אהבה ודאגה לבת זוגתך ומאידך תחושה מתמדת של חוסר ביטחון בקשר הזוגי, תחושה שהקרקע אינה בטוחה מתחת לרגליך, שאינך יכול להתמסר לקשר בבטחון.
משאלתך עולה שאינך סבור שיש בסיס ריאלי לתחושותיך ולכן אתה מצוי בתהליך טיפול ממושך. טרם שוחחת בעניין בפתיחות עם בת זוגתך, והחששות שעומדות בבסיס ההימנעות מכך, מובנים אך לא בהכרח מצדיקים את מחיר ההסתרה.
אינני מכיר את מלא התמונה, אך אני מציע לך להתייעץ עם המטפל שמלווה אותך, ובמידת הצורך עם איש טיפול המתמחה ביחסים זוגיים, ולבחון כיצד ניתן לקיים דיאלוג פתוח עם בת הזוג על מנת לקדם את ההדדיות והאמון בניכם ולאפשר לכם להגיע להסכמות שיאפשרו לשניכם לחוש (1) בטוחים (2) משוחררים במסגרת הזוגיות.
קנאה היא מנוע רב עוצמה. ברצותה בונה וברצותה מחריבה. רגש הקנאה מתעורר מתוך שימת לב לפער בין הרצוי למצוי לנוכח הזולת. כאשר ברצונך לצמצם את הפער בכך שתמלא את הפער אצלך – זו קנאה בונה "קנאת סופרים". כאשר ברצונך לצמצם את הפער בכך שתוריד את היתרון שאצל חברך – זו קנאה הורסת "רקב עצמות קנאה".
מדבריך עולה שהקשר הזוגי חשוב לך מאוד, שאתה דואג לרעייתך וחפץ בטובת שניכם. מאחל שתצליחו בשיפור היחסים בניכם. הזוגיות לחיים ניתנה ולא לצער, ראה חיים עם אשה אשר אהבת.
שא ברכה,
חיים
[email protected]
דלג לתוכן
