דלג לתוכן
אני בחורה בת 18 לא מרגישה שאני מאמינה, אין לי כוח לחיים האלה של להיות חרדית, רוצה לטייל, לעשות תואר ועוד אחד, לפתח קריירה, בלי ההגבלות המעיקות של הדת, אני לא רוצה לשבור להורים שלי את הלב ולחזור בשאלה אבל אפשר להמשיך להישאר חרדית כשאני לא מאמינה ואין לי חשק לכלום שקשור בדת?אני התחלתי כעת כתה י"ב ואני חייבת להתאפס על עצמי ולהחליט על דרך לחיים.איך להתמודד עם כל הבלבול הזההה??????
מחפשת יקרה,
קראתי כמה פעמים את מה שכתבת, והכאב, הבלבול וחוסר האונים משתקפים מכל שורה בדברייך. את משתפת את מה שעובר עלייך בכנות נדירה ומתארת היטב ובעומק את מה שטורד את מנוחת הנפש שלך. חוסר אמונה, שאלות ללא תשובות, רצון ליהנות בעולם הזה, ללמוד, להתקדם. דרישות הדת מכבידות עלייך ואת אולי גם מתעבת את עצמך על המרחק בין מה שאת חושבת מבפנים לבין מה שאת מראה כלפי חוץ. מדובר בחוויה נוראה, קורעת ומכלה נפש ובשר. ליבי אתך.
בראש ובראשונה אבקש לאתגר משהו שכתבת ואולי לחשוב עליו מחדש. את כותבת "אני עולה לי"ב וחייבת לגבש זהות ולדעת איך אני רוצה שחיי יראו". אני לגמרי יכול להבין את המחשבה הזו. סיום כיתה י"ב אמור לכאורה לפגוש אותך כאשר את כבר בוגרת. את מסתכלת סביבך ורואה את חברותייך שנמצאות (כך לפחות נדמה לך) במקום ברור יותר וגם את רוצה להיות במקום דומה. נקודת הסיום של התיכון מהווה גם צומת חשובה בחיים בו את יורדת מעל המסוע הכמעט אוטומטי שעליו עלית בכיתה א', ונדרשת כעת לחשב מסלול כאשר לפנייך עומדות דרכים שונות שעלייך לבחור מביניהן. הצורך שלך בגיבוש זהות מובן לגמרי.
אבל האמת היא שישנם אנשים שתהליך גיבוש הזהות שלהם מתמשך מעבר לגיל 18. בדרך כלל זה קורה לאנשים שמפותחים יותר מאחרים מבחינה שכלית ו/או רגשית. המצב בו את נמצאת קשה אפילו יותר. גדלת וחונכת במסגרת מוגדרת מאד, מסגרת שיש לה ציפיות ברורות, ואילו את אינך חשה הזדהות עם המערכת הזו ושואפת למקומות אחרים. העוצמות של ההתנגשות הזו מבלבלות את הדעת ומקשות על גיבוש הזהות שאת מייחלת לו. חוששני שקשה לצפות להגיע לתשובות בריאות ואיתנות במצב כזה, וזה בוודאי אינו הזמן המתאים לקבל החלטות מרחיקות לכת שקשה יהיה לשנות אותן.
ומצד שני גם אי אפשר המשיך ככה. את לא יכולה להמשיך לחיות בסתירה עמוקה כל כך ובסערת רגשות. זה לא אנושי וזה גם לא יחזיק מעמד. אז מה כן? אינני מתכוון לתת לך תשובות קונקרטיות, קודם כל כי אינני מכיר אותך, אך גם אילו הייתי מכיר התשובות חייבות לבוא מתוכך. כל שאוכל לעשות הוא לרמוז לכיוונים כלליים ואת בחכמתך, ברגישותך ובכאבך תקחי את הדברים למקום הנכון עבורך.
אנו חיים היום בעידן נפלא שפורס בפנינו מגוון עצום של אפשרויות. אפשרויות לימודים, בילוי, מגורים, לבוש וכך הלאה. מי שנמצא במרחב המצומצם שלו מתקשה להבחין בכל אותן אפשרויות, אבל בפועל יש הרבה מה לעשות. הרכבת שעליה את נמצאת מציעה הרבה יותר אפשרויות ממה שנדמה לך. לא קל לקום ולעשות מעשה שאינו לגמרי מקובל בחברה שלך, ולפעמים נדמה שקל יותר לרדת מהרכבת ולעבור לרכבת אחרת. קל, אבל לעיתים רבות לא טוב ולא נכון. אפשר ליהנות ואפשר ללמוד ואפשר לעשות עוד המון דברים שיספקו אותך גם בלי לקבל החלטות סופיות ונחרצות הצופות 30 שנה קדימה. אנשים חושבים שבגרות משמעה לדעת, אך האמת היא שבגרות משמעה לדעת שלא הכל אני יודע.
הדרך שאני מציע איננה קלה, ואני מדבר מניסיון אישי. קשה לנהוג באופן שונה מהמקובל. אנחם אותך שעיקר הקושי היא בזמן הראשון שלאחריו יש לחיים את הדרך שלהם לסדר את הדברים ולשבץ את הפאזל מחדש. ואם אנו מדברים על ניסיון אישי, אוסיף שגם היום, ממרומי שנותי, אני עדיין תוהה ושואל שאלות ומשנה לא פעם את דעתי. החיים לימדו אותי ענווה. מה שהיה ברור לי כשמש אתמול הרבה פחות ברור לי היום, ואני מניח שאת המשפט הזה אוכל לומר גם בעוד 10 שנים לגבי מה שנראה לי ברור היום…
ואינני יכול להתאפק מלשתף את האסוסיאציה שעלתה בי למקרא הכינוי בו כינית את עצמך "מחפשת חיים מאושרים". אני מניח שקראת את הארי פוטר… במשחק הקווידיץ' המפורסם יש את הסניץ' שכאשר אחת הקבוצות תופשת אותו, היא מנצחת במשחק. התפקיד החשוב ביותר במשחק הוא ה"מחפש" שתפקידו לסרוק כל הזמן את הסביבה, לחפש את הסניץ', וכאשר הוא מזהה אותו עליו לטוס לעברו על המטאטא בכל המהירות ולתפוש אותו. הפנטזיה הזו על משהו מוזהב, קסום, מעופף וחמקמק שאם רק נתפוס אותו ננצח במשחק ונחיה באושר ובעושר, מתאימה אכן לספרי פנטזיה… החיים מורכבים בהרבה. מה שנראה כעת כזהב טהור עשוי להתגלות מהר מאד כמזויף, והקסם שבו יתגלה כלא יותר מאשר מעטפת למערכת שלימה של התמודדויות חדשות ולא פשוטות.
אני מציע לך למצות את האפשרויות העומדות בפנייך בלי להתנתק מהחברה שבה את נמצאת היום. אל תעשי צעדים בלתי הפיכים. לא על כל שאלה חייבים לקבל תשובה. מי שמכיר גדולי תורה יודע את עומק התפיסה ואת מהירות המחשבה שלהם, ועדיין גם להם אין תמיד תשובות לכל השאלות. כך גם לפרופסורים ולאנשי רוח מכל המינים, הדתות והגזעים. את מתארת את משפחתך כמשפחה אוהבת ותומכת. האם יש שם מישהו שיכול לעזור לך למצוא את הדרך שתאפשר לך להשאר על הרכבת? הדרך שלך? מישהו שאוהב אותך, שמבין אותך ושיוכל להבין את הצרכים שלך? אם יש לך מישהו כזה תשתפי אותו ותתייעצי. זה יכול להיות גם אדם מחוץ למשפחה.
תהיי אמיצה! אל תחיי בשקר, אבל לא לחיות בשקר אינו אומר שאת חייבת למצוא את כל האמת כאן ועכשיו. טבעה של האמת שהיא מתגלה קמעא קמעא. את לא חייבת להחליט עכשיו, אבל חבל יהיה לרדת מהרכבת שאת עוד עשויה למצוא בעתיד שהיא מביאה לך אושר וסיפוק. מצאי את הדרך שתאפשר לך לקום עם חיוך בבוקר, וללכת לישון עם חיוך בלילה, גם אם תשלמי מחירים פה ושם, זה כדאי.
אני מאחל לך בכל ליבי שתמצאי את הדרך לצאת מן המיצר, לחיות בשלום עם עצמך ולהגיע לחיים מלאי סיפוק וחדווה.
חודש טוב,
גרשון
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
