שלום לך יקרה,

את שואלת שאלה תאורטית לכאורה- שאלה שדנה במה נכון יותר,

אולם אני שומעת בדברייך את השאיפה והיחול לקשר זוגי עמוק וקרוב. ובצדק.

את החשש מריחוק, הסתרה, חוסר אמינות ורדידות בקשר. והחשש הזה אכן מוצדק.

לפני שנדון בשתיקה, מתי היא לשבח ומתי לפגם-

אני רוצה לחזק את תחושתך האינטואיטיבית.

קשר בין איש לאשתו אכן נכון שיהיה גלוי, פתוח וכנה.

שיתוף ושקיפות הם חלק מהותי בבניית תחושת האחדות והקרבה.

ולכן- אם אין סיבה לשתוק- יש את כל הסיבות לדבר:)

ועכשיו נעבור אל השתיקה ונתבונן ב5 נקודות מרכזיות:

1. תחושה של אדם שעדיף לו לשתוק, לא לאמר את האמת, את דעתו, את מחשבותיו

עשויה לנבוע ממקומות שונים, וההתבוננות בסיבה ובכוונה נותנת לנו הבנה לגבי כדאיות השתיקה…

לפעמים אדם שותק מפחד. פחד מהתגובה של בן הזוג, פחד שידחו אותו, שלא יהיו מרוצים ממה שהוא אומר.

שהוא ישלם מחירים על היותו גלוי לב.

ופחד הוא מנוע הרסני. כמעט כל פעולה שנובעת מתוך פחד מהזולת מחלישה ומזיקה למערכת היחסים,

ולכן בזוגיות אין שום מקום לפחד. ואם הוא נמצא כדאי לטפל בו בעדיפות ראשונה ולפתח עוצמה שמאפשרת לאמר כל דבר.

("הוא צריך לסלף את האמת כדי למצוא חן בעיניה" זו אכן מטרה שיוצרת ריחוק וחוסר אמון)

לפעמים שתיקה נובעת מכך שאדם מתקשה לבטא את עצמו או לא מוצא טעם וערך בשיתוף,

גם שם מומלץ לפתח את המיומנות ולגלות את טעם הקשר והקרבה.

לפעמים אדם שותק לא רק בפני בן זוגו אלא אפילו בפני עצמו. השיחה והפתיחות עם בן הזוג מתחילה ביכולת לשוחח עם עצמי גלויות…

יש שתיקה שכוונתה להעניש את בן הזוג. שיסבול:(

או לתת לו להתבוסס באי ודאות, בדמיונות הגרועים של עצמו.

שתיקה כזו מעניקה כח עצום לשותק.

ויש גם שתיקה רועמת שקולה צועק יותר מכל צעקה.

לעומת זאת שתיקה יכולה לנבוע מכבוד לרגשותיו של השני.

כי מה שיש לי לאמר עשוי לפגוע ואני צריך למצוא את הדרך הראויה להתבטא.

או שאפשר להמשיך את הקשר בצורה קרובה גם בלי לאמר את הדברים כי אני מסוגל לעבד אותם בכוחות עצמי.

( ואולי הוא לא מדייק באמת מתוך רצון לשמח אותה? ולא מחשש)

הבחירה לא לאמר דבר מסוים יכולה לנבוע מערכים- דיבור שהוא אסור כי יש בו משום

לשון הרע או רכילות, גילוי סוד או הונאת דברים, מחלוקת או הלבנת פנים

אדם לפעמים שומר לעצמו את מחשבותיו לא כדי למנוע אותם אלא כדי לחוות את עולמו שלו. לממש את הצורך בפרטיות.

או כי הוא מחפש את הזמן המתאים לדבריו.

ואלי בכלל זו שתיקה שהיא כולה נתינה? שתיקה שעסוקה בלהקשיב…

אלו דוגמאות למקומות מהן נובע הדחף לסגור את הפה או לאמר דברים שאינם מדויקים.

בואי נראה את הצד השני.

2. מה שחשוב לשים לב אליו הוא לא רק מטרת וכוונת השתיקה- אלא גם מה שהיא יוצרת.

האם היא משרה אוירה של חוסר אמון?

תחושה של רחוק?

של סגירות, של גדר?

של חוסר בטחון? מסוכן לדבר פה…

או האם יש בה היבט של נתינה ושל כבוד

של אמון בקשר ובאהבה גם בלי שהכל נאמר

אולי היא מייצרת מרווח בו כל אחד יכול לעבד את הרגשות שלו ולהביא משהו נכון יותר לקשר…

זמן לבדוק אם מה שעומד לי על הלשון הוא נכון, הוגן, מועיל…

התשובות לשאלות האלה יכולות להיות סוג של מצפן עבורך.

3. המשמעות של דבור גלוי ושיתוף מלא משתנים עם התפתחות הקשר.

זוג שלמד להכיר אחד את השני לעומק, שבשנים הראשונות של הקשר הביאו את עצמם ועברו את תהליכי התקשורת- המאתגרים-

יראו שברבות השנים פחות בוער לשתף בכל דבר, שזה בסדר גם לשתוק, שהאמון עמוק יותר ופחות משנה מה נאמר או לא נאמר…

מצד אחד תחושת הפתיחות גדלה מצד שני הצורך בדיבור קטן ככל שהקשר עמוק יותר.

תחושת הבטחון בקשר היא חשובה- אבל היא נבנית.

חשוב להעמיק אותה אבל לבחור להתנהל עם מה שיש כרגע. אי אפשר לקצר תהליכים.

4. תקשורת דורשת השקעה. היא לא תמיד הדרך הטבעית והקלה.

בדיוק כפי שכתבת- יש לנו נטיה פנימית להימנע מתקשורת שעלולה להביא אותנו לכלל אי נעימות כלשהיא.

וזה בסדר גמור כל עוד לא מדובר בקשר שחשובה לנו בו הקרבה.

אבל בזוגיות? שווה לצאת מאזור הנוחות ולהתאמץ לתקשר גם אם הדבר כרוך באי נעימות ברורה…

אי הבנה פותרים בשיח מעמיק לא בשתיקה והימנעות. בפעולה מתוך כנות ואומץ ולא בנסיגה.

אין דרך אחרת.

להמנע משיתוף כדי למנוע ויכוח?

השאלה היא למה חשוב השיתוף ומה מפחיד בויכוח?

האם זו התנהלות קבועה או ארוע חד פעמי?

ויכוח זו הזדמנות להתאמן על תקשורת מכבדת.

מאתגר לא בורחים. עומדים מולו וגדלים. במינון הגיוני. כמובן

התרשמות שלילית- של מי? איך את עצמך מרגישה עם הדברים?

האם את רואה את עצמך באור שלילי בעקבות הדברים הללו שאת חוששת שיציגו אותך באור לא חיובי?

אם את יכולה לקבל לאוהב ולכבד את עצמך- עם חסרונותייך- תאמיני שגם אחרים יכולים.

להסתגר מחשש שאפגע אם אשים את הלב על השולח-

נכון, הסיכון הזה קיים ופגיעה לא אולי תהיה אלא ודאי שתהיה. והיא תהיה גם הדרך לצמיחה ולבניית הקשר.

הכלל של "גודל הסיכוי שווה לגודל הסיכון" תקף גם כאן. מי שלא לוקח סיכון להפגע- מפסיד את הסיעוי לקרבה.

5. מהות הקשר לא מושפעת רק מדיבורים ושתיקות.

חשוב לזכור שהדינמיקה בין שני אנשים, וודאי שבין בני זוג,

מורכבת מניואנסים דקים, ממסרים לא מילוליים ובעיקר- מרגשות.

כך שעיקר המשקל בהתפתחות הקשר הוא היכולת לעבד את הרגשות שלנו

להכיל אותם ואת רגשות הזולת.

לכבד בכבוד פנימי עמוק את בן הזוג- וגם את עצמי.

לאמץ גישה חיובית ושואפת לפתרונות במקום לעסוק בהאשמות ומסכנות

ועוד כמה גורמים חשובים.

כשהעמדה הפנימית מבוססת נכון- התקשורת באמצעות מילים משלימה נכון את הקשר,

אבל כשהעיקר חסר מן הספר- לא יעזרו כל מיומנויות התקשורת שבעולם…

לכן גם תחושת האמון של אותה אישה לא תנבע מכמה בעלה דייק בציון שנתן לשמלתה

אלא בחוויה כללית בקשר, בתחושה שהוא מכבד ואוהב אותה, שהוא נאמן לה.

כך שאפשר להחליף את הדאגה לאמת של המילים בדאגה לאמת של המחויבות לקשר של אהבה.

ולסיום,

מה שחשוב להתמקד בו אחרי כל ההבנות האלה, הוא המקום בו אנחנו נמצאים ברגע זה.

לכבד את הנפשות הפעולות ואת המצב- גם כשהם רחוקים משלמות

ולחפש את הצעד האחד קדימה.

זרימה טבעיות אותנטיות בקשר לא יכולים להווצר מתוך כורח ומתוך מילוי הוראות.

המעבר בין המצוי הטבעי לרצוי הוא מעבר מדורג, קשוב, סבלני ומותאם.

מאחלת לך דרך של צמיחה אישית וחיבור לפנימיות שלך,

זלטי