The Butterfly Button
להישאר עם בעל קשה אך חולה?

שאלה מקטגוריה:

אני נשואה כבר 50 שנה וכל שנותי אלה אני פחדתי מבעלי אם זה להגיד מה שאני חושבת או רוצה העמיד לי קשיים ונתן לי הרגשה שהוא מחליט בסופו של דבר. זאת גם היה לגבי הילדים . שהיום הם לא סופרים אותו בעקיפין אני גם סובלת מזה.  לפני כמה שנים היה לנו משבר גדול החלטתי לעזוב אבל הוא היתנצל והמשכתי לחיות כך מחוסר אהבה כלפיו לימים כשאזרתי אומץ החלטתי שאני עוזבת אבל לצערי הוא קיבל את המחלה . ולא יכולתי לעזוב מפני שרחמתי עליו . ומאז אני סועדת אותו וגם עובדת בחוץ וגם מגביל אותי לצאת מסיבה שהוא לא יכול להישאר לבד ולאן שאני הולכת הוא רוצה לבוא איתי .כי אין לו משפחה פה בארץ והילדים עסוקים כל אחד יש לו את המשפחה שלו. אני מרגישה חנוקה מתה לעזוב את הבית מצד שני לא יכולה לעזוב אותו במצב כזה. היינו ביעוץ והוא אמר למטפלת שאני חייבת כי אני אישתו ואין מה לעשות .. אני מיואשת מי שיכול לתת לי עצה איך להיתמודד עם הבעייה הזאת. ומה אפשר לעשות ? תודה מראש על היענותיכם.

תשובה:

שלום שואלת יקרה,

אכן את מעלה בעיה אובייקטיבית של קשר לא נעים עם הבעל במשך עשרות שנים, כולל חווית בגידה שחוית חשבת לעזוב ובשל המחלה של בעלך החלטת להישאר ולסעוד אותו.

מעבר לתנאים האובייקטיביים שבהם את נימצאת אותם את מתארת כיחסי שליטה וחוסר תיקשורת דבר המשפיע גם על יחסם של ילדייך כלפיי העניין את מתארת מבין השורות דילמה מוסרית לא פשוטה.

כדאי שנחדד את שאלתך, למעשה קיבלת החלטה להישאר כדי לסעוד את בעלך מטעמי תחושה של מחויבות לאורך השנים של הקשר אולם את שואלת כיצד יראו המשך חייך ואיך בעצם להמשיך את החיים לצד יחסים לא מספקים כשאת גם מרחמת על בעלך.

כדאי גם שנבהיר שביחסי שליטה יש שולט ונישלט שזה אומר שההרגל או ההסכמה לחיות חיים כאלה הפכו את הדילמה ליותר קשה.

כיום את חשה, שאת קצה בתחושת הנישלטות והיית רוצה לשנות את חייך.

העניין שכדאי שתתעמקי בו לאחר שהחלטת כן לעזוב הוא השאלה כיצד את תומכת בבעלך אבל לצד תמיכה זו את מסגלת לעצמך הרגלי חיים חדשים או עיסוקים נוספים אותם את מכניסה לחייך בלי קשר למצבו של בעלך.

במיקרים כאלה העניין הוא להתחיל לפעול תוך כדי החיים, ולהרגיל את בני הבית לעיסוקים החדשים שלך, תוך שאת מחליטה במה את מסייעת לבעלך ובמה את לוקחת עזרה מבחוץ.

לדוגמא את מחליטה שאת מכינה אוכל אולם לוקחת לעצמך עזרה בניקיון הבית.

כשאת תתחילי לעשות שינויים קטנים בעצמך הסובבים אותך פשוט יקבלו את זה לחייהם כמובן מאליו.

ככל שאת תהיי יותר בטוחה בהנהגות החדשות שלך, בעלך יראה שאת שמחה ומסופקת זה יהיה המסר הכי חשוב שתוכלי להעביר למישפחה. ויתכן אפילו שהדבר ישפר את מצב רוחך ,תחושת הקורבנות שאת מתארת תתחלף בעשייה מבורכת ולמעשה גם את וגם בעלך תצאו נישכרים מהעניין.

בעניין היציאות מהבית, נסי לקחת מתנדבים שיהיו קצת עם בעלך כשאת לא בבית, או ממש מטפל שתקחי לכמה שעות שיסייע בטיפול בבעלך ואילו את עשי עבורו את מה שמשמח אותך ,בישול או לימוד משותף ביחד, או קריאת ספרים או הקשבה לשיעור מעניין כל דבר שיכול להביא לך שמחה ואני מניחה שגם בעלך ישמח לראות שאת יוזמת רעיונות חדשים לתיקשורת למרות מצבו.

כשאת יוצאת דאגי להביא לו משהו מבחוץשירגיש שחשבת עליו, נסי לשנות קצת את מראה הבית ולתת לעצמך ולבעלך הרגשה שאת גם פועלת עבור עצמך ומכניסה תכנים חדשים לבית, וגם דואגת לרווחתו לשלומו והופכת את המקום הלא קל שאת נימצאת בו לצמיחה אישית שלך שבודאי תביא רק שמחה בינכם.

סך הכל עד כה התרגלת לאורח חיים מסויים שגם בעלך התקבע בו.

בהצלחה

רינה

 

rinapelled@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

בעלי לא מרוצה מהבית ומהילדים שלנו
זה נשמע כל כך בנאלי כבר שכל שאלה מתחילה בתודה גדולה…. אבל האמת שאי אפשר לדלג על זה….כי באמת מה שאתם עושים באקשיבה, זה מעל ומעבר למצופה. הן מבחינת התוכן המקצועי והרב והן מבחינת הניראות ונוחות הגישה. ה’ ישלם שכרכם! השאלה שלי נוגעת בתפר הדק שבין זוגיות להורות… אקדים לומר...
לבעלי יש התפרצויות עצבים וזה איום ונורא!
עצוב לי. אני כותבת ובוכה מבפנים. אני נשואה כשנה וחצי לאדם מאוד מורכב. מצד אחד טוב לב, אוהב אותי מאוד , דואג לי, אבא נהדר, מרים אותי כל הזמן, אדם מאוד חביב, יש בינינו אהבה מאוד מאוד גדולה. כשאנחנו בטוב אנחנו בשיא. מצד שני הוא סובל מהתפרצויות עצבים. לא אלימות...
מה המטרה שלי בחיי נישואין? למה זה שווה לי?
שלום ותודה על האופציה לשאול ולקבל תשובה מקצועית, אני בחורה חרדית מיינסטרים בת 20 ברוך ה’ חברות מתחילות להתארס, אני יודעת שבקרוב אתחיל לשמוע שידוכים ואני לא בטוחה מה אני מרגישה כלפי זה… אני לא רוצה להתחתן “כי כולם מתחתנים, אז גם אני…” – זה הדבר הכי משמעותי בחיים-להתחתן- והייתי...
עבודה עם גברים שגורמת לי לחששות
אני מרגישה רגשות אשמה כלפי עצמי. לפני כחצי שנה התחלתי לעבוד בחברה חרדית שאומנם שומרת על כללי הצניעות אך בהחלט יש הרבה שיחות עבודה בין הגברים והנשים. אני לא עבדתי בעבר בעבודה שדרשה ממני שיחות עם גברים וכעת אני נדרשת לבצע לא מעט שיחות כאלה. לפעמים בצוות ופעמים בפגישות יחידניות...
פגועה מבעלי עד עמקי נשמתי
אני ובעלי נשואים 5 שנים עם שני ילדים . נישואים לא טובים . שנינו אנשים מאוד לא קלים . הדבר היחידי שטוב שיש לנו זה הילדים . מבחינתי זה גם הדבר היחידי שמחזיק אותנו יחד. יש בינינו פערי מנטליות . כמו כן בעלי הוא אדם כעסן. הכעס מתגלה בשבת כשאין...
אכזבה קשה מאישתי
לא מתבייש לשאול ולהכיר בעובדה שאני צריך עזרה…תמיד בחיי הייתי בצד החזק הקשוב והתומך וכדומה אבל הצרה של החזקים זה שכשהם נופלים אין מי שירים אותם…התחזקתי בשנות העשרה ישיבה תיכונית ישיבת הסדר ואז התחרדתי בישיבה טובה ….אחרי כמות נכבדת של שנות תורה ואושר בישיבה התחתנתי…בקיצור היה שם מקרה מסובך של...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן