The Butterfly Button
להישאר עם בעל קשה אך חולה?

שאלה מקטגוריה:

אני נשואה כבר 50 שנה וכל שנותי אלה אני פחדתי מבעלי אם זה להגיד מה שאני חושבת או רוצה העמיד לי קשיים ונתן לי הרגשה שהוא מחליט בסופו של דבר. זאת גם היה לגבי הילדים . שהיום הם לא סופרים אותו בעקיפין אני גם סובלת מזה.  לפני כמה שנים היה לנו משבר גדול החלטתי לעזוב אבל הוא היתנצל והמשכתי לחיות כך מחוסר אהבה כלפיו לימים כשאזרתי אומץ החלטתי שאני עוזבת אבל לצערי הוא קיבל את המחלה . ולא יכולתי לעזוב מפני שרחמתי עליו . ומאז אני סועדת אותו וגם עובדת בחוץ וגם מגביל אותי לצאת מסיבה שהוא לא יכול להישאר לבד ולאן שאני הולכת הוא רוצה לבוא איתי .כי אין לו משפחה פה בארץ והילדים עסוקים כל אחד יש לו את המשפחה שלו. אני מרגישה חנוקה מתה לעזוב את הבית מצד שני לא יכולה לעזוב אותו במצב כזה. היינו ביעוץ והוא אמר למטפלת שאני חייבת כי אני אישתו ואין מה לעשות .. אני מיואשת מי שיכול לתת לי עצה איך להיתמודד עם הבעייה הזאת. ומה אפשר לעשות ? תודה מראש על היענותיכם.

תשובה:

שלום שואלת יקרה,

אכן את מעלה בעיה אובייקטיבית של קשר לא נעים עם הבעל במשך עשרות שנים, כולל חווית בגידה שחוית חשבת לעזוב ובשל המחלה של בעלך החלטת להישאר ולסעוד אותו.

מעבר לתנאים האובייקטיביים שבהם את נימצאת אותם את מתארת כיחסי שליטה וחוסר תיקשורת דבר המשפיע גם על יחסם של ילדייך כלפיי העניין את מתארת מבין השורות דילמה מוסרית לא פשוטה.

כדאי שנחדד את שאלתך, למעשה קיבלת החלטה להישאר כדי לסעוד את בעלך מטעמי תחושה של מחויבות לאורך השנים של הקשר אולם את שואלת כיצד יראו המשך חייך ואיך בעצם להמשיך את החיים לצד יחסים לא מספקים כשאת גם מרחמת על בעלך.

כדאי גם שנבהיר שביחסי שליטה יש שולט ונישלט שזה אומר שההרגל או ההסכמה לחיות חיים כאלה הפכו את הדילמה ליותר קשה.

כיום את חשה, שאת קצה בתחושת הנישלטות והיית רוצה לשנות את חייך.

העניין שכדאי שתתעמקי בו לאחר שהחלטת כן לעזוב הוא השאלה כיצד את תומכת בבעלך אבל לצד תמיכה זו את מסגלת לעצמך הרגלי חיים חדשים או עיסוקים נוספים אותם את מכניסה לחייך בלי קשר למצבו של בעלך.

במיקרים כאלה העניין הוא להתחיל לפעול תוך כדי החיים, ולהרגיל את בני הבית לעיסוקים החדשים שלך, תוך שאת מחליטה במה את מסייעת לבעלך ובמה את לוקחת עזרה מבחוץ.

לדוגמא את מחליטה שאת מכינה אוכל אולם לוקחת לעצמך עזרה בניקיון הבית.

כשאת תתחילי לעשות שינויים קטנים בעצמך הסובבים אותך פשוט יקבלו את זה לחייהם כמובן מאליו.

ככל שאת תהיי יותר בטוחה בהנהגות החדשות שלך, בעלך יראה שאת שמחה ומסופקת זה יהיה המסר הכי חשוב שתוכלי להעביר למישפחה. ויתכן אפילו שהדבר ישפר את מצב רוחך ,תחושת הקורבנות שאת מתארת תתחלף בעשייה מבורכת ולמעשה גם את וגם בעלך תצאו נישכרים מהעניין.

בעניין היציאות מהבית, נסי לקחת מתנדבים שיהיו קצת עם בעלך כשאת לא בבית, או ממש מטפל שתקחי לכמה שעות שיסייע בטיפול בבעלך ואילו את עשי עבורו את מה שמשמח אותך ,בישול או לימוד משותף ביחד, או קריאת ספרים או הקשבה לשיעור מעניין כל דבר שיכול להביא לך שמחה ואני מניחה שגם בעלך ישמח לראות שאת יוזמת רעיונות חדשים לתיקשורת למרות מצבו.

כשאת יוצאת דאגי להביא לו משהו מבחוץשירגיש שחשבת עליו, נסי לשנות קצת את מראה הבית ולתת לעצמך ולבעלך הרגשה שאת גם פועלת עבור עצמך ומכניסה תכנים חדשים לבית, וגם דואגת לרווחתו לשלומו והופכת את המקום הלא קל שאת נימצאת בו לצמיחה אישית שלך שבודאי תביא רק שמחה בינכם.

סך הכל עד כה התרגלת לאורח חיים מסויים שגם בעלך התקבע בו.

בהצלחה

רינה

 

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

מתיש אותי להצטרך כל כך את בעלי
היי אני שופכת פה מלל מקווה שיהיה ברור אני פשוט שופכת כל מה שאני מרגישה בלי סדר מסוים אני מרגישה שאני נמצאת עם בעלי אבל יש חומה שקופה ביננו כל כך הרבה דברים שאני רוצה להגיד לו אבל לא אומרת, מרוב חוסר זמן ועבודה קשה, אנחנו פשוט לא מוצאים זמן...
אני פמיניסטית ובעלי שוביניסט!
אני נשואה חמש שנים לבעל טוב ומסור ויש לנו שני ילדים ב"ה. יש משהו שמפריע לי בזוגיות שלנו. אני נוטה יותר לפמיניזם ובעלי שובניסט מובהק . יכול להיות שהזוגיות של פעם באמת הייתה מושתתת על שובניזם. בתורה גם אין שיוויון בין המינים, אבל הזמנים השתנו. והיום חיים אחרת … דבר...
בעלי לא רוצה ללכת לטיפול והזוגיות שלנו תקועה
היי, אני נשואה כ 6 שנים ויש לנו שלושה ילדים מאז שהתחתנו הרגשתי שהתקשורת בינינו מאוד לוקה בחסר ותמיד הרגשתי שהוא חסום רגשית ולא הבנתי למה, שנים שחשבתי שאני הבעיה ואז הבנתי שבעצם אמא של בעלי שלפי אבחנתי בלבד, היא נרקיסיסטית, היא בעצם הבעיה. ניסיתי להסביר לו בעדינות את הבעיה...
מאז שהתגרשתי אני חושש להתחתן
התגרשתי תקופה קצרה אחרי החתונה משום שהתגלו כל מיני בעיות נפשיות ועוד. לפני החתונה קלטתי קצת שמשהו לא בסדר ולא הסכמתי להאמין לזה העדפתי לחשוב אחרת וביום של החתונה ממש זה התפוצץ לי בפנים הרבה יותר ממה שחשבתי. וכרגע אני לא סומך על עצמי בנושא של שידוכים וכל שידוך שמציעים...
מרגיש שעשיתי טעות שהתחתנתי
אני נשוי קרוב לארבעה חודשים, ובאמת שלפני החתונה הכל היה טוב, הרגשתי שהיא מבינה אותי, שהיא רואה אותי, שאני יכול לדבר איתה ולהיות פתוח ושהיא תבין אותי. מהרגע שהתארסנו הקערה התהפכה על פיה, מרגיש לי שהיא חושבת רק על עצמה, רואה רק את עצמה, מאשימה אותי בכל דבר, המילה "למה?"...
קשה לי להקשיב לבעלי שמדבר ארוךךךךך
בעלי ואני מאוד שונים. אני מדברת קצר יחסית ומעבירה מסרים ממוקדים, ואם מרחיבה אז זה נוגע לנושא. בעלי לעומת זה אוהב להרחיב. כל נושא הוא מתחיל ממה שקרה לפני שנים, ממשיך במה שקרה בכל השנים ורק בסוף מגיע לנושא הנוכחי וגם עליו מרחיב. בנוסף הוא אסוציאטיבי אז גם גולש לפעמים...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן