דלג לתוכן
נשוי כשנה ומרגיש יותר מדי פעמים שאולי עשיתי טעות בהחלטה שלי ושאולי הייתי מעדיף להישאר רווק (אציין שאשתי אשה טובה וטובת לב) יש פעמים מסוימות {כמובן מטבע הדברים כשיש אישה טריגר מסוים (שלרוב הוא סביב אותו נושא)} שאני מרגיש את זה ממש ברמה שגורמת לי לחשוב על זה בלי הפסקה המהלך היום.. אשמח לעצה
שלום רב וברכה!
ראשית אני רוצה לגלות לך סוד: לרובנו עוברת המחשבה הזו בראש לפעמים. פעם זה בגלל ויכוח או מריבה, פעם זה בגלל העול הגשמי שנישואין מביאים איתם, ופעם זה בגלל צער גידול בנים, ועוד ועוד. הנקודה ששונה בשאלתך היא, שאלת התדירות ומה קורה אחרי זה. כל עוד זו מחשבה שקוצפת לרגע קט ומידי פעם, אזי זה בגדר הנורמה. מחשבות שונות ואף מוזרות עוברות לנו בראש כאשר אנו נתקלים בקושי מסוים, וזה בסדר גמור ואולי אף מבורך. בשעת קושי זה נותן לנו איזה מפלט קצרצר לכמה שניות.
אך ברגע שהתדירות גבוהה ומשך הזמן שהאדם שוגה והוגה ברעיון הנ”ל ארוכים ואולי אף נלקחים ברצינות ח”ו, הרי שזה אכן מצריך חשיבה ונקיטת פעולה על מנת לשחרר את זה.
על כך אני מעריך ומוקיר אותך ביותר. על כך שבכלל הבנת שזו מחשבה לא רצויה ואתה מעוניין להעביר אותה, ובפרט על שאזרת אומץ לפנות לבקשת עצה. יעזור השי”ת שדברי יועילו ולו במעט ויקלו עליך את ההתמודדות גם ברגעים קשים.
לגופו של נידון:
לפני הכל, כפי שאתה עצמך מציין, אחד הטריגרים הקבועים זה נושא ספציפי. אם תרצה להגיב ולפתוח אותו, אשמח! אך בכל מקרה ברור שצריך לבחון את הנושא הזה לעומק ולראות מה כל כך מוגלתי בו, ועד כדי שהוא מעלה מחשבות קשות כאלו.
ובאופן כללי: בשנים שקדמו לנישואין התרגלת להיות “כביכול” ציפור דרור ובעל בית לעצמך, והנה פתאום הכל בכפוף לתקנון. זה בהחלט קשה. גם למי שהתחתן בגיל 19 זה מעבר חד ולא קל בכלל, ודאי וודאי למי שחי כך עוד כמה שנים טובות. רוצה לומר, הקושי הינו הגיוני ומתבקש! אך השאלה מה אנו עושים וכיצד אנו מגיבים לקושי.
שאלה זו היא למעשה השאלה שהופכת את הן אדם מיצור מובל ומופעל באופן אוטומטי (כמעט כמו אינסטינקט של בע”ח) ליצור מוביל ובעל החלטה ואחריות על חייו.
“אדם לעמל יולד”!!! זו עובדת חיים שלא קשורה לא לחיי הנישואין ולא לחיי הדת.
החיים של כלל היצורים בעולם מלאים ברגעי התמודדות ואף רגעי קושי אמיתי.
אדם שאינו “חי”, בורח מהתמודדות. אדם שפועל על אוטומט, נשבר כשמגיע קושי. אדם חי מפלס את דרכו דרך הקושי ויוצא בסופו בשל ומחוזק עוד יותר.
התהליך הנפלא הזה משפיע על כל צעד בחיינו, לטוב או ח”ו למוטב. האדם שברח מהתמודדות איבד את היכולת להתמודד, שריריו התנוונו, ובפעם הבאה הוא ישבר כבר בקושי נמוך עוד יותר. לעומתו, האדם שהתמודד עם הקושי, יוצא מחוזק ומאומן עוד יותר, כך שהתמודדות ברמה הזו כבר לא מהווה קושי כלל וכלל.
העולה מן הדברים הוא פשוט מדהים עד כמה שזה הפוך על הפוך: האדם שחשב שהוא חוסך לעצמו קושי ע”י שברח ממנו, הזמין לעצמו עוד יותר רגעים קשים.
לעומתו, האדם שהתמודד עם הקושי, חסך לעצמו המוני רגעים קשים בחיים.
והנה הגענו לקצפת:
האדם בא לעולם כדי להשלים את עצמו ואת העולם! האדם אינו אדם ללא בת זוגו!!! אין צורך להגיע לכל מאמרי התורה וחז”ל בשביל להאמין בזה, זו מציאות ברורה שכל בן אנוש מכיר ומעיד בה ועליה. נכון, יהיו שיגידו שהצורך בבת זוג ובנפש תאומה אינו מחייב נישואין, אך מלבד זאת שהתורה לימדה אותנו שזה אסור, הרי שמציאות החיים מראה שב99 אחוז מהמקרים, הקשר החברי הכי טוב אינו מתקרב לאחדות והשלימות שנוצרת ע”י קשר נישואין.
ומדוע הזכרתי את הדברים הפשוטים הללו? כי בפעם הבאה שניתקל בקושי ולרגע תקפוץ לנו המחשבה שאולי ח”ו הנישואין רק הסיגו אותי אחורנית, מיד ניזכר בכך שלא רק שאדם חי חייב להתמודד עם קושי בשביל שהוא יעלם, אלא שלמלחמה והמאמץ הללו יש סיבה מיטיבה ומדהימה במתנתה. אינני מתאמץ רק לשם המאמץ, אלא למען שלימות נפשי ואושרי המוחלט.
ולפני פרידה אני חייב לסיים בהבנה הברורה מאליה:
כל מה שכתבתי לעיל הינה אמת ברורה, אך זה לא אומר כלל וכלל שבנ”א צריך לחיות טוב ובאושר, ודאי וודאי שחיי הזוגיות צריכים להיות נעימים, מאושרים וכיפיים.
לכן, זוג שחפץ בחיים טובים ומאושרים, חייב! להיות פתוח אחד בפני השני לגבי הקשיים וההתמודדויות האישיות והזוגיות. אם בן זוג משתף את השני, הרי שבד”כ הוא ימצא פרטנר שרוצה לעזור לו להתגבר. והריווח המשני הוא, שבן הזוג השני יהיה פתוח איתו גם כן, ויספר את אשר על ליבו. וכך ימצאו בני הזוג את עצמם במקום של חיפוש לעזור ולהיות טוב לשני, במקום להתבצר ולהתעסק רק עם קשייו ורצונותיו הוא.
אסיים בכפל ברכה ותפילה: יהי רצון שתזכה לגאולה אישית וזוגית מלאים, שחייכם יסגו בשושנים, שתאהבו אחד את השני, שתהיו חברים לנצח נצחים בקלות ובשמחה.
באהבה רבה
יהונתן ש.
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
