שלום ידידי,

אינני יודע אם זה יעודד אותך אבל הסיפור שלך בבסיסו הוא סיפור של כמעט כל גבר עלי אדמות. הקב"ה טבע בבני אדם את היצרים שיבטיחו את המשך קיומו של המין האנושי, וכאשר אדם נחשף למראות מהסוג שאתה מתאר שהטבע מושך אותו לכיוון הזה. אצלך מדובר בחשיפה לתכנים קיצוניים, אבל הניסיון יכול להגיע גם ממקומות פשוטים וזמינים יותר שכולנו נחשפים אליהם מדי פעם. אין אדם שלא התנסה בכך. למען האמת הייתי מודאג יותר אילו לא היית מרגיש את מה שאתה מתאר.

לעיתים קרובות כאשר אני משיב לפניות באקשיבה אני נזהר ומוסיף הסתייגות מפורשת שאינני מכיר את כל הפרטים של המקרה, שאינני מכיר את הנפשות הפועלות ואת ההשלכות האפשריות לצעד כזה או אחר, ולכן יש לקחת את דברי בערבון מוגבל כהצעה בלבד. כאן אני חש פטור מהסתייגות כזו כי מדובר באתגר מובן וברור וצפוי שכולנו עמדנו ועומדים בפניו, ולכן ארשה לעצמי לומר דברים נחרצים יותר.

העיקרון החשוב ביותר בתחום הזה הוא שהתעסקות יתירה ומחשבות אובססיביות על העניין אינם מועילים. אפשר וראוי ללמוד ולהתחזק בנושא, אבל לא להתעסק בו יותר מידי. עצם ההתעסקות, המחשבות וההתבוססות בנושאים הללו מעמיקים את הזיקה שלנו אליהם. אפשר להמשיל את הדבר לאדם שמתחיל לשקוע בביצה והוא נלחם ומנפנף בידיו וברגליו כדי להיחלץ ובפועל רק גורם לעצמו לשקוע יותר ויותר עמוק בבוץ. נכשלת ונפלת? אל תשכב ותבכה. קום, המשך ללכת ותנסה להיזהר יותר בפעם הבאה.

כאשר המחשבות חוגרות את כלי מלחמתן ותוקפות אותך באכזריות, אתה יכול להשיב מלחמה שערה ולנסות בכוח להילחם במחשבות, להזכיר לעצמך כמה הן גרועות ולאן הן עשויות להוביל אותך, לשלוף מולן את ספרי המוסר ואת יום הדין והתוכחה. לפעמים תנצח ולפעמים לא. הדרך הנכונה יותר היא במקום להילחם, פשוט לנטוש את שדה הקרב… צריך שניים לטנגו, צריך שניים למלחמה, ואתה יכול לבחור פשוט לא להופיע למערכה הזו. איך? פשוט להפנות את עצמך לעיסוק אחר. זה יכול להיות כל דבר שממלא אותך, וכל אדם יודע מהם הדברים שגורמים לו קורת רוח. זה יכול להיות לצאת לטיול קטן או לשתות קפה עם אשתך, לשוחח עם חבר, משחק כדורגל, לימוד של משהו מעניין, קריאת ספר טוב, מה שיהיה. רק לא לשבת ולהילחם. ממלחמה לא יצא טוב. אתה עלול להפסיד וגם אם תנצח, הרי שעצם ההתעסקות מבססת את העיסוק הזה בנפשך. אם אתה נוטש את המערכה, תמיד אתה מנצח. המחשבות והניסיונות נוטים להתנחל במקומות ובזמנים שפנויים מעיסוקים אחרים. כאשר אדם ממלא את עצמו ועסוק בטוב, הוא לא צריך להילחם ברע כי פשוט אין לו לאן להיכנס.

והערה נוספת: הסכנה העיקרית במחשבות הללו אינה דווקא עצם המחשבות אלא העובדה שהן גורמות לך לחשוב רע על עצמך, להתחיל להתייחס אל עצמך כאל חוטא פחות ערך וחסר יכולת. תתייחס למחשבות הללו כאל הצטננות. יצאת החוצה ביום קר והצטננת. כעת עליך לנקוט באמצעי זהירות, ללבוש מעיל, לשים צעיף, לא לצאת בקור, לשתות תה. המחשבות תוקפות בזמנים של חולשה ושל רפיון, וצריך פשוט להכיר בכך ולנקוט באמצעים הנכונים, שכאמור האמצעי הטוב ביותר הוא פשוט לנתק מגע.

האם לעד נגזר על האדם להתמודד בעוצמות כאלה? לאו דווקא. ההרגל הוא הגורם שמעצב את חיינו יותר מכל גורם אחר. אנשים שעשו דיאטה, אנשים שהפסיקו לעשן, אנשים שהתחילו לעשות ספורט, כולם יודעים שבתקופה הראשונה הדבר היה קשה, אך לאחר זמן מתרגלים לכך וההתנהגות הזו הופכת למובנת מאליה. זה לא אומר שאין ניסיונות ואתגרים בהמשך, אבל לא באותה תכיפות ולא באותה עוצמה כמו בעבר.

אתה מוטרד ממה שעובר עליך ואפשר לגמרי להבין למה. עם זאת אני מציע לך להתנהל בפחות פחד ולחץ. אלה החיים ואלו הן ההתמודדויות שהחיים מציבים לפתחנו. משתדלים, לפעמים מצליחים, לפעמים נכשלים, אך הפנים צריכים להיות תמיד קדימה כאשר העבר רק משמש כחומר לימוד. והרוח שתגבר על הכישלונות היא רוח אופטימית שמדגישה את החיוב ומחזקת אותו.

אני מקווה שתמצא במחשבות הללו תועלת, ומאחל לך שתמצא את העגלה שתוציא אותך מתוך ההפיכה, עגלה אליה רתומים שמחה, אופטימיות, חדוות חיים וביטחון בקב"ה ובעצמך.

בידידות,

גרשון

<[email protected]