קטגוריה: רגשות

אני בחורה חרדית ולפני שנתיים התחברתי לחברה מכיתה אחרת בסמינר ובאיזה שהוא שלב הקשר שלנו נהיה לא בטוב, ואני אסביר. היא התחילה לגעת בי אמרתי לה שזה נעים לי ואז זה המשיך לעוד מגע (אם כי תמיד היו לנו גבולות ששמרנו על עצמינו) הרגשתי שזה לא בסדר ולא ידעתי איך...

השינוי הגיע כשהגיע אלי מהשמיים בחור שרצה אותי ואני לא כלכך רציתי קשר באותה תקופה כי הייתי בתהליך של קבלה עצמית. אבל בכל מקרה הוא הגיע, ואמרתי לעצמי שלא אתן להזמנות הזו לברוח לי מהיידים. הבחור לא מצא חן בעניי כלכך בהתחלה. אבל לאחר 3 חודשים אינטנסיבים של שיחות התחברתי...

לאף אחד לא אכפת מממני!! ואני מדברת להשם אבל לא רואה תשובות ברורות... כי יש הסתרת פנים גדולה.... אז אם תוכלו לעזור ולייעץ לי אני אשמח: אני מנסה להתקרב לאבא.. שעה אחת אני מאמינה.. שעה אח"כ עצובה.. ושעה אח"כ שמחה ושמחה.. וכאלו מה קורה בשמים עם זה?? איך רואים אותי...

לפני כמה שנים בגיל הטיפש עשרה, פגעתי במישהי שהיא מאוד יקרה לליבי. נסיתי לדבר איתה אינספור פעמים אולם מן הסתם היא מקללת ומבזה אותי, ובצדק. הידיעה שאין טעם למצוות שעושים מיאשת אותי, אם הבן אדם לא מוחל לך אז זה פשוט אין לך תקנה. ככה זה. אני חיבת לה' הכל....

בזמן האחרון אני מרגישה שאני לא יודעת מי אני, מה אני, תכונות אופי תחביבים וכו' .. מסוג הדברים שאנשים נוסעים בגללם להודו בשביל למצןא את עצמם וזה לא משו שמושך אותי.. אני אשמח שתעזרו לי

אני חוזרת עכשיו מחתונה של חברה טובה... אני יודעת שזה לא נשמע טרגי בכלל, וזה אכן לא כך. מגיע לחברתי את הטוב ביותר, ואני מאחלת לה בנין עדי עד. זו החברה הכמעט האחרונה שלי שמתחתנת, וחזרתי מחתונתה ברגשות מעורבים. אני לא בת שמונה עשרה, ולא מרגישה את התחושות הדרמטיות שהרגשתי...

מצד אחד אני רוצה להאמין שיש בורא לעולם כי זה נותן לי מקום בטוח ונוח וחיבור למקום שמימי ומצד שני אני לא מצליחה להאמין, כל השאלות האלה בלבלו אותי ואני אפילו לא חשה בליבי שהוא קיים. עכשיו, כשאני תלושה הכל נראה לי חסר טעם, אין לי תכלית ואני חיה בעולם...

שלום, עבר עלי שבוע קשה. מאז ששמעתי על הרצחה של דפנה מאיר הי"ד ועל הסיפור שלה, אני ממש בדכאון. אני במצב של בית דפוק, מסתובבת בין משפחות, וקשה לי. וקראתי על מישהי כזו מדהימה שעשתה כל כך הרבה אחרי שעברה את מה שאני עוברת. וככה ה' לקח אותה. אני לא...

יש דבר אחד מרכזי אצלי שהוא המפתח לכל הקשיים והוא - המשמעת העצמית או במילים אחרות אמון בעצמי. זה מתבטא בין היתר בתקופה די ארוכה שאינני מניח תפילין ושלא לדבר על תפילות. ואם היה מדובר רק בשב ואל תעשה עוד הייתי רגוע. אבל גם בדברים שאני נדחף לעשותם על בסיס...

בגלל שהגעתי מבית עני אני כל הזמן נקרע ביני לבין עצמי מה לעשות עם הכסף. מצד אחד אני רוצה ליהנות ממנו, עבדתי קשה ולא כתוב בתורה שאסור ליהנות מהכסף, מצד שני אני רוצה לעזור להורים שלי שחיתנו אותי, אבל זה אומר שאני אצטרך לעזור גם להורים של אשתי שנמצאים בבור...