קטגוריה: חברה

יש לי נטייה באופי לפתח קשרים קרובים ועמוקים, כך יצא שבמהלך התיכון התחברתי לבת אחת ובגלל שעברו עליה כמה דברים לא פשוטים הקשר שלנו התהדק והפך לתלותי ומתוסבך... ישר שמתי לב לזה וככה בשנה האחרונה ניסיתי וניסינו לצאת מזה כי להגיע לנת לא רציתי.. עד שפשוט עזבתי את הסמינר כדי...

אני בחורה חרדית מבית ''פתוח'' יחסית אני בת 21. אני מאותן הבנות שמתחברות נורא מהר לאנשים וגם שומרת על יחסים מאד קרובים, מאד חברותית, מאד אנרגטית ושמחה. עם השנים מצאתי המון חברות טובות מאד גם ממגזרים פחות חרדיים, דתיים ואני שבאה מבית חרדי שלא כ''כ סגור על עצמו לא נרתעתי...

לאחרונה הזדמן לי ליצור קשר קרוב עם משהי שהכרתי - גם היא חרדית נשואה. ונוצר בינינו מן קשר מאוד טוב בעיני. בהתחלה הקשר מצידי היה התאהבות (מה שאצלה לא היה) ברמה שהשתוקקתי לקרבה גדולה ממנה,(גם פיזית ) לשמחתי קלטתי את זה מהר ולא נתתי לזה לקרות כי בעבר כבר ניפגעתי...

שלום, אני שואלת המון שאלות. תודה על ההכלה!.. ההקדמה ארוכה… יש לי חברה טובה. בעצם חברתי הטובה ביותר. מאז כיתה א' למדנו באותו מוסד לימודים, בחטיבת הביניים התחלנו להיות ממש חברות ובתיכון כבר נהפכנו לחברות הכי טובות שיש, דיברנו על נושאים שקשורים בהלכה והחכמנו מהם, דיברנו על הנושאים האישיים ביותר...

אשמח לשמוע את חוות דעתכם בקשר לעניין שמפריע לי בחיים: תקשורת עם אנשים בכלל ועם בנות בפרט. אני אסביר, אני סטודנט לפסיכולוגיה (כמה אירוני) ואני מתקשה מאוד ביצירת תקשורת עם אנשים סביבי. מאוד חושד באנשים ודי חי לבד. עכשיו, אם היה מדובר רק בזה הכול היה בסדר, הסיפור הוא הבנות....

אני בחורה בת 18 שב"ה התחזקתי ממסורתית-דתית לשאיפה להיות חרדית- חרדה לדבר ה' בע"ה. אבל יש לי בעיה, אני רוצה קשר זוגי, חברי עם בחור.. עכשיו ראוי לציין שמגיל 14 התנתקתי מתקשורת חברית עם בחור (כאשר מאז שאני קטנה אפילו בגן ועד גיל 14 הייתי נמצאת בחברת בנים והיה לי...

אני בת 23, בחורה קצת שנונה, הרבה מכילה, ומאוד אוהבת....בגדול:) בגיל היסודי הכרתי חברה מדהימה, מצחיקה, חכמה וכייפית לגמרי, ומאז אנחנו בקשר רציף(נכון לעכשיו היא עדיין רווקה) היא מתארחת אצלי הרבה, מכירה כבר את משפחתי המורחבת וכולם ממממממממש אוהבים אותה ונהנים ממנה מאוד!!!!! בשנתיים האחרונות אני מרגישה שהקשר שלה איתי...

אני כרגע בת 22 הייתה לי חברה טובה מגיל 15 היינו עושות הכל ביחד, יוצאות ביחד, הולכות ללמוד ביחד, היו לנו המון חויות טובות ופחות טובות-הכל עברנו יחד. בזמן האחרון המצב בינינו התדרדר עד שהיא החליטה שלא בא לה ליהיות יותר חברה שלי, מיותר לאמר שהלב שלי נשבר לשמוע כזה...

ב"ה אני נשוי לאישה מדהימה מכל הבחינות, ואני רואה מיום ליום יותר ויותר איך שהיא כ"כ מתאימה לי מכל הבחינות!! אולם יש בעיה אחת, שאינני בטוח אם זו בעיה שלי או שלה. מה שברור זה שברגע שלאחד מאיתנו יש בעיה - זו בעיה של שנינו, שאנחנו צריכים לעבוד עליה יחד....

אני בחורה עדין לומדת בסמינר ובשעות הפנאי גם כן עובדת. אני מרגישה שקשה לי מאד להביע את הדעה שלי אני יותר מידי זורמת עם הדעות של אנשים אחרים או מתיעצת עם חברות כדי לקבל את דעתן ואז בטוח שאני יעשה את מה שהן אומרת. למשל: דוגמא קצת בסדר לעומת מקרים...