קטגוריה: רגשות

יש לי חברה ממש טובה חברה בנפש עברנו חיים דומים וקשיים דומים ותמיד תמכנו אחת בשניה. עכשיו היא מתארסת ואני נגמרת מזה לא מפסיקה לבכות ולכעוס על כל העולם אפילו ברמה שקשה לי לדבר איתה בטבעיות שהייתה לנו תמיד לא יודעת מה לעשות אני הולכת ונכבת לתוך עצמי בלי חשק...

אני חונכתי לא להיות דעתנית. אני נורא חכמה וכולם מחמיאים לי על זה. אני תמיד מתקפלת ולא מביאה את עצמי אולי זה בגלל החינוך אבל הרבה בגלל שאני מפחדת אולי מעין הרע או לקחת מקום. להיות כנועה להיות זהירה. לבדוק מה נכון. לא להגיב באימפולסיביות. אני לא כמו גרושה דעתנית...

תודה מראש,אז ככה…בקצרה: נפשי העדינה מרוסקת לחלוטין,אני שבר כלי ממש,מכיוון ש-ללא גוזמה…"פגעו" בי אנשים,ועדיין,במשך כל חיי (43),וגם פוגעים לחינם כביכול…ואני בסה"כ בנאדם…ואני יודע ומאמין,שהכל משמיים,בצדק,ולטובה,ולכאורה להפגע זו בעצם גאווה סרוחה מצידי,ואני מסכים! כי אין רע יורד מן השמיים כידוע…ועלינו לקבל באהבה,ואני מוחל לכולם,והלוואי שגם ימחלו לי!! ואני גם מודע למעלת...

לי ולאמי מעולם לא היו יחסים טובים. היא מה שמגדירים היום, הייתה הורה נרקסיסטית. כל חיי למדתי לרצות אותה וכשלא עשיתי זאת חשתי אשמה ומצפון עצומים, גם אם הדברים לא קשורים בה בכלל. לפני כעשר שנים היא פיתחה הפרעה פרנואידית ובה היא חושבת שאבא שלי ואח שלי פוגעים בה (מעולם...

ילדתי לפני 4 חודשים. מאז הלידה מרגישה ירידה רוחנית. קשה לי להתפלל קשה לי עם הכיסוי ראש בבית וצניעות בבית תפילות ןברכות.. מרגישה שזה בגלל הקושי להתנהל עם תינוק. אני כאילו קצת כועסת על ה' על האתגר למרות שיש לי הרבה על מה להודות. זה שונה מהחיים של לפני הלידה....

אני אישה בשנות הארבעים נשואה ואמא. תמיד הייתי דתיה וב- 3 שנים האחרונות התחזקתי יותר יחד עם בעלי. לפני כשנתיים הייתי צריכה לעבור ניתוח גדול, ובעלי לקח על עצמו כיפה. ואני בהחלטה פזיזה של הרגע, לקחתי על עצמי כיסוי ראש! זה משהו שבחיים לא חשבתי שאקפיד כי המראה החיצוני והטיפוח...

רוצה לשתף במשהו שקרה לי שלשום ולשאול על זה. התקשר אלי איזה קרוב משפחה לשאול ולברר אצלי על אחד הבחורים בשיעור שלי לצורך שידוכים. אני אישית לא סובל את הבחור הזה, היה לי איתו דברים ממש קשים ניסיתי להתחמק מלתת תשובה ולענות כמו פוליטיקאי ״מסביב״ אבל אז פשוט התפוצצתי וליכלכתי...

אני בת 14 והייתי בתחילת שנה בסמינר חרדי מאד העיפו אותי הייתי בבית איזה 4 חודשים ואז הלכתי לסמינר מאד פתוח כאילו הבנות מגיעות מבתים מאד פתוחים המשפחה שלי מאד דוסית ולאמא שלי לא היה מושג כמה זה פתוח ואני תאמת מרגישה שאם אני רוצה להיכנס לחברה שם אני צריכה...

גמרתי סמינר מהמצוינים בארץ. כיום עובדת מעט במשרה חלקית. גרה בבית שלא קל לשהות בו. כבר כחצי שנה בשידוכים. רב החברות שלי נשואות. פעם היו אומרים עלי שאני בת שמחה. כיום אני רוב הזמן בעצבות, מרגישה שהחיים קשים. בימים שלא הולך טוב בעבודה אני מרגישה בזבוז בעולם, למה לחיות סתם...

בעברי היתי איש חינוך . דברי היו נשמעים. כיום אני ללא עבודה ומרגיש מרוחק מהחברה והנורא ביותר אני מרגיש שלא ממש את היכולות שלי. אם בעבר עזרתי ויעצתי לרבים.כיום אין מי שרוצה לשמוע ממני. שאלתי. 1. מה לעשות בפועל.לחיות עם הגזרה…. 2. לחפש בכל דרך אפשרות להפיץ דעותי ולנסות לעזור...