קטגוריה: דיכאון

שלום בחודש האחרון אני מרגישה תחושות מוזרות ומבלבלות. ייאוש ענק ועצום שיושב לי על הלב, חוסר עניין, ריחוק מכולם, בכי שמחכה שאני אהיה לבד ואוכל לשחרר אותו, טינה לכל העולם בלי סיבה אמיתית. רוב הזמן אני כן מרגישה בסדר, אבל מרגישה גם את הייאוש רובץ בצד ומחכה לזמנים חלשים יותר...

מאז שאני זוכרת את עצמי אף פעם לא הערכתי את החיים. ותמיד תמיד הדחקתי את ההרגשה/מחשבה הזו. זעזע אותי להרגיש שזה אמיתי. הפער בין מה שמחנכים למציאות עצום. כלומר שאמרו שצריך להודות על כל מה שיש ויש המון! ולשמוח על זה שקמתי בבוקר.. כל כך הרבה דיברו על זה וזה...

אני נשואה ויש לי ילדה מהממת אנחנו דיי חיים על הקצה אבל לא רע לנו יש שפע מסוים שרודף אותנו אפילו אם אין עושר גדול. הבעיה היא שאיפשהוא הלכתי לאיבוד בתוך כל זה אני בת 21 התחתנתי בת 19 הבת שלי בת שנתיים כמעט . ואני מרגישה שאין לי כלום...

שלום, אני אחת שלמדה הרבה, אבל חסרת תועלת. אין לי חלומות או מחשבות לעתיד אבל אני כן חיפשתי עבודה עד לא מזמן. למדתי לימודים מפרכים וקשים עד אימה, הרסתי את הבריאות שלי כדי ללמוד בתקופה הזו חליתי בקורונה עם כל משפחתי ,לא כולם שרדו את הקורונה. למרות זאת ועם כל...

נפשי בשאלתי, אני כל החיים שלי הייתי בריא, אך לאחר שחזרתי בתשובה עברתי על עבירה קלה (שוגג-זדון באי שמיעה לרב כמה זמן, לא מפני שלא רציתי, אלא היה קשה) ומשם התדרדרתי, יש אנשים שהיו פשוט עוזבים, אבל כמה שרק אפשר החזקתי בכל זאת בשינים את דרך התורה, ואז ניהיו לי...

אני סובלת. החיים שלי טובים אבל אני סובלת, אני עושה תואר במשפטים וזה מפריע לי לחיות, תקוע כמו עצם בגרון. אין לי מושג אם זה יעזור לי בחיים ואם לא זה ממש מבאס אותי אבל אני לא מצליחה למצוא את הכוחות והאומץ לעזוב. אני גם לא יודעת לאן. לא יודעת...

שלום וברכה, אני בטוחה שהשאלה שלי לא מקורית במיוחד והרבה אנשים חווים זאת. אני מרגישה לפעמים ריקנות. זה בא פתאום, ברגע אחד. אני יכולה להרגיש על גג העולם ומאושרת ורגע אחר כך ריקנות לא מוסברת. (בדרך כלל זה יבוא על רקע של משהו מעצבן/עצוב/מתסכל שקרה לי) הריקנות הזו מפחידה אותי,...

הרבה פעמים אני חושבת שאין לי מה לעשות בחיים שלי אני חושבת שהחיים משעמים וחוזרים על עצמם. ולכן אין לי טעם לחיות כשאין שום חידוש או ריגוש מעניין. אני חושבת מלא פעמים על למות אאבל הדבק היחיד שמונע את זה ממני זה היהדות נ.ב. זה קורה לי בדרך כלל כשאין...

כלפי חוץ אני נראית הכי נורמטיבית שיש, נשואה, יפה, עם ילד חמוד, אף אחד לא חולם מה עבר עלי, מה עובר עלי ועם מה אני מתמודדת....אבל בתוכי אני יודעת שאני רק לא רוצה לחיות, לא מעוניינת להיות בעולם הרע הזה... ואני קצת מרגישה, שכשאני כן מנסה לבחון איך להצליח לחיות,...

אני רוצה לדעת למה לחיות. אני לא מפסיקה כרגע את החיים כי אני מפחדת מאלוקים.ושאני חושבת שוב,גם איך שאני חיה את החיים אני צריכה לפחד מאלוקים.. ז'א ממילא אני לא מחוברת, לא מסוגלת להיות מחוברת, אז מה הענין?? אני לא איזה בחורה צעירה מבולבלת.. אני מרגישה שהחיים כבר גדולים וסוגרים...