The Butterfly Button
מתלבטת לגבי הרחבת המשפחה

שאלה מקטגוריה:

שלום.
יש לי 5 ילדים. הקטן בן 4.
אי אפשר לומר שמצב השלום בית שלנו תקין. אולי אפשר לומר שהוא סביר.
שניים מהילדים שלי עם בעיות רפואיות שמצריכות התעסקות
אני לא רואה את מצב השלום בית שלנו מגיע לפתרון, מכל מיני סיבות. (כלכליות, אמונה שזה יכול להשתנות, יכולת לקחת אחריות, ועוד).
בעלי אומר שהוא רוצה עוד ילד אבל לא מגיע לשיחה על הנושא. הוא מסתפק ב”לזרוק” משפטים לאוויר וכשאני מגיבה בכאילו אדישות הוא מבין שאני לא מעוניינת.
אני מפחדת “לקחת על עצמי” עוד הריון, עוד ילד, כשהשלום בית שלנו לא משהו, כשאני כל כך טעונה כלפיו או נטענת כל כך בקלות (אני מפחדת שיום אחד נתגרש. הוא אומר שלעולם זה לא יקרה, ה’ שם אותנו יחד וכך צריך להיות). אני מפחדת שאני לא כשירה לגדל בכלל ילדים. אם אני אמא לא טובה ולא מצליחה לילדים הקיימים, איך אני יכולה לקחת אחריות על עוד נשמה?
מנגד, נפלה לידי כתבה שמדברת על כך שמניעת הריון לא תמנע קושי שנגזר עלי בחיים. אני מאמינה בזה. אם כבר נגזר עלי קושי- עדיף שזה יהיה בגידול ילדים לעבודת ה’. ושוב הפחד שלי- אם אני לא מדברת על קושי טכני, אני מדברת על פחד מחוסר היכולת שלי לגדל ילדים בריאים בנפשם.
האם זה נכון/לא נכון לשקול באופן הזה?
נתונים נוספים עלי- בהריונות אני סובלת מדיכאון קל. אני עם בחילות קשות ולא ממש מתפקדת. אני מפחדת מזה. בפרט שהקשר שלי עם בעלי הוא לא מהסוג שהוא יבין אותי כל הזמן. הוא מצהיר היום שהוא מודע לכך ושווה כל מחיר בשביל ילד נוסף, בפועל הוא לא מוביל אפילו לשיחה אחת רצינית בנושא. זה נקרא “כל מחיר”?

אשמח לקבל קצת סדר בדברים.

תשובה:

שלום לך שואלת יקרה.

קראתי את שאלתך, ועלתה בי הערכה גדולה אל דמותך.

כמה מודעות ושימת לב את מביאה אל משפחתך.

את מגדלת את ילדייך מתוך מחשבה, שמה לב שיש להם צרכים רגשיים מעבר לטיפול והגידול הטכני,

אני בטוחה שלא קל לך לשאת את המעמסה הזו כשאת מתארת בדידות מול בן הזוג וחוסר תקשורת ובכל אופן את לא מוותרת וחושבת על המצב הרגשי של בני משפחתך.

קודם כל קבלי את הערכתי למחשבה ושימת הלב שאת משקיעה בנפשות בני ביתך.

ודווקא בגלל שאני כל כך מעריכה את המודעות שלך ואת תחושותייך ומחשבותייך נראה לי שאכן התשובה נמצאת בתוכך ורק מעט סדר וארגון במחשבות יבהיר לך שיש בך חכמה פנימית שיודעת לנווט יפה את התנהלותך בחיים.

תיארת קשיים פיזיולוגיים שלך בזמן הריונות, הוספת גם קושי של לידות מורכבות המצריכות התאוששות ארוכה מעבר לנורמה.

העלית את החשש למצבך הנפשי, חשש שיש לתת את הדעת עליו בכובד ראש מירבי.

נראה לי שרק מקריאת נתונים אלו ברורה לך התשובה שנכונה עבורך.

אלא מה, כאן נכנס החשש שמא נקבל עונש או שמא נבוא לידי צער בגלל החלטה זו.

זהו חשש שנובע ממחשבה שריבון עולם כביכול ממתין לנו בפינה ואם לא נמלא את סאת יסורינו בהריונות הוא יביא לנו את הייסורים בדרכים אחרות.

אוי כמה קשה לחיות עם מחשבה כזו מדכאת על ריבון עולם.

אני מציעה לך לנסות להכיר את ריבון עולם ממקום של מיטיב ומנחם ואוהב ומקבל.

השיח של הכתבה שציטטת הוא שיח שגורם לתחושת פחד מהקב”ה, תחושה של ריחוק וחשש.

אני מציעה לך לנסות לחשוב אחרת, להאמין שריבון עולם מכיר אותך כל כך טוב, קרוב אלייך ולקשייך, נמצא עימך בכאב ובדכדוך, שומע את אנחותייך וצערך בגידול הילדים, סופר את דמעותייך בקושי הזוגיות, והוא רק רוצה לנחם אותך ולהיטיב לך ולשלוח לך עוד כח לאישה יקרה כמוך.

ולמה שירצה לצערך?

חשיבה מעין זו גורמת לנו תחושת קרבה אל ריבון עולם, רצון להישען עליו, לספר לו ולבקש עוד כח, כי הוא אב הרחמים והטובות.

כבדי את ישרות מחשבתך, תני לעצמך מקום של כבוד בעולם, את עושה כל כך הרבה, מגיעה לך טפיחה על השכם.

ובמיוחד הקשיבי לגופך, אם הוא מאותת לך שקשה לו, הרפי ממנו, אם לא מקשיבים לו יש לו דרכים רבות להודיע שהוא במצוקה, כמו לחץ דם גבוה, דכאון ועוד.

נצלי את ההפוגה לא רק לגידול הילדים אלא גם לגידול הנפש שבך.

למה את סבורה שאינך כשירה לגדל ילדים?

אני חושבת שלהסתובב עם תחושות אשמה כאלו, זו תחושת חנק גדולה מאד שלא מאפשרת לנשום בשמחה וברוגע.

זהו כאב עצום מאד.

אולי כדאי שתמצאי אשת מקצוע כדי שתוכלי לברר מדוע את חשה “פגומה” בלתי כשירה לגדל ילדים. (תוכלי להיעזר במכונים שמקבלים החזר או השתתפות מקופ”ח)

אני סבורה שיש בך הרבה כוחות שיתכן שאת לא מספיק מכירה בהם, שאת מאשימה את עצמך בכתב אישום כבד מידי.

וזה הזמן לנסות לנקות את הלב מכאבים מעיקים שחוסמים את היכולת שלך לתפקד כאמא משוחררת ובטוחה בהורות שלה.

מקווה שתוך כדי הטיפול תמצאי בתוכך גם את היכולת להשיב לך אהבה וקשר מבן זוגך, אין סיבה בעולם שתתהלכי כבויה בתוך מערכת זוגית חסרת תקווה.

אלוקים אכן שם אותכם ביחד בזוגיות אבל הוא גם צווה על הבעל לכבד את אשתו, לאהוב אותה ולייקר אותה.

האמיני שמגיע לך טוב.

האמיני שאת שווה בעיני אלוקים.

בקשי ממנו שימשיך ויתן לך כח, למצוא את הדרך להחזיר לעצמך, אהבה, הערכה, כבוד אליך.

את ראויה לזה.

מקווה שהתשובה סייעה לך בעשיית סדר במחשבותייך.

ומקווה עוד יותר שתמצאי את הכח והזמן לפנות לטיפול כדי לתת לעצמך בהירות וכח.

בהצלחה,

אסתי

5381293@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

הבן הנשוי לא רוצה בקשר איתנו
הבן הנשוי שלנו בתקופה האחרונה הפסיק קשר איתנו ההורים נשוי כבר 3 שנים ומתחילת הנישואין התגלו קשיים עם כלתנו כשנולדה להם בת לא ניתנה לנו ההרגשה לגישה חופשית לנכדה- תמיד הגבילה אותנו אם זה בשעות ביקור וגם כשהיינו מגיעים היו התניות של זמן איכות איתו כי היא צריכה לישון (באמצע...
בעלי ואני רבים בצורה הרסנית
ראשית יישר כוח על הפלטפורמה החיובית הזאת. אתם עושים חיל וכיף שיש את האפשרות לפרוק ולקבל עצות אמיתיות מהלב. תודה. אתחיל ואומר שבעלי ואני ביחד כבר כ-16 שנים ואפשר לומר שגדלנו והתעצבנו מתקופת הנעורים ועד היום כאנשים בוגרים – ביחד. אני כבר כמעט ולא זוכרת את עצמי לפניו. עברנו המון...
אחות שממררת את חיי
תחילה, ברצוני להודות על הפלטפורמה הנפלאה הזו! מצוה ענקית! זמן רב מזה שברצוני לשאול על זה, אך היום קרה משהו שהביא זאת לראש סדר עדיפויותיי. בגדול השאלה שלי היא איך אני אמורה להתמודד במצב שה’ שלח אותי אליו והאם אני יכולה לגדול ממנו? אספר את הרקע, יש לי שני הורים...
המשפחה של בעלי חשובה לו יותר ממני!
אני ובעלי ביחד 4 וחצי שנים, התחתנו לפני שנה, אנחנו בזוגיות מאוד טובה, בריאה, חזקה ועם תקשורת פתוחה אך עדיין יש משהו מסוים שמאוד מפריע לי, בכל פעם שיש סיטואציה שקשורה במשפחה שלו, אני מרגישה שלא משנה במה מדובר הוא תופס את המקום שלהם ומגן עליהם בפניי שלא לצורך, זה...
לידה- חוסר אונים ומצפון מול התינוקת
תודה על האפשרות לשאול שאלות!! מצחיק שעצם הידיעה שאפשר לשאול מרגיעה אותי, אני מתכננת מה אכתוב ואיך אולי תענו וזה כבר נותן לי תקווה ואור… הפעם תכננתי את השאלה כמעט חודשיים. אז ככה: השאלה שלי מתחלקת לשלושה חלקים: 1. חוסר אונים מול תינוקת וקושי בזיהוי צרכיה 2. פחד שלא מספקת...
איך להתייחס לאבא שמבקש מאיתנו הרבה בקשות?
אני רוצה להתייעץ בנוגע לאיך להתייחס לאבא: רקע כללי: אני השני מחמישה ילדים במשפחה, אני בן 21, ההורים גרושים, כולם גרים עם אמא (הבכור התחתן לאחרונה). אבא גר בעיר עם אישתו וללא ילדים נוספים. אמא ואנחנו דתיים לאומיים, ואבא התחרד(נהיה חרדי). יש לכולנו קשר טוב יחסית עם אבא ואנחנו נפגשים...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן