הי אישה יקרה ומתוקה

אני כל כך מעריכה אותך ואת השיתוף האמיץ שלך. אני יכולה לדמיין כמה לא קל היה לך לשלוח את זה וכמה טעון ומכאיב כל מה שכתבת. כל הכבוד שאזרת אומץ ופנית לקבל עזרה ולא השתבללת בכאב ובצער.

העלית כל כך הרבה נקודות על הכתב ואני יודעת שהמצב מרגיש לך מסובך. אני בעזרת ה' מתכננת לענות לך תשובה מפורטת שתכוון אתכם לדרך המלך.

לפני שתתחילי לקרוא חשוב לי לציין שלפי מה שאת כותבת אני מאמינה שהשינוי אפשרי והוא יכול לקרות הרבה יותר מהר ממה שאת מדמיינת וחושבת. תוכלי להחזיק את התקווה הזו?

את בטח שואלת את עצמך "מאיפה היא מביאה את כיוון המחשבה הזה? לי הכל נראה עכשיו שחור ותקוע" ובכן, הקשיבי לחדשות הטובות: כבר הרבה זמן שלא קראתי שאלה שהסבה לי לצד ההשתתפות בקושי שלך כל כך הרבה קורת רוח. בין השורות ואפילו בשורות עצמן קראתי על זוג יקר ואוהב שזוכה להעריך אחד את השני מתוך אהבת אמת צרופה וטהורה. בשאלה כל כך ארוכה ומפורטת כתבת למרות כל התיסכולים רק דברים טובים על בעלך, על הדאגה שלו כלפיך, על ההשתוקקות שלך כלפיו וזה נשמע שיש בינכם חיבור מתאים ומדהים וזוגיות שיש לה פוטנציאל גבוה להיות מאוד קרובה, אוהבת ומספקת באופן הדדי.

חשוב שתדעי שהאהבה וההשתוקקות הזו אלו מתנות נפלאות שאני אשמח בשבילך אם תדעי לייקר אותן. כל כך לא מובן מאליו בסיטואציה מורכבת טכנית ורגשית עדיין לחוש כזו אהבה ותשוקה. אני שמחה בשבילך מאוד ומאחלת לך שההתרגשות וההתפעלות שלך כלפיו וממנו תחזיק כך ויותר עד 120 שנים בבריאות ובשמחה.

ועכשיו, אני מקווה שאת לא מרגישה עוד יותר מתוסכלת ואולי את אומרת לעצמך "מה היא רוצה. אני בשאלה כתבתי כל כך הרבה פעמים שחלק גדול מהבעיה שלי זו בדיוק ההשתוקקות הגדולה להיות ביחד עם בעלי פיזית ומנטאלית".

בואי נתחיל בדוגמא על איש מאוד, ממש מליונר בעל נכסים שיש לו כסף רב מאוד במזומן. ערמות על גבי ערמות של שטרות ירוקים בשווי של מאות מיליוני שקלים. חבילות כאלו תופסות מקום רב ועלולות ליצור בלגן במקום האכסון. נכון יראה לך מוזר אם העשיר יתחיל להתלונן "אויש חבל שיש לי כל כך הרבה כסף – זה סתם עושה לי בלגן, אני צריך למצוא מקום אכסון לשטרות הללו. אם לא היה לי כל כך הרבה כסף אז לא היתה לי הבעיה הזו". אני רוצה להציע לך ולבקש ממך לנסות לסגל את נקודת המבט הזו ביחד להתמודדות שלך בנסיבות חייך. יש לך ביד אוצר שערכו לא יסולא בפז! קיבלת מתנה משמים של חיבור מפרה ואהבת אמת בין שניכם שהיא ניסית ומרגשת. הלוואי שתחליטי לנסות את העצות והכלים הבאים שאביא בפניך וחלילה לא תחיי בתחושה שכל הרגשות הללו והכמיהה לבעלך "דופקים" אותך.

חשוב לי שתקראי את הדברים ותביני שאני כותבת אותם ממקום כנה וחלילה חלילה לאשיפוטי או ביקורתי. מדובר פה בשיקוף והסבר שהלוואי ויעזרו לך להרגיש טוב יותר.

אתחיל בהתייחסות למה שכתבת לקראת סוף השאלה. לתהייה הכל כך נורמאלית ולגיטימית שאלת "האם אני נורמאלית???"

סוגיית ה'נורמאליות' מעסיקה כמעט את כל בני האנוש. כשאנו מתמודדים עם אתגר מורכב כלשהו יש לנו נטייה להרגיש רק את הבוץ בו אנו שקועים ולא להצליח להרים את הראש על גבי המים ולדעת שכל כך הגיוני שתרגישי ככה. עם שני ילדים קטנים שדורשים ממך תשומת לב וטיפול טכני 24/7. בעלך כמעט לא נמצא בבית וכשהוא מגיע בסוף היום הוא עייף והולך לישון. אתם גרים ביחידת דיור קטנה וצפופה. את בטח גם מוטרדת מהמצב הכלכלי, הביטחוני ומי יודע מה עוד. פלא שאת מרגישה מותשת וחסרת אנרגיות כל כך? לפי מה שאת מתארת את מאוד מאוד נורמאלית. אם לא היית מרגישה את מה שאת מתארת זה היה מדאיג…

חשוב שתדעי שהמצב שאת מתארת מאפיין הרבה מהזוגות בסטטוס שלך : הורות לשני ילדים קטנים וצפופים שדורשים טיפול ותשומת לב לאורך שעות היום והלילה גורמים לשינוי במערכת הזוגית. בתחילת הדרך הייתם רגילים שיש לכם את כל הזמן שבעולם ואתם פנויים שעות ארוכות לשהייה משותפת אחד עם השניה. לשיחות שלכם לא היו מאזינים או מתערבים, וגם כשהילד הראשון נולד – בחודשים האחרונים הוא עוד לא ממש נוכח ומאפשר דיבורים. אצלכם ב"ה התווספו 2 מתוקים למשפחה ובאופן טבעי אתם הרבה יותר עסוקים ונשאבים למשימות השוטפות היום יומיות ואז יש פחות שעות של שהות זוגית משותפת. כל מה שתיארתי נכון לגבי רוב הזוגות בסטטוס שלכם ויש הרבה שמתמודדים עם הקשיים הללו.. מה שאת מתארת הוא תוצר טבעי של שלב זמני בחיים של משפחה שמטופלת בילדים קטנים וחמדמדים ששואבים הרבה אנרגיה רגשית ופיזית. אני יכולה מאוד להבין מאיפה מגיעה המחשבה שהאימהות כביכול "דפקה" לך את החיים אבל חשוב לי שתדעי שזה לא חייב להיות ככה ואת יכולה ליהנות גם מהילדים המתוקים שה' נתן לך וגם מזוגיות שמחה ומספקת בכל המובנים.

בשורות הבאות אתן לך כמה כיווני מחשבה ופעולה בשביל להעביר את התאוריה לפסים מעשיים. אם את מרגישה שאת רוצה להרחיב על כך עוד בשיח או שאת מרגישה צורך בליווי מקצועי – תמיד תוכלי לפנות לאשת מקצוע שתוכל לעזור לך לצלוח את התקופה ולצאת ממנה עוד יותר מחוזקת ואוהבת.

אז מה בעצם את יכולה לעשות בשביל שתרגישי שמחה יותר כבר בטווח הקרוב?

• לקחת את האחריות על השמחה שלך ולדאוג לעצמך למה שחשוב לך. כתבת הרבה שחשוב לך הזמן המשותף שלכם ביחד גם מבחינה אינטימית וגם מבחינה זוגית. אני מאמינה גדולה בכך שלכל בעיה יש פתרון – לפעמים הפתרון צריך להיות יצירתי. הייתי מציעה שבמקום לבקש מבעלך לצאת פשוט תיזמי את את היציאה ותדאגי לכל מה שהיא דורשת: לחשוב לאיפה יוצאים (למקום שישמח אותך ויוסיף לך אנרגיה) סידור לילדים (אולי אפשר להיעזר בזה בהורים או באחד מבני הבית ולהשאיר ילדים ישנים ורגועים), לתאם זמן עם בעלך וכן הלאה. בעלך נשמע כמו מישהו ששמח להיענות לבקשות שלך והוא רוצה שיהיה לך טוב. אחרי שגיבשת תוכנית מסודרת לאיפה יוצאים ואיך זה מסתדר עם כל הלוגיסטיקה מסביב פשוט תגידי לו: "בעלי היקר, זמן האיכות שלנו כל כך חשוב לי וחסר לי סידרתי לנו יציאה ל… (אפילו חצי שעה של הליכה זה רעיון טוב) ויש סידור לילדים וכו'. אל תחכי שהוא ינהל את זה או יוציא את הרצון שלך מהכח אל הפועל. הוא נשמע לי טרוד ועסוק וזה לגמרי טוב שאת תהיי מודעת לרצונות שלך ותניעי אותם

אפשר גם שתחליטו שמידי פעם אתם יוצאים ללינה בחוץ ומשאירים את יורשי העצר עם הסבא והסבתא או בת דודה שתבוא לשמור. יש מקומות לינה מטופחים ונקיים במחירים הוגנים ממש וזו לא חייבת להיות הוצאה ענקית או מוגזמת.

• דברים טובים נמשכים למצב רוח טוב – אני מבינה מאוד את התיסכול והמצוקה ושבא לך רק להשתבלל במיטה. אבל כשאת תהיי מטופחת ומאורגנת אני מאמינה שעוד רגשות טובים יתעוררו גם מהצד שלך וגם מהצד שלו. מקווה בשבילך שאת קמה בבוקר ומתלבשת (למרות שאת בבית) ומתארגנת, מתאפרת ונשארת מטופחת ומושקעת למרות שאת לא יוצאת לעבודה. יש הרבה השפעה ללבוש עלינו ואני בטוחה שאת יודעת למה אני מתכוונת. וגם בבית נסי כמה שיותר לצמצם חפצים ושהבית יהיה מאוור ונעים ככל האפשר.

גם ברמה המעשית -תנסי לחשוב על פעילויות שמשמחות אותך: אולי לצאת להרצאה או סדנה, לעשות הליכה עם חברה, או ללכת לשחות אחת לשבוע. אלו דברים שממריצים את הורמוני האושר במח וגורמים לנו להרגיש טוב יותר ביחס לעצמינו ובכלל.

• קבעו עוגנים קבועים למה שחשוב: נסי לראות שאת מצליחה לעשות יציאה זוגית או אפילו זמן איכות על הספסל ברחוב כשהילדים ישנים ויש ביביסיטר בבית, לפחות פעם או פעמיים בשבוע. שאתם מידי פעם יוצאים למקום נחמד ששניכם אוהבים ומצליחים לדבר בלי רעשי רקע ומאזינים.

אחר המעשים נמשכים הלבבות ואני מאמינה שככל ותשקיעי בעצמך, תהיי רגועה יותר ויהיו לכם עוגנים של שיחות וזמנים משותפים רק שלך ושלו את תרגישי איך המשיכה היא הדדית ומספקת ויש לכם את כל הביחד שאת מבקשת.

נאמר "חכמת נשים בנתה ביתה" המצב שאת מתארת מזכיר לי את מה שקראנו לא מזמן בפירושי ההגדה של פסח שחלק גדול מהשעבוד היה מורכב מעבודה מאומצת של גברים בפרקי זמן ארוכים עד כדי כך שפרשו מנשותיהן. המדרש מתאר איך הנשים הצדקניות של אותו דור לא התייאשו היו לוקחות שמן מדגים שדגו מהיאור ומתקשטות ומתייפות מול המראות ומגיעות לשדה לבני הזוג וכך היה המשך השושלת של עם ישראל. גם את כבת לאותן נשים צדקניות נמצאת בצומת דומה ואני בטוחה שבמעשיך תשכלי לגרום לקרבה והאהבה בינכם להתגבר ולהתממש.

מאחלת לך יקרה עוד הרבה שנים של זוגיות אוהבת וקרובה, שתדעו הרבה ימים יפים ביחד ושעות שמחות, שירווח לכם מכל הבחינות וההיבטים כמו שנאמר "והריקותי לכם ברכה עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם מלומר די"

בהצלחה גדולה. מאמינה מאוד בך ובכוחותיך!

רותי