מתוך ההפכה,

אני שומעת את הלב המתכווץ מפחד, את חלום הבלהות שאליו את מתעוררת.

אי מילות החכמה והנחמה?

לא יודעת שאני יודעת מה נכון ומתאים לך ברגע זה. הרשי לי לשבת איתך לרגע בתוך השבר, מבלי להאיץ בך לקום. רק להתבונן:

תקוות וחלומות שמתנפצים מול עינייך,

ועדיין- את קיימת.

חווית השפלה, אכזבה, ניצול, בכי ומספד-

ועדיין- לא חרבת

האם את קולטת את המשמעות?

את ישות בפני עצמך. גם כשחיצי כאב חודרים אלייך, גם כשהכל מסביב מתפרק- אין זה חורץ גורל על קיומך והוויתך, אם תרצי.

אולי קשה לקבל אמירה כזו כשכל כולך נמסה לתוך הכאוס,

אבל מבין מילותייך המדודות אני שומעת כוחות הישרדות שלך.

אני מאחלת לך מכל ליבי שלא תזדקקי עוד לכוחות העל הללו, ותסתפקי באנרגיות “רגילות” של חיי משפחה שוצפים ושמחים.

יחד עם זאת, חשוב שתכירי ביכולות שלך. חשוב ביותר שתהיה לך עמדה ברורה של “מי אני כישות בפני עצמי”. כי אמנם בני זוג אחד הם, ולכן הנאמנות זה לזו. אבל גם כל אחד הינו שלם בפני עצמו.

במחשבה עלייך, עלה בי דימוי של מלכה. תרימי לרגע את ידייך, הניחי אותן על ראשך. הרגישי את הכתר שמונח שם. הוא שם מעצם מהותך, ואף אחד לא יכול לקחת אותו ממך.

עצרי לרגע כדי להזכר: ברגעים שאינך נתונה לשליטה של מחשבות שליליות ורגשות מציפים, בזמנים של הוויה- איזו אמא את לילדייך? מה את עושה איתם שמענג אותך? אילו פעילויות ממלאות אותך, מטעינות אותך? לא מדובר דווקא בעשיה שנחשבת בעלת מניות בעולם המערבי הפעלתן. לדוגמא: חברה שיתפה אותי שהיא נהנית לשטוף כלים כשהפוקוס שלה הוא על היופי של בועות סבון שפורחות מדי פעם. לפעמים סדר הגודל להודיה והנאה הינו קטן, אך מחקרים מראים שככל שהפוקוס החיובי הינו ממוקד וספציפי יותר- כן השפעתו גדלה על השובע הנפשי, הרוגע והשלווה.

את מלכה ורוצה גם מלך.

אך חסרון במלך לא לוקח ממך את כתר האצילות, היופי, העושר הפנימי. אני מציעה לך לתרגל בזמן שקט: להקשיב לנשימות, לדמיין את הכתר שמזרים לך נוכחות וזוהר בלתי-תלוי. כתר שמאפשר לך לחוש שלמות בלתי-תלויה. כתר שנותן לך רשות לחיות את רגעייך במלואם, פשוט כי את החלטת.

זוהי העמדה שממנה נתחיל.

כעת, את מתאים לך, בואי נחזיק כמה מהשברים בעדינות, לשמור מפני שריטות וחתכים כואבים. אני מתפללת שאכוון למילים שנכונות לך כרגע. ומה שלא- תני לעצמך רשות להשאיר לבינתיים ולא לקחת.

תחושות של השפלה, אכזבה, ניצול, מרמה, בכי – הינם רגשות שכבני אדם אנחנו נתקלים בהם, ואפשר לעבור אותם ואף לצמוח מהם.

אך תדירות יום-יומית שלהם אינה תקינה ופוגעת בך, כפי שאת חווה.

זהו מצב שאסור לו להמשך. נקודה. עליו להגיע לתכנית סיום!

את שואלת שאלה מעשית: האם להתגרש או לא?

הלוואי והיתה לי תשובה זמינה עבורך. את נושאת בליבך שאלה כבדת משקל ורבת פרטים. וכך אני מגיעה לשאלה: האם הנושא עלה ביניכם? ואם כן- מה דובר? מה נעשה?

בין אם לא ובין אם כן- אפשר להציף את הנושא מתוך העמדה שתארתי לעיל. המקום שממנו מדברים חשוב לא פחות מהתוכן. מומלץ לדמיין את העמדה לפני השיחה, כך המח וכל מערכות החשיבה והשיח יהיו מכוונות לשם.

בחרי תזמון רגוע וקרוב, והקשיבי לו עד הסוף. רסני באהבה ועדינות את הדחף שלך לענות, לגעור, להתרות, לכעוס. הזמן לתגובה יגיע.

תחת תגובה, הביאי נשימה עמוקה, פותחת.

הקשיבי ממש, מתוך עמדה של כבוד אנושי בסיסי כפי שהיית רוצה את לקבל. אולי תוכלי אפילו להקשיב מתוך סקרנות ש”לא יודעת לאן כל זה יוביל. אני קשובה לשמוע ולעזור לך אם יתאפשר לי”

הראי לו שאת שם בכל-כולך. ללא טלפונים והסחות (לכן מומלץ לצאת להליכה ולכבות ניידים), אל תשלימי את משפטיו ואל תכנסי לדבריו. אפשרי לו להרגיש שאת מקשיבה והרשות נתונה לו.

כשהוא מסיים לדבר, חזרי על עקרי הדברים לוודא שהבנת (“אז אם הבנתי נכון, אתה מביע ש א. ב. ג., ואתה מציע שא. ב.)

לאחר השיחה, תוכלי להקשיב שוב לעצמך ולשאול: “איך את מרגישה? מה הלב שלך אומר? מה הגוף שלך אומר?” (תחושות הגוף מביעות היטב את הרגש, שהינו דחוק לפעמים)

תהיה לך תבונה, מפני שבורא עולם אף פעם לא מציב אותנו בפני מצב בלתי אפשרי.

הפחדים והבלבול יוצרים מעטה של בלתי-אפשרי. אמנם לפעמים דרוש תשועה ברוב יועץ, אך האינטואיציות שלך חיות ופועמות, הקשיבי להן! הרגשות שלך הן כמו מצפן שמכוון אותך, בת קול שה’ שולח לך.

לאחר שקבלי את המידע באופן רגוע מבעלך,

תהיה לך הרבה יותר בהירות.

את תוכלי להעריך אם יש מקום ותכנית לשינוי, או שבכלל לא – ומשם לפעול את הצעד הבא הנכון לך. כי המצב הנוכחי אינו בריא לאף אחד. השאלה בבסיס היא: האם לזאת יקרא נישואין? האם יש כאן פרטנר לשינוי? האם יש משהו שאוכל לעשות כדי להשפיע לטובה?

הבהירות תגיע לך בעזרת השם, מתוך השקטה.

צאי לך אל הטבע, אל המרחב השקט והרחוק מדרישות החיים. את לא זקוקה ליער שלם, אלא רק לפיסה קטנה של ארץ ושמים מחוץ לבית.

קחי איתך מחברת לרישום מחשבות, למקרה ותרצי.

אל תצפי לדבר מלבד מפגש עם עצמך, עם הרצונות, משאלות, כוחות, תחושות שלך.

מה שעולה- הוא הקיים, ללא חוקים ושיפוט של “אמור להיות”.

את יכולה גם להרשות לעצמך מפגש עם הפחדים והמפלצות – כי ברגע שכותבים אותם או מציירים אותם, אפשר לעשות בהם סדר וכך הן מתכווצות באופן טבעי.

אם תרצי, תוכלי לכתוב תפילה קצרה שתעגן אותך לאדם שאת רוצה להיות, ותחבר אותך אל מקור הכל, בקו ישיר של תקווה אליו.

יקרה, בתוך שבעתא דנחמת ציון, אני מתפללת גם עבורך: “וישם מדברה כעדן…ששון ושמחה יצא בה תודה וקול זמרה” (ישעיה מ”ט, הפטרת פרשת השבוע)

בקרוב ממש, אמן.

איתך,

שפרה

smw.wohl@gmail.com