The Butterfly Button
מריבות קשות בגלל המשפחה של בעלי

שאלה מקטגוריה:

שלום לכם ותודה רבה על מקום שיש איפה לשאול.
לפי מה שראיתי סגנון השאלות שונה אך אם תוכלו לענות אשמח מאד.
נישאנו לפני כמה שנים ויש לנו בת מדהימה בת שנה.
עד הולדתה היו לנו וויכוחים אך ללא מילים מידי אישיות.
בתנו המהממת נולדה עם התמודדות רפואית קלה שרק בעוד כמה שנים תחלוף
המשפחה של בעלי לקחה את העניין קשה מאד מאד.
בהתחלה זה היה סוד שאחיי לא ידעו אפילו וכמובן חברתי הטובה ביותר.
רק ההורים ידעו. והיה להם ברור שזה סוד! גמור!
משום מה חמותי שעד הלידה הייתי קשורה אליה מאד סיפרה לכמה חברות גיסים וגיסות!
לאח בעלי והזהירה את כולם להתכונן כשרואים את הילדה ומה לאמר.
לא רואים עליה. באמת. רק אם ממש מתאמצים. אני לא מגזימה היא נראית מושלם.
הלוואי שכל ילדיי יהיו יפים כמוה כמובן חוץ מההתמודדות.
הרגשתי שעשו מזה עניין ענקקקקקקקקק.
ולא רק זה. איכשהו נהיה שם במשפחה שזה מהצד שלי אפילו שזה אם איפה שהוא זה משם. לפי הרופאים.
ועוד משהו כואב שתוך כדי השהייה שם אחרי הלידה גיסתי היחידה אמרה הערות פוגעות. כמו: אני מפחדת שיהיו לי ילדים כאלו. צחקה כששמעתי עם אנשים אחרים על זה שלא חזרתי למשקל מהר כמוה. ועוד כמה פגיעות.
עד הלידה עזרתי לה המוןןןןן ללא שום קבלה חזרה. היו אצלינו בסופ”שים שמרתי להם על הבת הרבה עזרתי לה למצוא עבודה. לווינו להם אלפי שקלים. אני קטנה ממנה וכביכול הייתי המוצלחת היפה יותר שמרוויחה יותר ומצליחה בבית יותר.
אבל הרגשתי שעדיין אנחנו שוות.
כאילו הרגשתי שהיא חכתה להזדמנות לרדת עלי כשאני כבר לא אותו דבר. מיותר לציין שאחרי זה אישה שהיתה שם כשצחקה עלי סיפרה לי על זה ואמרה: מה היא חשה? מי שרזה יפה יותר? מסכנה. אלו היו המילים.
עם הפגיעות של גיסתי התגובות מהמשפחה והבגידה של חמותי הרגשתי שאני לא יכולה יותר ותודות לבעלי עברנו לקצה השני של הארץ. מצאתי כאן עבודה חברות והכי חשוב אנשים עם יותר טאקט.
לקח זמן וכביכול קצת השתחררתי מהפגיעות והחלטתי לפתוח את הכל. דיברתי עם חמותי- לא היו לה סיבות מספיק מצדיקות למה סיפרה והיא ניסתה למצוא. וגיסתי בכתה כשאמרתי לה שזה מה שגרם לי להתרחק ממנה ולעולם לא אוכל לחיות איתה כמו פעם. אבל היא לא באמת הבינה מה היא עשתה. זה ברור לי.
ובזוגיות זה מפריע ועוד איך. בעלי ובעלה של גיסתי קרובים ביותר ואני כל הזמן מתפרצת על המשפחה הנצלנית שלא מקבלת את השני וחושבת שבמתנות היא מחפה על דברים.
הוא קשור למשפחה הכי שיש מגונן עליהם במקום על פגיעתי.
המשפחה שלי עוזרת עם כל הרופאים. אתנו בניתוחים. אותי מרגיעים. בסוד שומרים אפילו שאחיי יודעים כבר.
בקיצור פגועה מאד מהצד שלו.
בזמנים שטוב לנו אני מרגישה בחלום שמתגשם אבל-
כשאנחנו רבים מאז הלידה זה מגיע למקומות קשים. אני פוגעת במשפחתו והוא מחזיר לי כפול.
אני אומרת שלעולם ילדיי לא ידמו ולא יהיו כמו משפחתו והוא הפוך.
בחמישי האחרון התפוצצנו. כל אחד אמר דברים על השני. הכי פוגע שיכול להיות.
הרגשתי שדיי חייבים להיפרד. זהו.
התחלתי להתבשל עם זה וקצת שיתפתי אותו. אבל זהו. הרי אנחנו לא מדברים.
אבל כשנרגעתי אני מבינה שיש עוד דרך חוץ מגירושים השאלה מה.
ייעוץ פנים מול פנים לא בא בחשבון. אז מה כן?
אלף פעם דיברנו וזה החזיק שבוע לכל היותר.
מה עושים? קשה כך.
תודה

תשובה:

שואלת יקרה מאוד.

בשאלתך החשובה פזורים, כפנינים, מעשים של חכמה אנושית וכנות אישית ובין אישית. מכיוון שכך אני חשה כי יתכן ונוכל יחד להתבונן על המילים הנפלאות שכתבת “כשנרגעתי, הבנתי שיש עוד דרך חוץ מגירושין” ולנסות להבין האם קיימות דרכים כאלו ומהן.

צר לי עד מאוד ביחס לעובדה שההתמודדות שלך ביחס למשפחתו של בעלך זלגה לתוך מערכת הנישואין והקשר בניכם למרות שאך טבעי שכך יקרה.

אני יכולה להבין עד מאוד את עומק הפגיעה שנפגעת. את מספרת שהיית קרובה לחמותך, שבטחת בה ושתחושתך הייתה כשל בגידה ממש כאשר היא הפרה את האמון הזה ובחרה לספר את הלקות הרפואית של בתך המדהימה (ואני בטוחה שהיא כזו).

זוהי אכן תחושה קשה מאוד ומן הסתם נוגדת לחלוטין את צורת ההתנהגות בבית ממנו את מגיעה, כפי שאת מתארת בעצמך.

גם לגבי גיסתך את מתארת שבאת בגישה פתוחה, נותנת, מעניקה ושווה ביו שווים. תחת כל אלו ספגת לגלוג ואמירות פוגעות שלפי הבנתך, ההגיונית, נבעו מתחושת נחיתות כלפייך. זה כואב. מאוד כואב.

הערכתי עד מאוד את שתי העובדות שציינת. הראשונה שניסיתם לבנות מסגרת אישית לחייכם על מנת לשמור עליהם ועוד יותר את הניסיון שלך לפתוח את הדברים מול חמותך וגיסתך ולספר להן את תחושותיך. אני מבינה ששתי הפעולות הללו לא באמת הצליחו לנקות את הלב מכאבו והמשקע שנותר שם עדיין חי, בועט ונושם.

הנה,

הוא עומד על שתי רגליו האחוריות כל אימת שבעלך ואת מתווכחים.

ישנם כמה דברים שצפו בתודעתי למילותיך.

כמה דברים שבראות עיני הקטנות עשויים אולי לשפוך מעט הבנה על הקורה.

אין אלו פתרונות משום שפתרונות מגיעים עם שינון מתמיד של מודעות מושכלת וחזרות רבות.( ו.. כשלונות רבים עד לכיבוש הפסגה)

אבל אולי יהיו אלו נגיעות מאירות ומקרבות טוב.

יקירתי,

כאב לא מדובר ולא מטופל, לא באמת עוזב אותנו. הוא יושב לו בדממת מארב על קצה הלב ועולה כמו לבה רותחת אל לשוננו המתחדדת כתער- יורה את הכאב בדוגמת הטחות קשות ואמירות בוטות.

בשעה כזו לוקח הכאב, בסיבוב אחד, את כל אותם רגעי השקט והבליעה בתוספת כבדה של ריבית והצמדה

ולא. אין לו אלוקים.

שתי בעיות קשות נוצרות במצב הזה.

את האחת את מתארת היטב-

החויה נצבעת בשחור ולבן. חויה דיכוטומית.

או שהחיים הם חלום שהתגשם או שהמצב קשה כל כך שחייבים להפרד.

החויה הקשה הזו נובעת מהנקודה השניה שהיא אולי הראשונה-

כל מה שהנפש מבקשת באותה שעה זוהי הבנה.

כל מה שהכאב זקוק לו הוא הכלה וחיבוק.

הגעש גורם לו להשיג את המטרה ההפוכה.

המילים הקשות מגייסות מבן הזוג את מלאי המגינים שצבר באמתחתו לעת צרה וקוראת לו להוסיף כמה משוכללים נוספים.

גם אם הוא עצמו כועס על אמו, כמעט ללא לחשוב תעלה בתוכו מגננה מרשימה אשר עלולה להיות- כמו שאת מתארת מתקפה חזיתית בפני עצמה.

והלב שלך-

הלב הזה שכאב לו. שרצה שיאמצו אותו אל לב, שיבינו, שירגיעו-

במקום לקבל את כל מה שהוא זקוק לו ובצדק

הוא מקבל התרחקות, כעס ומילים כואבות מהאיש אשר אהבה נפשו.

המציאות הזו בה רצון לקרבה מתבלבל בדרך ומביא לריחוק הנה אחת ההסתבכויות הכואבות יותר במערכות יחסים.

אמנם הנשים סובלות מהן מאוד מכיוון וההכלה והקשר עבורן הוא אויר לנשימה אך גם הגברים סובלים לא פחות. בחויה שלהן הם אשמים בנורא מכל-

כעסה של האשה שלהם ושהם האחראים הבלעדיים לשלומה וטובתה.

הם חשים את עצמם ככשלון צורב ומתקשים להכיל את הלב.

בגלל כל אלו יקרה, חשוב מאוד בעיני להתמקד בשתי נקודות.

האחת-

לעבוד עם הכאב והעלבון ולעבוד נכון.

השניה-

להתאמן בצורת תקשורת מדויקת יותר שתאפשר לך לקבל את ההכלה והקרבה לה את זקוקה, בודאי, מבעלך.

מה הכוונה לעבוד נכון עם הכאב?

אני מניחה שלו היית/ם בוחרים ללכת לטיפול היה זה מבין הדברים שהיו עולים שם (וזה רעיון לא מבוטל)

ובכן בהנחה שאת רוצה לדעת מה לעשות גם ללא טיפול

ישנם כמה שלבים.

הראשון שבהם הוא להפגש אתו. לראות שהוא עדיין שם ולנסות לראות האם כבר פגשת כאב דומה לו בעבר.

לתקף את הרגש- כלומר להסכים עם מה שאת מרגישה, בינך לבין עצמך, להבין את עצמך ולחזק את עצמך שאת צודקת.

בהמשך יהיה נפלא אם תוכלי לשוחח עליו- לא בשעת כעס ולעבד אותו, בקול.

והאחרון, הקשה מכולם-

לסלוח.

לסלוח לעצמך ולעבור תהליך מטהר של סליחה.

אני יודעת שזה נשמע מוזר ואולי לא צודק אבל האמת היא שכל עוד לא סלחנו על פגיעות שפגעו בנו הפגיעות ממשיכות לפגוע בנו עוד ועוד.

רק כשעוברים תהליך מלא ושלם של סליחה הכאב והפגיעה נעלמים מחיינו ומפסיקים לנהל את חיינו ולהמשיך לשבש אותם.

אין זה אומר שאיננו צודקים או שלא נעשה לנו עוול זה אומר שיש בכוחנו למזער את הפגיעה לכמת אותה למינימום האפשרי, להתבונן בה מלמעלה ולומר-

אני בוחרת להיות מעבר לזה ולנקות את זה מהחיים.

זה לא קל אבל קשה לתאר את תחושת ההתעלות המטהרת ואת ההקלה שממלאה כל פינה בנפש, עם הסליחה.

ישנו ספר נהדר בשם לדעת לסלוח שמתעסק בנושא הזה.

אין לי ספק שפגעו בך-

אולי מכוונה טובה (דאגה של חמותך, למשל או הצפה של פחד) או מקנאה( לא מודעת ככל הנראה) אבל חבל שהפגיעות ימלאו את חייך ויגררו אותם למקום לא טוב..

הן ממשיכות לפגוע בך.

ולגבי הדיוק בתקשורת-

לא קל להקרע בין אהבת רעיה לאהבת המשפחה. הבית בו גדלנו, האם בזרועותיה התרפקנו, האחים עמם התחככנו מבוקר עד ערב-

הרי הם חקוקים בעצמותינו. הם הוויתנו וזהותינו.

כאשר בין הזוג מביע סלידה מהחלק הזה שלנו זה מכאיב עד בלתי אפשרי.

מה עושים כאשר ישנה פגיעה כלפיך מהם? בוודאי שעליך לשתף את בעלך אבל כדי שיהיה מסוגל להיות שם בשבילך עד הסוף יהיה יעיל לו תדברי בלשון שמשתפת ברגשותיך. כלומר ” אני מרגישה”, “אני נעלבת” או “כואב לי” יתקבל טוב יותר מאשר ” אמא שלך פגעה בי..” תקוותי שכך אכן תזכי להכלה והבנה לרגשותיך.

אני יודעת שהדברים שכתבתי קשים מעט וכמובן כולם בגדר עצות טובות כפי הבנתי. מתפללת בליבי שתחושי את רצוני העז לשמוע בטובתכם ולדעת שמסלול חייך מוביל אתכם לטוב אמיתי עם קרבה עצומה זו לזה, נושא תהליך נבון של הקשבה והכלה.

בתפילה חמה.

בכאב על פגיעתך,

בתקווה לשלום אמיתי והצלחה בכל,

דקלה.

bar.dikla.g@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

בעלי לא מרוצה מהבית ומהילדים שלנו
זה נשמע כל כך בנאלי כבר שכל שאלה מתחילה בתודה גדולה…. אבל האמת שאי אפשר לדלג על זה….כי באמת מה שאתם עושים באקשיבה, זה מעל ומעבר למצופה. הן מבחינת התוכן המקצועי והרב והן מבחינת הניראות ונוחות הגישה. ה’ ישלם שכרכם! השאלה שלי נוגעת בתפר הדק שבין זוגיות להורות… אקדים לומר...
לבעלי יש התפרצויות עצבים וזה איום ונורא!
עצוב לי. אני כותבת ובוכה מבפנים. אני נשואה כשנה וחצי לאדם מאוד מורכב. מצד אחד טוב לב, אוהב אותי מאוד , דואג לי, אבא נהדר, מרים אותי כל הזמן, אדם מאוד חביב, יש בינינו אהבה מאוד מאוד גדולה. כשאנחנו בטוב אנחנו בשיא. מצד שני הוא סובל מהתפרצויות עצבים. לא אלימות...
מה המטרה שלי בחיי נישואין? למה זה שווה לי?
שלום ותודה על האופציה לשאול ולקבל תשובה מקצועית, אני בחורה חרדית מיינסטרים בת 20 ברוך ה’ חברות מתחילות להתארס, אני יודעת שבקרוב אתחיל לשמוע שידוכים ואני לא בטוחה מה אני מרגישה כלפי זה… אני לא רוצה להתחתן “כי כולם מתחתנים, אז גם אני…” – זה הדבר הכי משמעותי בחיים-להתחתן- והייתי...
עבודה עם גברים שגורמת לי לחששות
אני מרגישה רגשות אשמה כלפי עצמי. לפני כחצי שנה התחלתי לעבוד בחברה חרדית שאומנם שומרת על כללי הצניעות אך בהחלט יש הרבה שיחות עבודה בין הגברים והנשים. אני לא עבדתי בעבר בעבודה שדרשה ממני שיחות עם גברים וכעת אני נדרשת לבצע לא מעט שיחות כאלה. לפעמים בצוות ופעמים בפגישות יחידניות...
קושי גדול עם אמא שלי
אני גדלה בבית איכותי, עם ייחוס טוב וכו׳. בתכלס, השלום בית של הורי לא כל כך מוצלח- מאז שאני זוכרת את עצמי כילדה קטנה היו ביניהם ריבים ומחלוקות. אני תמיד הייתי בצד של אבא, עודדתי אותו וחיזקתי את דבריו במריבות כי לדעתי אימי לא פעלה נכון. הורי עברו קשיים אמי...
פגועה מבעלי עד עמקי נשמתי
אני ובעלי נשואים 5 שנים עם שני ילדים . נישואים לא טובים . שנינו אנשים מאוד לא קלים . הדבר היחידי שטוב שיש לנו זה הילדים . מבחינתי זה גם הדבר היחידי שמחזיק אותנו יחד. יש בינינו פערי מנטליות . כמו כן בעלי הוא אדם כעסן. הכעס מתגלה בשבת כשאין...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן