שלום יקרה

המכתב שלך הוא לא אוסף שאלות. הוא מסע. תפילה וזוגיות, בורא עולם ובעל, ואת שבתווך.

בכמה וכמה קריאות שקראתי אותו ראיתי חוט שלם ומאחד בין חלקיו, אני מקווה שאכן כיוונתי לאמת שלך ומקובלת עליך ההסתכלות .

פתחת בתפילה שקשה לך, ואשרייך. מה שבטוח שרצון יש לך ואמונה יש לך בה’.

את עוברת לסוגיית הבעל, ואולי בסדר כרונולוגי הסוגיה הזו קודמת.

אם כי לא בטוח שהיא הראשונה.

הדבר הראשון כאן הוא את עצמך.

תיארת מצב של שבריריות ובדידות בתחילת הקשר שלך עם בעלך.

לא הכל הצלחתי להבין, רק את יודעת מה בדיוק היה שם, למה את מתכוונת במילים ‘מי הבן אדם ומאיפה הוא הגיע’,

אבל בדידות וחשש בוודאי אפשר להרגיש גם בלי להבין בדיוק.

אולי הרגשת את הבדידות הזו קודם בחייך,

אם כי, אני מאמינה מהדברים אותם בחרת להעלות על הכתב כי היא נוכחת ביותר בקשר לחיי הנישואים שלך,

בהקשר אליהם את חשה גם את הנתק הרוחני מריבונו של עולם.

פה השאלות, תשאלי אותן.

מה בודד לך? איך זה מרגיש? מה ציפית שיקרה ולא התממש? איזה חלום לא התגשם? על מה באופי ובהתנסויות קודמות שלך זה יושב?

לדעתי יש עוד הרבה שאלות לשאול, אפילו אותן אני לא יודעת אז בטח שלא את התשובות… ואולי גם את לא תדעי מיד אבל תתחילי להרגיש אותן.

השלב הבא במסע זה לבחור.

האם נכונה התחושה שעלתה אצלי בקריאה כי מישהו או משהו בעצם בחרו בשבילך? הפחד, הספקות, מה שלא היה אז, ניהלו את הבחירה שלך והם קיימים גם היום?

התחושה הזו, אם קיימת, של פסיחה על שתי הסעיפים, היא מקצתו של גיהינום. זה קצת לא לחיות.

יש לך בעל אוהב ומכבד שממלא צרכים עמוקים שלך, אולי לא עד הסוף. אם בכלל יש סוף כזה שאפשר לצפות לו מבן זוג…

אחרי השהות עם מה שלא קיים, עם מה שעדיין בודד, כמו שהצעתי לך לפתוח את הדרך, תמצאי מקום ליותר בחירה עצמית שלך?

אין לו… רשימה ארוכה.

יש לו… רשימה ארוכה לא פחות.

אני בוחרת בו כמכלול?

זה הוא, וזה מה שהוא בשבילי. על הדבש ועל העוקץ.

קצת להתחתן שוב…

בשלב היותר מתקדם הזה יש מקום להעמיק בדרישה שלך מעצמך בזוגיות: הערכה ותמיכה לבעלך. אבל לפני כן זה פשוט מוקדם.

אני לא מתכוונת שלא תשקיעי בכלל באווירה טובה ובדברים שעושים לו ולכם יחד טוב, אבל שמרכז הכובד הראשוני שלך יהיה בכלל על הבירור הזה שיוביל ליותר קבלה,

ולא תדרשי מעצמך מיד בהתחלה למצוא מאגרי הערכה ותמיכה.

כל אחד מהדברים שהזכרת: רמת לימוד, תלונות, ואפילו סגנון רוחני שונה, הם דברים שסביר להתמודד איתם יחד, כשיש בחירה מחודשת וקבלה של בן הזוג. (גם נקודה ספציפית כמו סרטים קלה יותר כשהיא מבחירה מודעת של מכלול שלם),

חלק מהם אולי גם ישנו צורה או ייעלמו, כי אין לשכוח שבעלך מושפע מהדינמיקה שלכם ואולי המגרעות, בחלקן, הן תגובה ולא משהו סטטי שיישאר לנצח.

הדברים יכולים אפילו לאתגר אותך, כי בחלק מהם בעלך יצטרך אותך כתומכת בצדדים הפחות חזקים שלו, (ובחלק מהם התמיכה תהיה לא לעשות שום דבר כי הם לא באחריותך, רק ללמוד לחיות איתם.)

כרגע הם שואבים אותך, הם שורת מינוס.

קצת ניקוי צנרת יזרים אליך גם את הפלוסים הגדולים שלו,

והמינוס יהיה בר התמודדות. אם ירצה השם.

ואפרופו ניקוי:

כשבודד – בודד עד הסוף, זה כל כך נורמלי שיש לך התרחקות בתפילה.

קחי טיפה מהג’ורה (מחילה!) ונסי לשפוך אותה אל הכתובת למעלה.

אם זה מגיע בצורת יובש, בצורת, אדמה בקועה – גם טוב! עוד צורה ללב שבור.

זה חיבור אמיתי, זה ענק, זו רפואה, זו מצווה. זו תפילה אמיתית.

ולגבי הדברים היותר פורמליים – תפילה כסדרה ושמירת הלכה – שגם אותם צריך –

גם פה אני מעזה לומר שתצטרכי לשאול שאלות ואז לבחור.

למה אני עושה אותם? מה הם מעלים בי? וכו’,

ואז לבחור לעשות, כמו קבלת תורה מחדש.

(בינתיים אל תשכחי – לפום צערא אגרא! שכרך הרבה מאוד על כל שמירה והקפדה)

ולגבי סיום דברייך המאוד כן ונוגע ללב:

אם קשה, בודד, פסיבי, לא חי, אז באמת יהיה מופרז לדרוש טעם.

אבל עזבי את ה’תמונה החרדית’ הדוממת, הממוסגרת, יש ניצוצות אצלך שתתחילי להדליק והם יבעירו את שאר המעגלים של חייך,

והטעם – לכאורה יהיה מגוון, גם מתוק, גם חמוץ, גם מר, אבל תתחילי להרגיש.

מברכת אותך מכל הלב ב’והערב נא’ שתזכי להרגיש את הדבש והחלב שתחת לשונך!

אם עזרתי במשהו ונראה לך שאת רוצה עוד המשך – אני פה

בלימי